פרופ' יונתן הלוי (צילום: ארנון בוסאני)
פרופ' יונתן הלוי (צילום: ארנון בוסאני)

"אמשיך בעשייה לקידום שערי צדק ושגשוגו"

פרופ' יונתן הלוי פורש מתפקיד מנכ"ל שערי צדק אחרי 31 שנים. בראיון מיוחד ל"כל העיר" הוא מסכם את התקופה, מדבר על ההתפתחות הגדולה של בית החולים ועל המצב הקשה של מערכת הבריאות בארץ

פורסם בתאריך: 1.3.19 10:29

במשרדו המרווח עטור ספרי המדע והקודש שמונחים זה לצד זה, מתיישב פרופ' יונתן הלוי, מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק. מאחורי כיסאו תלויה תמונת המרכז הרפואי, אשר הפך ב-31 שנות כהונתו כמנכ"ל מבית חולים קהילתי קטן, למרכז רפואי גדול ובעל שם.

היום, שישי, 1.3.2019, פורש פרופ' הלוי מתפקיד המנכ"ל בפועל של שערי צדק. בראיון מיוחד לסיכום התקופה הוא מקפיד לחזור שוב ושוב על כך שהוא לא עוזב את בית החולים אלא פורש מהעשייה השוטפת של ניהול בית החולים.



"אמשיך את עבודתי בשערי צדק ואמשיך בעשייה לקידום בית החולים ושגשוגו", אומר פרופ' הלוי ומוסיף: "אעמוד לרשות המנכ"ל החדש ד"ר עופר מרין ואסייע לו בכל מה שהוא יצטרך. בנוסף, אני מתכוון להרחיב את פעילות מרפאת הכבד בשערי צדק, אני אשתתף בביקורים במחלקות הפנימיות ובדיונים על מצבם הרפואי של המטופלים".

פרופ' הלוי הוא בסך הכל המנכ"ל הרביעי של שערי צדק, בית חולים שנוסד אי שם בשנת 1902. בחודש יולי יציין 71 קיציים. נשוי לעדינה, פסיכותרפיסטית, אב ל-5 ילדים – עלית, איתי, נעם, דן וארז, וסבא ל-17 נכדים ו-2 נינות. מלבד כהונתו כמנכ"ל שערי צדק, פרופ' הלוי הוא מומחה לפנימית, גסטרו בדגש על כבד, ומינהל רפואי.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון


התרגשות גדולה אפפה ביום רביעי האחרון את מסדרונות המרכז הרפואי שערי צדק. הסיבה: רגע לפני פרישתו, פרופ' הלוי ערך סוג של שיחת סיכום, שבה הציג בפני העובדים את משנתו הניהולית ותיאר את ההתפתחות של שערי צדק בשנות כהונתו כמנכ"ל.

כשעולה השאלה איך מתחילים לסכם תקופה כל כך ארוכה, נאנח הלוי, מיישיר מבט ונזכר בשינויים הגדולים שעבר בית החולים לצד התהפוכות שעברה ירושלים כולה. הישגים, אכזבות, אינתיפאדה ראשונה ושנייה, פיגועים, בניית מערך טראומה, ועוד מיטב פעולות ושינויים שהפכו את שערי צדק מבית חולים קטן וקהילתי, למוסד רפואי משמעותי.

"זו היתה תקופה מרתקת ולא פשוטה גם בשערי צדק וגם בעיר ירושלים", הוא אומר בראיון ל"כל העיר". "אלו היו שנות עשייה עשירה בבית החולים לצד שינויים משמעותיים שחלו בירושלים. אני התחלתי כאן בשנת 1988. למה שהעיר הזו עברה מאז – ב-31 שנה – יש השלכות על ההוויה של בית חולים, זה דבר בלתי רגיל. עומדים בראש האינתיפאדה הראשונה והשנייה והתפתחות האוכלוסייה. ירושלים היא עיר רב – תרבותית והמטופלים שלנו הם התשקיף של העיר".

