ירושלים מתחילה להתרגל לרעיון של דרבי. שנים רבות זה היה חלום באספמיה, פנטזיה הזויה שאוהדי הפועל התחממו לאורה בלילות הקשים של הליגות הנמוכות, ואוהדי בית"ר שכחו שאי פעם קרתה.
בהתאם, הדרבים הראשונים הרגישו כמו חוויה מיסטית כמעט. לראות את הפועל ובית"ר ירושלים ממש ביחד על המגרש. אנשים סביבי שפשפו את העיניים. לפעמים גם מדמעות.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
לא פלא שכל הדרבים עד עכשיו היו מוזרים, כל אחד בדרכו. הניצחון המפתיע של הפועל בגביע הטוטו, התבוסה מול בית"ר במפגש הליגה הראשון, פדיחת הזרים במפגש הליגה השני.
הדרבי האחרון של עונה שעברה כבר היה מוזר בעליבותו. שתי קבוצות תחתית עייפות מול קהל הולך ומתמעט. אחת מהן ניצחה בקושי וחגגה, אבל זה לא הרגיש חגיגי.
הדרבי הראשון העונה היה סיוט נדיר עבור אוהדי בית"ר וחלום מתוק עבור אוהדי הפועל. כנראה רגע השיא בחיים הארוכים שלי כאוהד.
לא ידענו למה לצפות בדרבי הזה. בהפועל נרשמו ריבים מיותרים בזמן האחרון, אשר הדירו אוהדים מהיציע. בדרבים הקודמים היתה אלימות מצד אוהדי היריבה. לצערי, האלימות הזאת מרחיקה אוהדים רבים מהדרבי. הפעם, הורגשה גם אלימות בתקשורת, שם שדר אוהד בית"ר יצא בהסתה שקרית ומסוכנת נגד אוהדי הפועל ירושלים.
מזל שיש גם קולות אחרים. יום לפני הדרבי, עלו ברדיו ירושלים מאיה חסון, מישל דיין ושות', ויצאו חוצץ נגד הדברים המזעזעים שנאמרו יום קודם באותה התחנה. "בואו ליהנות ולתמוך בקבוצה שלכם. הדרבי הזה הוא יום חג לירושלים". אמרו, וכמעט צדקו.
המשחק במוצ"ש אכן הרגיש כמו חג. לפני המשחק ובמהלכו שררה אווירה צבעונית, ועידוד מוצלח של שני הקהלים. כמובן, היו גם קללות וחיכוכים, אבל מלבד זאת לא נרשמו אירועים חריגים. אוהדי הפועל חגגו מהצהריים וסיימו את היום בחגיגה גדולה. אוהדי בית"ר הופיעו כרגיל בכמויות מרשימות, נשמעו היטב באצטדיון וזכו לחגוג גם הם. היו ביניהם לא מעט חברים ותלמידים שלי. בתור כרוז, לצד תמיכה ברורה בקבוצה המארחת, ניסיתי לשמור על טון חגיגי ומכבד. מקווה שזה עבר. זכיתי לשריקות בוז מדי פעם, במיוחד במשפטים הבודדים שכרזתי בשפה הערבית. בכל זאת זה דרבי, לא ציפיתי למשהו אחר וקיבלתי בחיוך. עדיין חשוב להבהיר: גם אם היא מעוררת התנגדות, כריזה בערבית אינה מעשה קיצוני או אלים בשום אופן.
רוצים להישאר מעודכנים?
לעומת זאת, מזעזע לשמוע שאחרי המשחק אוהדי הפועל נרגמו באבנים ובקבוקים על ידי קבוצה גדולה של פעילי ארגון אולטראס בית"רי שהסתערו לעברם. רק נוכחות משטרתית מנעה פגיעה חמורה יותר. בנוסף, נרשמו שלל אירועי אלימות "קלה" כלפי אוהדי הפועל: משיכות צעיפים, יריקות, הקנטות. יש פרחחים שחושבים שאם אדם לובש צבעים שונים אפשר לתקוף אותו. הגיע הזמן שראשי המועדון הצהוב יטפלו בזה וירחיקו אוהדים.
לגבי המשחק עצמו, ברור שאני משוחד. ראיתי הפועל נהדרת. היא פתחה חזק והיתה הדומיננטית לאורך רוב שלבי המשחק. השחקנים נתנו הופעה מעוררת כבוד, ומבחינתי הם כולם מצטיינים. יש לנו קבוצה מרגשת, וזה תענוג מיוחד עבורי לכרוז את שמות שחקנינו לפני כל משחק. ובדקה ה-96… איזה אושר לכרוז שוויון דרמטי בדרבי. וכמה אושר עבור זיו אריה והשחקנים, שהשיגו הפעם את השוויון שהתפספס בשנה שעברה.
לסיכום: בתוך רכבות ההרים שעוברים שני המועדונים, הדרבי עצמו היה מופע מרשים של שני הצדדים, ויכול לסמן רגע של שפיות ושל חג. חבל שהוא לווה במקרי אלימות לאחר המשחק. ניקח ממנו את הטוב, ונצפה למפגש הבא.
דנינו מקטמון
הכריזה בערבית מיותרת.
מכבד זה שאתה משחק נגד קבוצה ערבית לכרוז גם עבורם אבל מעבר לזה ?…זה אצבע בעין וסתם מתסיס
אלון
באמת שאני לא מבין את הכריזה בערבית. אנחנו קבוצה ערבית? זו ליגה פלסטינית? למה לעשות מעשה שמתפרש כפוליטי ומתסיס את האוהדים? למה לא לעסוק רק בספורט מבלי להכניס אינטריגות במסווה של ליברליות? אלה בדיוק הדברים שגורמים לאלעד עמדי וחבריו להתסיס ולהכפיש את הפועל. תקשיבו לקולות. הקהל לא מתחבר לזה. די עם הערבית.