לפני חמש שנים וחצי דיני קסורלה הגשימה את חלומה ופתחה את מסעדת הפיתות הירושלמיות – "דוויני" בשוק מחנה יהודה. חריימה בפיתה, אסאדו בפיתה וכרובית בפיתה, סגור או פתוח, הן רק חלק מהמנות שהכי מזוהות עם קסורלה, אחת המסעדות היחידות בירושלים שבהן אין סכו"ם, אוכלים בידיים, מומלץ עם צ'ייסר עראק ביתי ליד. כעת, קסורלה מספרת בשיחה עם "כל העיר", כי בעקבות משבר הקורונה היא מרגישה כי "התקופה הזו מחזירה אותי חמש שנים וחצי אחורה, לנקודת ההתחלה שבה פתחתי את העסק. החובות שלי היום הם מפה ועד הודעה חדשה, בעיקר לספקים. מהמדינה לא ראיתי שקל".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 16"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
כשמשרד הבריאות אישר למסעדות להציע שירותי משלוחים ואיסוף עצמי, קסורלה פתחה את העסק שהיה סגור לאורך כל תקופת סגר הקורונה, והחלה להציע טייק-אווי. "אחרי שחודש וחצי לא היינו פה ולא עבדנו החלטתי לנסות להתניע, בגלל שאני עסק קטן של אוכל רחוב. אני היום עובדת עם הבת שלי, והחזרתי רק שני עובדים מהחל"ת. אני מתה להחזיר את כולם, אבל זה לא יקרה לצערי. אני מניחה שאם וכאשר אני אחזיר – יהיה מדובר בכ-50 אחוזים, בינתיים, זה מאוד קשה, אבל אני לא מוותרת, העסק זה כל החיים שלי".
קסורלה מתארת כי למרות הטייק-אווי ההכנסות צנחו באופן דרמטי. "אנשים לא יוצאים כמו פעם לשוק, על הערב אין על מה לדבר, אין תנועה. אם אנשים לא יוצאים מהבית לבלות כנראה שהם מעדיפים או שהאוכל יגיע אליהם או שהם מתקשרים ובאים לקחת. אבל לי זה לא משנה – אני פה, החלטתי שנגד כל הסיכויים אני כאן, ויש לי גם בעל בית מלאך. הוא לא גבה ממני שכירות על אפריל, וייתכן שגם במאי, אז לפחות אני קצת נושמת".
דיני קסורלה, בימים שלפני הקורונה (צילום: אורן בן-חקון)
קסורלה זועמת על המדינה שמטילה לדבריה, "הגבלות מטורפות, כאילו בלי שום הגיון. הולכים למקומות אחרים ורואים תורים ארוכים ורק המסעדות הן הבעיה? כל המסעדנים מנסים להילחם וגם עושים בשבילנו את המלחמות, ויש את דיני שרוצה לחיות, שרוצה לשרוד כי זה עסק שבניתי בעשר אצבעות ואני לא אתן לו להתמסמס בגלל משהו קטן כמו קורונה", היא מספרת בצחוק מהול בעצב.
"אז אני פה ומנסה לחיות", היא מדגישה. "וזה קשה, ואם לא תהיה לנו עזרה מיידית יהיה פה עצוב, התחושה היא שהמון מקומות שאנחנו אוהבים לבלות בהם ייסגרו, אנחנו נלחמים כדי שלא נהיה אחד מהם. יש מקומות עם גב כלכלי חזק, אני לא אחת מהן, וכמה שיש לי תחושת שליחות יכול להיות שאני כבר לא אהיה יכולה להרשות את זה לעצמי. אני קטנטונת, אצלי זה פשוט מלחמה בשיניים".
- התסכול של קרן קדוש: "מרגיז שדעת הקהל היא לא איתנו"
- שף אורי נבון מ'מחניודה': "הפאניקה מאחורינו, הצרה רק עכשיו מתחילה"
- עד הבית: זירת המשלוחים והאספקה של ירושלים
דוד
עצוב,
אני מקווה שהמדינה תוכל לעזור לעסקים הקטנים באמת ולא רק לחלק הבטחות באוויר
ואם לא אז לפחות שייתנו הקלות