פרופ' הלוי, יש לציין, מדבר גם על התמורות המשמעותיות שחלו בענף הרפואה. "זה לא ייאמן מה שקרה בתחום הרפואה, ישנה התפתחות רפואית בכל תחום שקיים", הוא מדגיש. "למשל, אם נסקר את תחום הקרדיולוגיה, הצנתורים הרבה יותר מורכבים, ישנה ירידה בניתוחי לב. כשהגעתי במאי 1988 לא היתה בשערי צדק מחלקת לב. בחודש יוני שנת 1991 עשינו את ניתוח הלב הפתוח הראשון, כלומר תוך שלוש שנים. מאז חלו שינויים גדולים בתחום הקרדיולוגיה ומספר ניתוחי הלב ירד משמעותית בגלל התפתחות הרפואה. בעבר דובר שאם יש יותר חסימות מכלי דם, לא הולכים לצנתור, היום פותחים בצנתור מעל חמש חסימות. תחום נוסף שעבר שינוי משמעותי הוא הפריון. פתחנו בבית החולים יחידה להפריה חוץ גופית, ויש מאות תינוקות בשנה. התפתח כאן אבחון טרום השרשתי, הקיים לא יותר מ-11 שנה. מדובר בזוגות שיש להם ילד חולה במחלה גנטית, הגן התגלה וכיום זוג כזה יכול להיכנס להיריון דרך הפריה חוץ גופית, ולהשתיל עובר בריא. המחלקות היותר חזקות שלנו הן גנטיקה ויחידת הפוריות".


פרופ' יונתן הלוי (צילום: אמיל סלמן)

פרופ' יונתן הלוי (צילום: אמיל סלמן)


עם כניסתו של פרופ' הלוי לתפקיד מנכ"ל שערי צדק, היה מדובר על בית חולים קהילתי קטן, כזה שמאכלס כ-300 מטות בלבד. בשנות כהונתו עבר שערי צדק מהפכה גדולה מאוד והפך, כאמור, למוסד רפואי מוביל בירושלים, כזה שיכול לקלוט אליו כל מטופל עם כל בעיה.

"היו בשערי צדק כ-300 מיטות בלבד כשנכנסתי לתפקיד", אומר פרופ' הלוי ומוסיף: "הרושם שלי היה בזמנו שהציבור הירושלמי אומר, במחלות פשוטות לכו לשערי צדק, ובבעיות מורכבות להדסה. בתחילת הדרך אמרתי לעצמי שזה לא ייתכן, כי תחרות בין בתי החולים טובה למטופלים. יש אנשים שאומרים כי תחרות ורפואה לא הולכים ביחד. אני לא סבור כך, שני בתי החולים שואפים להשתפר ברמה התחזוקתית, רמת הניקיון והרופאים הטובים ביותר".

איך עושים את זה בפועל?

"צריך לבסס סדרי עדיפויות ולהחליט האם לקנות ציוד משוכלל או מביאים אנשים איכותיים וטובים. על ההון האנושי שמתי דגש. וכאן צריך להודות ולומר שחלק גדול מההון האנושי הזה הגיע מהדסה, עוד לפני המשבר שהתחיל ב-2011. אף אחד לא יכול לקחת מהדסה את היותה בית היוצר של האקדמיה הרפואית בישראל, זה בית ספר לרפואה ראשון שנפתח בשנת 1949 ויש להם מסורת של מצוינות קלינית ואקדמאית. אני באתי מבילינסון וגם שם חלק גדול מהרופאים היו יוצאי הדסה. אימצנו את זה גם כאן. היום יש בשערי צדק סביבת עבודה תומכת ואווירה נעימה, וזה היה חשוב לי מאוד".

יש משהו שרצית לממש בבית החולים, ולא מימשת?

"זה מאוד יהיר לומר שהתשובה היא לא. אני אתחיל מזה שיש דברים כמו יחידת הטראומה. הקמנו מערך טראומה מאוד מפואר, למדנו זאת דרך לקחי האינתיפאדה השנייה. עלתה השאלה האם העיר צריכה שני מרכזי טראומה? אני אמרתי שיש בהדסה יחידת טראומה, והעיר לא צריכה שניים. האינתיפאדה הגיעה והוכיחה שצריך. בנוסף, אני עוזב תפקיד כשמערך רדיותרפיה בהקמה. חלק גדול מהכספים שגויסו לא גייסתי ולא הספקתי. בנוסף, עניין החניה, עניין לוגיסטי המעכב את התפתחות בית החולים. בעניין זה נזכרנו מאוחר כי קצב הצריכה של השירותים שלנו עלה. לפי המספרים אף אחד לא היה יכול לחזות ש-1,400 מקומות חניה לא יספיקו ויש עוד ליד המגרשים של בית"ר בבית וגן, וזה עדיין לא מספיק. לכן, אנחנו בונים חניון תת קרקעי שייפתח בעוד פחות משנתיים. זה יפתור לנו את הבעיה לזמן הקרוב. המזל הוא שיש לנו את הרכבת הקלה ותחבורה ציבורית לבית החולים. תמיד עולה השאלה בפני המנהל מה לאמץ, ומה לא להכניס לבית חולים, מה בית החולים יכול להרשות לעצמו, מה ממומן בסל הבריאות, ומה מימון פרטי וכו'. אני רק יכול לומר שמה שהנחה אותי במשך התקופה שלי כמנכ"ל, זה לא כסף ולא יוקרה, אלא מה חסר לקהילה".


