קפה מסריק במושבה מציג: התחדשות

עמית: שנה טובה יהונתן!

יהונתן: בשעה טובה ובאיחור אופנתי יוצאים לאכול ב-2020. סיכמנו עשור, הכנו חמין, ועכשיו אני רעב.

עמית: אז אנחנו עם שנה חדשה שמביאה פתיחות חדשות, או שאולי בעצם ישנות. כי את הטור הראשון של העשור החדש אנחנו מקדישים לגלגול המחודש של קפה מסריק – אפשר לומר מוסד מיתולוגי?

יהונתן: לא רק שאפשר, חובה. וגם חובת גילוי נאות – זה מקום שעבדתי בו בצעירותי תקופה לא קצרה לצד כמה אושיות מוכרות יותר או פחות – גיא לרר, אסף גרניט, לדעתי גם אביב משה וניר צוק השפים עברו שם במטבח מתישהו.

עמית: אז אתה לא פסול עדות?

יהונתן: זה היה כל כך מזמן שיש התיישנות. וברצינות – מסריק זה שם שתמיד ייגע בי, עוד מהימים של היריבות העירונית-שכונתית בינו לבין קפית…

עמית: רק שקצת כמו ביריבות העירונית בכדורגל, רק קבוצה אחת שרדה. קפית, הפכו מבית קפה שכונתי אחד לרשת עירונית מצליחה, ואילו מסריק נעלמו. ואם כבר גילוי נאות – אני תמיד הייתי ממחנה "קפית".

יהונתן: תתבייש. מה שיפה הוא שכמו בכדורגל, האלטרנטיבה חוזרת לחיים. דרבי אולי עדיין נראה כמו משהו רחוק, אבל פתאום הוא אופציה מוחשית.

את הביקור היחיד שלהם עד כה ב"מסריק" רשמו יהונתן ועמית לפני שבע שנים בדיוק, בראשית שנת 2013. מאז הספיקו לשוב לחלל שבפינת הרחובות עמק רפאים ומסריק עוד פעם אחת, לטובת הסניף הירושלמי של הרשת האסיאתית "קמפאי" שהפציע במקום לזמן קצר בסוף 2015.

יהונתן: פעם מסריק היה הפרויקט של האחים אופיר ורמי משען יחד עם אגדת חיי הלילה מומו מור. מהטריו המקורי נותר רק אופיר. גם לעיצוב המקורי לא נותר זכר.

עמית: ואולי טוב שכך. באופן קצת אירוני דווקא כמה אלמנטים שנוצרו כאן במסגרת השיפוץ שהפך את המקום למסעדה אסיאתית נראים פתאום קשורים ומתאימים. פרגולות העץ, הבטון החשוף, המטבח הפתוח ובעיקר העובדה שהשירותים ירדו לקומת הקרקע והמרפסת כולה נסגרה והפכה את המקום לחלל אחד.

יהונתן: המקום נראה טוב, בשונה ממה שאפשר לומר על רוב המקומות ברחוב. עמק רפאים חוטף מאיתנו לא מעט בשנים האחרונות, שבהן הדרדר מעורק קניות-קולינריה-תרבות עירוני לרחוב מבאס, בעיקר בכל מה שקשור לאוכל.

עמית: פעם קראו לו "השנקין של ירושלים", אלא שגם המקבילה התל אביבית היא כבר מזמן לא מה שהיתה. אין ספק שהיו ימים שזה היה רחוב טעים ותוסס. אלא שמשהו כבה ופינה את מקומו בעיקר לרצף של מקומות חלביים במובן הדהוי והשמנתי מדי.

יהונתן: במובן הזה מאוד מעניין אותי לראות לאיזה כיוון ייקח אופיר את מסריק המחודש, שנקרא עכשיו "מסריק קופי רום". יש פה סגירת מעגל יפה – בעלים מקורי ששב לכור מחצבתו. זה בקלות יכולה למשוך את העסק לכיוון הקלאסיקות של פעם.

עמית: שהן? מהביקור הקודם שלנו פה אני זוכר בעיקר את מנת האליו-אוליו כרישה שטענת שהיא מנת הדגל.

יהונתן: בוודאי. המנה האהובה על לרר. לדעתי עד היום. בשבילי זה כריך קופנהגן, עם גבינה וחרדל, וכמובן – סלט השף עם פטריות מוקפצות וקשיו, המנה שמישל דיין אהב לאכול, ובמיוחד בשישי בבוקר.

עמית: קל להתפתות ולחזור לשם. כי איך אפשר מסריק בלי אליו-אוליו, נכון? אלא שלא בטוח שעולם האוכל סלחן מספיק, וחייבים להתקדם.

