מחקר חדש של ד"ר כרמית ויסליץ, מהחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה שיצא השנה ומתפרסם בספרה, "Internet Democracy and Social Change: The Case of Israel", מספר את סיפורם של אקטיביסטים בישראל ומפריך כמה מיתוסים ביחס למעמדו ולתפישת כוחו של האינטרנט לחולל שינוי חברתי.
"חוקרים נוטים להלל את האינטרנט, ונותנים לו מעמד מיוחד", אומרת ויסליץ, "מצד אחד, יש לו באמת יתרונות בכל הקשור לחברה אזרחית: הוא מסייע לאנשים להשמיע את קולם, ומסייע להתאגד למען מטרה משותפת. מצד שני, מכיוון שכולם כבר שם ומכיוון שיש המון שחקנים שמעוניינים למשוך תשומת לב ציבורית, זה נהיה קשה יותר ויותר לארגונים לשינוי חברתי להתבלט בו".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
לדבריה, הקושי התגבר עם השנים, בשל המודלים העסקיים של תאגידי הענק כמו פייסבוק וגוגל. "העובדה שיש באינטרנט תאגידים שעובדים על פי מודל עסקי, גורמת לכך שהיכולת להתבלט תלויה יותר ויותר ביכולת להשקיע כסף", מסבירה ויסליץ, "אני לא מדברת רק על לקנות לייקים, אלא על הצורך להתמקצע בפעילות התקשורתית ברשת. האינטרנט הוא עולם אחר לגמרי, עם חוקי משחק אחרים וצריך להעסיק מקצוענים שיודעים לשחק את המשחק, מה שארגונים לשינוי חברתי מתקשים לעשות".
בין המסקנות שעולות בספר ניכר כי יש קושי גדול להשפיע על דעת הקהל הישראלית בכל הקשור לשיח באינטרנט. "בתאגידים כמו פייסבוק וטוויטר יש אלגוריתמים שעובדים על ניתוב התכנים לפרופילים מסוימים שמעוניינים בהם, והתוצאה היא שלא כולם רואים את אותם תכנים, פרסומיים או אחרים", אומרת ויסליץ, "לא כולם חולקים את אותו המידע. אם מדברים על דמוקרטיה וריבוי דעות – מה שהאינטרנט התיימר לעשות בהתחלה – אז יש פה בעיה. בנוסף לכך, הקלות שבה ניתן לפרסם מידע שקרי שלא ניתן לדעת מה המקור שלו, ועד כמה הוא אמין מגבירה את חוסר האמון של ציבור הגולשים באמיתות התכנים".
- תכירו, נאות יוסף: לאחר 40 שנה – שמה של שכונת הר נוף יוחלף
- חבר המועצה קינג ניסה לקדם פעילות לבני נוער מטעם עמותה שתומכת בטיפולי המרה
- 98 דוחות ביומיים וחצי: האכיפה המשטרתית המוגברת בכניסה לעיר
- רצח מיכל סלה ז"ל: אלירן מלול שוב לא נכח בדיון, מעצרו הוארך
לדברי ויסליץ, הרשת הישראלית רוויה בשיח מתלהם שמייצר דה-לגיטימציה לכל מי שמשמיע קול אחר. כל אלה – מקשים מאוד על פעילות ברשת של חלק מהארגונים, בעיקר של אלה שפועלים להגנה על זכויות אדם, ועל יצירת שיח דמוקרטי מקבל שמכיל גם קולות אחרים. "כל אחד מקבל היום מידע שמותאם לו אישית", היא אומרת, "אז הסיכוי של האינטרנט להיות מדורת השבט, שכולנו נתקבץ בכיכר העיר, כבר לא ממש קיים. באינטרנט כיום יש הרבה כיכרות עיר ואנחנו מפוזרים ונחשפים למידעים שונים. זה משאיר אותנו בסביבה שדומה לנו, ואנחנו לא באמת נחשפים באופן מקרי ל"אחר". עם העבודה של התאגידים על מידע מותאם אישית אנו לא באמת מכירים את ה"אחר" ולא נחשפים לתפיסות מנוגדות לנו. הדבר מגביר את הניכור והסגרגציה בין אנשים, וזה דבר לא רצוי בדמוקרטיה".
מהמחקר שעשתה ויסליץ עולה כי בסופו של דבר תפישת החשיבות של תקשורת מרכזית "מסורתית" כמו טלוויזיה, רדיו ועיתונות נשמרת גם בעידן האינטרנט למרות שמציע שפע של במות תקשורתיות אלטרנטיביות. הרצון להגיע לתקשורת מרכזית עדיין קיים גם כיום ומרבית המשאבים התקשורתיים עדיין מופנים לאפיק זה. "מחקרים מראים שבסוף מה שמוביל לחשיפה הרחבה זו התקשורת המסורתית, שמסקרת תכנים שעולים בפייסבוק או בטוויטר", אומרת ויסליץ, "בסופו של דבר האנשים שמתאגדים סביב מטרה זקוקים עדיין לפוש או לחשיפה של התקשורת המסורתית כדי שהדברים יזוזו, עם כל היתרונות של האינטרנט. האינטרנט הוא כלי נוסף ומשלים, אבל הוא לא הכלי היחידי, לא כדי לייצר פעילות תקשורתית, ולא כדי לייצר מחאות".