המרכז הרפואי שערי צדק (צילום: שערי צדק)

המרכז הרפואי שערי צדק (צילום: שערי צדק)


לצד התהיות של הלוי למה הקהילה הכי זקוקה, ובמה להשקיע את הכסף במהלך תפקידו, הוא מציין את הפיתוחים אשר עמד בראשם ועזרו למנף את שערי צדק כבית חולים מוביל לבעיות רפואיות מורכבות. "בתחילת התקופה זה מרכז הלב המקיף, שהוקם בתחילת שנות ה-90. אם אני קופץ לסוף התקופה זה מרכז המוח שנפתח ב-2016, ושינה את גורלם של חולי שבץ בעיר ויחידת הטראומה. שני אלה, ביחד עם יחידת הטראומה, אלו שלושת הדברים שאני גאה בהם".

מה קורה עם הפיתוח האחרון – מכון הרדיותרפיה?

"באונקולוגיה יש התפתחות מדהימה על ידי אמצעים טכנולוגים שאפשר לגלות את הסרטן בשלב מוקדם יותר שמאפשר לרפא אחוז יותר גבוה או לפחות להפוך למחלה כרונית החולים בה שנים. בנוסף, הזדקנות האוכלוסייה תורמת ששכיחות הסרטן עולה עם הגיל, לכן צריך יותר אנשים שיעסקו באונקולוגיה. אנחנו בונים מרכזי סרטן ומרכזי הקרנות. מה שהנחה אותי בהתפתחות הרפואה, זה שחייב להתלבש על נושא הסרטן, וזה מה שהביא את הרישיון שצריך עוד מרכז בעיר בגלל המגמות האלה. המרכז יכיל מקום אחד מפוצל לשניים בעיקרו יהיה מכון קרינה גדול מאוד מרכז סרטן, ומעליו יהיה בית חולים יום לכימותרפיה ואזור חניה נוספת".

ואין את החשש להיכנס למשבר כלכלי, כמו זה שפקד את הדסה בשל בניית מגדל האשפוז?

"בית חולים שלא בונה נסוג אחורה. שנית, המשבר בהדסה קרה לא בגלל מגדל דוידסון. מי שניצח על הפרויקט הזה היה ידידי פרופ' שלמה מור יוסף, וירושלים תודה לו לדורות. היה שם משבר אחר, ואני חושב שלאט-לאט הם יוצאים מהמשבר. לצד זאת, חשוב להדגיש שאין בית חולים בארץ שאין לו גירעון. השאלה היא מה אחוז הגירעון, ואצלנו בשערי צדק הגירעון עומד כל השנים על 4-3 אחוזים מהתקציב ולא על 60-50 אחוזים כמו שקרה בהדסה".

לצד הגירעונות, נדמה שמערכת הבריאות נמצאת במצב הכי גרוע שלה. מה לדעתך ניתן לעשות?

"הבעיה במערכת הבריאות החלה מכך שלא שמו לב לתמורות בדמוגרפיה הישראלית. בעיקר לתהליך הזדקנות האוכלוסייה כמו שאנחנו רואים במחלקות הפנימיות, ואני לא מוציא את עצמי מכלל אשמה. היתה ישיבה על הגדר והיה צריך לבנות עוד מחלקות. מעבר לכך, ידענו שבשנות ה-2000 יהיה מחסור ברופאים. מה שהיום אין, כי לומדים בחו"ל. מצד שני אין תקנים, הם נגמרים על ידי המדינה. אם היתה החלטת ממשלה להשקיע בהדרגה בתקנים וברופאים, אז בשנים הקרובות לא היו חסרים תקנים ולא תשתיות. מה שכן, בנושא הפנימיות לא היינו מספיק מהירים. הצפיפות בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות בלתי נסבלת, גם אצלנו, אבל זה מתחיל ברמה הלאומית. לכולם יש חולים במסדרונות בשיא החורף, וזה לא טוב. יש כאן בעיה ברמה הלאומית בהתייחסות לאוכלוסייה הזקנה ופיתוח מספיק תשתיות עבורה".

