החיים בצל הקורונה מפחידים מבחינה בריאותית, משתקים את המשק מבחינה כלכלית, ומכניסים את כל השאר לפרופורציות האמיתיות של מהות החיים.
הימים, כאמור, לא קלים ומאתגרים. החובה לציית להוראות משרד הבריאות היא מובנת מאליה ונדמה שחובבי הספורט מבינים אותה טוב יותר מכולם. הספורט, כזכור, היה הראשון שסגר את השערים. זה קרה כבר לפני חודש. המשחק האחרון של בית"ר ירושלים היה ב-5.3 (הפסד כואב למכבי פתח תקוה ברבע גמר גביע המדינה) ושל הפועל (בישראל, כן) שלושה ימים לאחר מכן (8.3) – בניצחון הגדול מול מכבי תל אביב.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 14"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
ההנחיות של משרד הבריאות משתנות, כפי שכולנו יודעים, בקצב מסחרר. בתוך פחות מחודש עברנו מאיסור התקהלות של למעלה מ-5,000 איש (לטובת משחקי הספורט ואירועי פורים) לתקנות שאוסרות על התקהלות של יותר משני אנשים.
זה גרם, כפי שכבר כתבתי למעלה, לשיתוק החיים הכלכליים ולהפסקתם המוחלטת של משחקי הספורט בארץ (וזמן קצר לאחר מכן גם בעולם כולו).
עבור חובבי הספורט זהו אולי הקושי הגדול מכולם. הספורט, הכדורסל, טבוע בנשמתנו ובנשימתנו, קורקע. כעת, כל אוהביו נמצאים בסיטואציה קשה ומסובכת – ככה, ביום בהיר אחד באמצע החיים, אין משחקים בארנה, אין קלאסיקו ביד אליהו, לא נוסעים לחולון ואפילו הדרייב והחניון הצמוד לארנה הפך למתחם לבדיקת קורונה.
רמי מנדל (צילום: פרטי)
המתח של הספורט הפך למתח על מהות החיים. החיים עצמם, אלה שכללו הגעה מוקדמת לארומה לפני משחקים, פגישות ושיחות עם אוהדים, שאלות על מה שכתבתי ב"כל העיר" ועל מה שאמרתי ברדיו ירושלים, נעלמו כלא היו. וזה חסר, ועצוב, וכואב.
חסר לי המפגש המפגש עם האוהדים הוותיקים בשולחן הפינתי בארנה, המפגש עם הצעירים ברחבה לפני השערים. המפגשים הללו, הרגעים שלפני העלייה של השחקנים לפרקט ובעיקר המשחקים עצמם הם הסם של האוהדים, וכעת הם נאלצים לחיות עם גמילה כפויה.
הקושי הגדול הוא שאף אחד לא יודע מתי זה יחזור, ואיך זה יחזור ומה יהיה כשזה יחזור? האם נוכל להתקהל ביציעים? האם נוכל להתחבק אחרי ניצחונות? ועוד ועוד שאלות כמו למשל האם הליגה הסתיימה? האם באמת יתקיים טורני פיינל 8 לקביעת הזוכה בליגת האלופות של פיב"א? לתשובות של ממש אנחנו נאלץ להמתין.
בינתיים אני מנצל את הזמן כדי לצייץ נוסטלגיה בטוויטר עם גיא הראל, מוטי דניאלף טל שורר, גידי דודי ועוד רבים וטובים. אני מאמין שכולנו מתפללים שזה ייגמר כמה שיותר מהר ושנוכל לזנוח את הנוסטלגיות והזיכרונות לטובת היציע. גם זה יהיה בהתחלה במספר מצומצם של אוהדים, וגם אם נצטרך לחבוש מסיכות וכפפות ואפילו אם נצטרך לומר שלום מרחוק.
עד אז נמשיך לצייץ בטוויטר, נמשיך להתענק על העבר בערוץ הגולד ונמשיך להתעדכן בחדשות. אה, וגם נחלום שמיד אחרי הפסח החיים יחזרו למסלולם. חג שמח.
