פיטר ורמס, מאמנה של ספורטינג קנזס סיטי, ישב עד מאוחר במשרדי הקבוצה בעוד ערב חורפי בעיר האמריקאית. על שולחנו היו מונחות כמה קלטות שסיפקו לו הסקאוטרים השונים של הקבוצה, המאמן עצם עיניים ובחר אחת רנדומלית, עליה היה רשום בטוש שחור "בית"ר ירושלים נגד הפועל חיפה 1:4", סביר להניח שבאנגלית. הוא הכניס אותה בזהירות לכונן ה-DVD ותהה לעצמו מתי יפסיקו להשתמש במונח קלטות שחקנים, שכן אף אחד לא משתמש בקלטות כבר למעלה מעשור.
90 דקות הספיקו לו.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 14"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
הוא התקשר בטירוף למנהל הקבוצה והודיע לו שמצא את השחקן שהם חיפשו, המנהל הנרגש דרש לשמו ופיטר מיהר לענות "גדי קינדה, היית צריך לראות מה הוא עשה".
שבוע קודם לכן, באצטדיון סמי עופר בחיפה, גדי קינדה היה המנצח בהופעה יוצאת דופן של בית"ר, הופעה שאחרי 20 דקות בה בית"ר הובילה 0:3, ועוד פסלו לה שער. בקנזס ההצגה הטובה ביותר היא כמובן הקוסם מארץ עוץ, בירושלים, לפחות העונה, ה-1:4 ההוא.
המשחק ההוא, בסוף חודש דצמבר, היה המשחק האחרון לעשור בליגת העל. עשור לא טוב של בית"ר בלשון המעטה. זה לא היעדר התארים, אלא היעדר העתיד. ארבע השנים הראשונות היו כמובן הקשות ביותר עם מאבקי ירידה חוזרים ונשנים, אבל גם בתקופתו של אלי טביב בה חל שיפור משמעותי בקבוצה, לא היה נראה שיש לבית"ר לאן לשאוף ולהתקדם, בית"ר היתה בית"ר חדשה כל עונה, עם כוכבים שנמכרים ועם שאיפות למקום שלישי, כל השאר זה בונוס.
תומר אלקיים (צילום: פרטי)
ואותו ערב בסמי עופר, סיים את העשור הזה לא רק בטעם טוב אלא גם עם הרבה ציפיות לעשור הבא, כי בית"ר שיחקה שם כמו קבוצה ששווה תואר, גם אם לא העונה. קינדה עשה ככל העולה על רוחו, עלי מוחמד שלט במרכז המגרש ואפילו שלומי אזולאי המושמץ נתן משחק של ציון 10 עם שער גדול ובישול ענק, הכל התחבר לערב אחד שהיה יכול וצריך להיגמר גם הרבה יותר מארבע.
זה רגע השיא של העונה הזו לא בגלל המשחק הגדול בפני עצמו, אלא כי, באיזשהו מקום. זה גם הנקודה הכי גבוהה שבית"ר הגיעה אליה העונה, מאז אותו ניצחון ובצל עזיבתו של קינדה לאחריו בית"ר לא מצליחה לשחזר את היכולת הזו, היו הבלחות כמו הניצחון על מכבי חיפה או חדרה, אבל בית"ר לא יציבה מספיק והשיא כמובן היה בהדחה נגד מכבי פתח תקווה בגביע.
אני יכול רק לשער שבחזונו של משה חוגג כשקנה את הקבוצה. הוא קיווה לראות לא מעט ערבים כמו הערב ההוא בסמי עופר, משחק בו בית"ר פירקה את היריבה שלה אבל יותר מזה, עשתה את זה עם כדורגל יפה, עם שליטה מוחלטת. משחק שעליו נכתב המשפט "איך בית"ר משחקת כמו פעם, מחזירה לקהל את הטעם".
אני לא יודע איך תיראה בית"ר אחרי פגרת הקורונה, האם הליגה העונה בכלל תחזור. אבל אני בטוח בדבר אחד, עם עבודה נכונה, חזרה של מיכאל אוחנה ורכש נכון בקיץ, בית"ר יכולה לספק לא מעט משחקים ברמת ההופעה נגד הפועל חיפה, יש המון כשרון בסגל הנוכחי, הוא רק צריך להתפרץ. ועד אז? נתרפק ביוטיוב על התקציר הזה ועוד תקצירים רבים, ורק נחכה כבר להיכנס שוב לטדי או לכל אצטדיון אחר.
כדורגל, תחזור כבר. בית"ר, תחזרי כבר. אנחנו מתגעגעים.
