דעה | חושבים בקטן: על הבחירה האומללה של הפועל להישאר בליגת האלופות של פיב"א

ערב סגרירי, פברואר 2020, "הארנה" ירושלים. הפקקים היו אמורים להתחיל כבר ב-19:00 ברחובות העיר אבל הם נוצרו אי שם בסביבות השעה 15:00. הקור חודר לעצמות, הגשם התחיל לטפטף, אבל הצפירות ושירי האוהדים שבוקעים מהרכבים מחממים לכל מי שהולך ברגל לארנה את הלב. אי אפשר לפספס את השלטים בדרך שמכריזים על כך שלעיר מגיעה ריאל מדריד במסגרת שלב הבתים של היורוליג. הפועל ירושלים מול ריאל, אדומים מול הבלנקוס, קטנטנים מול ענקים, סרחיו יול מול ג'יימס פלדין.

• הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

• תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

האווירה מחשמלת, כל בעלי המנויים נוהרים המשחק. חלק מהאוהדים הצעירים מבצעים מחוץ להיכל צעדה סמי-צבאית עם נפצים, רימוני עשן אדומים וצעקות מחרישות אוזניים. בתוך האולם מצלמת הטלוויזיה מתמקדת במשה גרטל, שמתמתח בהנאה ומסביר לבני המשפחה שבאו, מה הם הולכים לראות על הפרקט. אורי אלון מסתחבק עם שמעון מזרחי בקומת האח"מים. רק דני קליין ממתין בסבלנות עד לסיום המשחק כדי להתראיין לערוץ הספורט ולהגיד בהתרגשות: "אני לא יודע איך אספר את סיפורה של הפועל ירושלים 2020 לנכדים, אני לא יודע איך מתחילים להסביר את מה שראיתם פה".

כל הפנטזיה המרגשת הזאת בוודאי שלא תקרה בעונה הקרובה, כנראה שגם לא בעונות הבאות. הפועל של איל חומסקי וגיא הראל ממשיכה לחשוב בקטן, נשארה לעוד עונה בליגת האלופות ומוותרת מראש על היורוקאפ, ממנה השתדרגו ליורוליג השנה קבוצות כמו אלבה ברלין, חימקי מוסקבה, ולנסיה ואסבל הצרפתית. בקבוצות הוואטסאפ של האוהדים השרופים צצו קולות של אכזבה. ההחתמה של טיישון "הקטר" תומאס רק המתיקה במקצת את הגלולה המרה.

משעשע היה לראות השבוע את שמותיהם של ג'רמי פארגו, ננדו דה קולו, סילבן לנדסברג, סופוקליס שחורציאניטיס ואפילו עמרי כספי, נזרקים לאוויר. עונת המלפפונים, מסתבר, החלה מוקדם מהצפוי והדמיון המפותח של חלק מהאוהדים עובד שעות נוספות. כל שחקן יורוליג בדימוס הופך לפוטנציאלי, כאילו שיש לנו מאחורי הקלעים איזה משה חוגג, שבוחן איך לפזר את המזומנים ברחבי אירופה, ללא הכרה. אפשר לחשוב ששחקני היורוליג רבים בינם לבין עצמם מי יצליח לתפוס מקום בשנה הבאה בליגת האלופות של פיב"א.

אלון סין משה (צילום: פרטי)

הרצון לראות פה כוכבים מוכחים, גם אם מזדקנים אך בעלי שם עם קבלות, שידביקו את יתר הקבוצה בווינריות שלהם, הווינריות שהיתה חסרה בשנתיים האחרונות, הוא אדיר. אוהדי הפועל של העידן הנוכחי רוצים את הסגל שלהם חזק יותר, מהיר יותר, טוב יותר – לליגות חלשות יותר (המקומית והאירופית), חסרות מתח ועניין.

השבוע יצא לי להבחין במשפט "אין לך את הכוחות להיות חלש כשקשה לך", בפרופיל הפייסבוק של אושרה לוי, מנשות השיווק הטובות ביותר בתחום הספורט (ובכלל) בירושלים. אמארה סטודמאייר הוא שחקן שהמשפט הזה תפור עליו. יש לו כוחות להיות חזק כשהכל מתעקם לו, גם כשהגוף כואב אחרי שנה מורכבת – מקצועית ומנטלית. בניגוד ליתר השחקנים שרצים לחוף הים או למסיבות, יהושפט משחק בימים אלו בטורניר האמריקאי BIG3, בקבוצת הטריי סטייט, כשהוא נותן תפוקה לא רעה מתחת לסלים ורק רוצה עוד. "יש לי תשוקה לכדורסל", הסביר בחיוך למראיין שהתעקש להבין איך יש לו כוח בגיל 36 לזפזפ ממגרש למגרש. תחזור, אמארה, תחזור.