מסריק קופי רום (צילום: ארנון בוסאני)

שני תפריטים שונים – אחד לבוקר ואחד לשעות הצהריים והערב – מוגשים ליהונתן ועמית בצירוף הסתייגות שמדובר, עדיין, במעין תפריטי הרצה.

עמית: הדבר הראשון שבולט לעין – הגודל. או בעצם הקוטן. בביקור הקודם שלנו פה ספרנו לא פחות מ-44 מנות מלוחות בתפריט. משמח מאוד לראות שהכמות התכווצה דרסטית, והתפריטים קומפקטיים, מדויקים, מגרים מאוד לקריאה ומעוררים ציפיות.

יהונתן: דג ים טרי, יוגורט כבשים, חיטה, תבשיל מנגולד ומאשוויה ערק… לא נשמע כמו מנה של בית קפה.

עמית: וכן נשמע כמו מנה שאנחנו רוצים.

יהונתן: בתפריט העיקרי 4 סלטים, שתי מנות פסטה, שתי מנות דג – אני מת על זה. גם מגוון ארוחות הבוקר לא עצום. 6 ארוחות, רובן מקוריות, ועוד ארבעה כריכים. כיף לראות תפריט בבית קפה בלי הבנאליות הקבועות של שמנת פטריות או בייגל טוסט.

עמית: ויש אליו אוליו! שנזעיק את לרר?

מסריק קופי רום (צילום: ארנון בוסאני)

את הסיבוב הראשון מזמינים המבקרים מתוך תפריט ארוחות הבוקר: קרוק אנד רול – קרוק מדאם בבריוש עם תרד בשמנת, ובוקר עיג'ה – לביבות ירק לצד סלט עגבניות חריף, זיתים, ולחם מחמצת.

עמית: איך אומרים? אלוהים בפרטים הקטנים? שים לב לחמאה ליד הלחם. קוביה יפה של חמאה עטופה כמו סוכריה בנייר חום. איזה הבדל זה עושה לעומת לקבל את פנכות הפלסטיק החד פעמיות של "תנובה" שרוב המקומות מגישים. לכאורה – מה זה משנה איך החמאה מגיעה, נכון? אבל זה משנה כי זה מעיד שמישהו השקיע מחשבה.

יהונתן: המחשבה בהחלט ניכרת. קוראי המדור בוודאי יודעים שאני סובל מאלרגיה לארוחות הבוקר נוסח עדות הצלוחיות. למרות זאת, גרסת העיג'ה חביבה בעיני, אולי בשל המקוריות היחסית של המרכיבים. גבינת פטה מתובלת בסומאק, סלט עגבניות חריף וטוב, סלט חצילים בטחינה נפלא שהגיע לצד הלחם. בלי אבוקדו, בלי גבינה לבנה.

עמית: העיג'ות אשכנזיות למדי וקצת מתקתקות, כנראה בשל נוכחות בטטה. זה יותר לטקעס עם פטרוזיליה מאשר מה שאני רואה בו עיג'ה. לדעתי עיג'ה אמורה להיות ירוקה, עם טונות של פטרוזיליה, נענע, כוסברה, בצל ירוק. אלה לביבות יותר צהבהבות.

מסריק קופי רום (צילום: ארנון בוסאני)

יהונתן: אבל הטעם מוצלח. ביקשנו תוספת חריף וקיבלנו מעין רסק אדום מצוין, שעל פרוסת לחם יחד עם סלט החצילים בטחינה ואחת הלביבות סידר לי יופי של ביס. אפשר אולי להדק מעט את הקונספט לכיוון המקומי יותר – נניח להחליף את הלחם בבייגלה ירושלמי.

עמית: הקרוק אינו בדיוק קרוק קלאסי, אלא יותר הכלאה בין קרוק מדאם לבין ביצה בקן. לחם הבריוש שעליו מתבססת המנה מצוין – חמאתי, עשיר, מתקתק במידה.

יהונתן: יש חלמון נוזלי, יש רוטב שמנת נעים, ועדיין – זה לא ממש קרוק בעיקר כי לא מרגישים בכלל נוכחות של גבינה מותכת או רוטב. ועדיין – בסוף זה טעים, מושחת ועשיר, ולגמרי עומד בציפיות מארוחת בוקר או בראנץ' מודרנית.

עמית: ציון לשבח לשני סלטי הירקות שהגיעו לצד ארוחות הבוקר – הכי לא סלטים של לצאת ידי חובה. ירקות טריים, תיבול נכון בשמן זית ולימון. יופי.

מסריק קופי רום (צילום: ארנון בוסאני)

שתי מנות מקטגוריית ה"עיקריות" מרכיבות את סיבוב ההזמנה השני. מנת הלברק עם תבשיל החיטה שסיקרנה מוזמנת כמובן, ולצדה – איך לא – גרסת האליו אוליו המודרנית, שכוללת על פי התפריט פסטה טריה, זוקיני בגריל, עגבניות צלויות, שום אורגנו, פטרוזיליה וסלסת שקדים של העיר העתיקה.

יהונתן: מנת הפסטה היא בדיוק מהסוג שנשמע פשוט על הנייר ושקל מאוד לפקשש, בעיקר בכמויות השמן. במנה המיתולוגית הכרישה הייתה שחקנית ראשית, פה הטוויסט מגיע בדמות השקדים שנוספו מעל ונותנים פריכות ואגוזיות נעימה.

עמית: בעיני יש קצת עומס מרכיבים – קישוא, שקדים וזעתר נניח זה לגמרי מספיק. לא חושב שצריך גם עגבניות, וכמו תמיד טיפה חריפות של צ'ילי יבש הייתה מקפיצה קדימה את כל הטעמים. אבל שים לב שלדעתי זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו שראיתי אותך מחסל מנת פסטה מבלי להוסיף פרמזן.

יהונתן: תכלס, לא שמתי לב אפילו. השילוב היה לי טעים. הדבר היחיד שהפריע היה טעם עדין אבל קיים של שמן שרוף. יכול להיות שלהבת הכיריים, אולי זכר לימי הווקים שפעלו כאן בגלגול האסיאתי, קצת חזקה מדי או שהמחבת היתה חמה מדי.

עמית: האטריות המצוננות בושלו נכון ובסך הכל זה מנת פסטה ראויה לגמרי, ובוודאי טובה משמעותית מהמקובל במקומות החלביים שמקיפים אותנו מכל עבר.

מסריק קופי רום (צילום: ארנון בוסאני)

יהונתן: מנת הדג היא היקרה ביותר בתפריט ועל הנייר גם הכי יומרנית. שילוב של טכניקות – דג צרוב, תבשיל חיטה, יוגורט, מנגולד מוקפץ. זו בקלות מנה במסעדת שוק או מטבח ישראלי חדש – שני פילטים יפים של דג שנצלו על צד העור שנחים על מערום נאה של חיטה.

עמית: הדאגה שלי מקריאת המנה היתה בעיקר מצירוף המילים "משוויאה ערק". נתקלנו בעבר בניסיונות לתבל בערק, ורובן לא היו מוצלחים. פה זה עובד לחלוטין. השילוב שבין העגבניות השרופות לערק לבשר הדג מייצר איזה הדהוד לטעמי מרק דגים אניסי קלאסי, וזה עובד.

יהונתן: הביס המאוזן, כמו שאתה אוהב לקרוא לזה, מגניב לאללה בעיני, וזו לחלוטין המנה הכי מוצלחת שאכלנו כאן היום. תבשיל החיטה מצוין – לא דייסתי אך גם לא יבש, יוגורט הכבשים מאיכות טובה והכל עובד.

עמית: זו בעיקר מנה שמציבה את מסריק החדש כמקום שנראה כאילו הוא מכוון גבוה יותר מרוב בתי הקפה בעיר, ושואף להיות יותר מסעדה חלבית מהדור החדש.

יהונתן: המקום עדיין בחיתוליו ואני מניח שעוד יהיו שינויים והידוקים, אבל בעיקר משמח לראות שוב את אופיר משען מוביל את העסק עם כל הניסיון והשקט הנפשי.

עמית: אם חששנו מהליכה אחורה או נפילה לבורות של נוסטלגיה – זה רחוק מלהיות המצב, ומסריק המחודש ממשיך את הקו של בתי הקפה המודרניים והטעימים שפגשנו בתקופה האחרונה כמו "קפה סירה" או "המזקקה". עכשיו רק נותר לקוות שכל הרחוב מסביב יישר קו.

מסריק קופי רום, מסריק 1 (פינת עמק רפאים), 077-3241095. כשר

עמית אהרנסון ויהונתן כהן, מסריק קופי רום (צילום: ארנון בוסאני)

חשבון:
קרוק אנד רול – 48 שקלים
ארוחת בוקר עיג'ה – 58 שקלים
לברק על תבשיל חיטה – 98 שקלים
פטוצ'יני אליו אוליו – 56 שקלים
סך הכל – 260 שקלים