ואם זה לא מספיק, קופות החולים מפעילות לא מעט שרירים על בתי החולים, איך מתמודדים עם זה?

"בשנים האחרונות הקופות מכירות בזה שירושלים היא העיר הכי גדולה בארץ שאין לה בית חולים ממשלתי, ולא של הקופה. ברחובות יש את בית החולים קפלן, בתל אביב יש את בילינסון ותל השומר, בצפון יש בית החולים מאיר ועוד. צריך לשנות את המדיניות הכלכלית, או לתת תמיכה ישירה באחוז מסוים מהתקציב, לשנות את התעריפים ולא לאפשר לקופות החולים להתנהג כאן כמו שמתנהגות בתל השומר או איכילוב, ששניהם בתי חולים ממשלתיים. אני מעדיף שלא תהיה תמיכה ממשלתית, אלא שיוקצו תעריפים ריאליים".


פרופ' יונתן הלוי (צילום: ארנון בוסאני)

פרופ' יונתן הלוי (צילום: ארנון בוסאני)


אחת הטראומות הגדולות שסוחב פרופ' הלוי קשורה למשבר שנוצר בין רופאי המחלקה ההמטו-אונקולוגית לילדים בהדסה עין כרם לבין הנהלת המוסד. כזכור, הרופאים התפטרו במחאה על נהלים וסדרים חדשים שהנהיג מנכ"ל הדסה פרופ' זאב רוטשטיין, וניהלו קרב ציבורי ביחד עם הורי הילדים המטופלים. בשלב מסוים נקשר גם שמו של שערי צדק למשבר, כשעלתה דרישה מצד הורי הילדים המטופלים לפתוח מחלקה המטו-אונקולוגית לילדים גם בשערי צדק.

"מהבחינה הציבורית, זה אירוע טראומטי עבורי אישית, ובראש הראשונה עבור הילדים המטופלים והוריהם", מציין הלוי ומוסיף בנחרצות: "ניסו להלביש עלי את האשמה בהתנהלות הכושלת של הנהלת הדסה ומשרד הבריאות. מה שקרה הוא ששישה רופאים, שאף אחד לא חלק על גדולתם המקצועית וההומנית, ניגשו להנהלת הדסה ואמרו שהם לא יכולים לחיות מצפונית ומקצועית עם השינויים שמתבצעים במחלקה. פרופ' רוטשטיין טלפן אלי וביקש לא לקחת את הרופאים. בנוסף פרופ' מיקי וינטראוב, בא אלי ואמר שהם לא יוכלו להמשיך בהדסה ושאל אם אהיה מוכן לפתוח מחלקה. אמרתי לו שאני לא מאמין שהמחלקה בהדסה תיסגר וגם לא שאנחנו נקבל רישיון. למרות זאת, יום אחד אני קורא חדשות ורואה שנמצא האשם במשבר – פרופ' יונתן הלוי. חיפשו שעיר לעזאזל וליצמן נתן גיבוי לפרופ' רוטשטיין, והאשימו אותי שאני מסית את ההורים. בסופו של דבר היתה אטימות אולי כלפי ההורים. וזה בהחלט היה טראומטי עבורי".

התחרות ביניכם לבין הדסה יוצרת סוג של קשר סימביוטי, כזה שאתם מושפעים ממנו לא מעט. כמו למשל, בשביתת הרופאים שהיתה בהדסה באחרונה.

"ראשית, אני שמח שהשביתה האחרונה בהדסה היתה קצרה. בית חולים אחד לא יכול לעמוד בדרישות של ירושלים. באופן כללי אני מצר על שביתות בבתי חולים. הן פוגעות במטופלים. אני חושב שלהדסה יש מנכ"ל מאוד יצירתי ויש לו פוטנציאל טוב להוציא את הדסה מהבוץ. ולדעתי הוא עושה את זה. אבל הסגנון שלו הוא לא הסגנון שלי. אני רואה ביחסי עבודה במוסד נכס יותר גדול מכל התרומות וכל התשתיות. אני מאמין שצריך לבסס יחסי עבודה של אמון הדדי, וזה מה שקיים בשערי צדק".


פרופ' יונתן הלוי (צילום: דוברות שערי צדק)

פרופ' יונתן הלוי (צילום: דוברות שערי צדק)


בחודש יוני 2018 התרחש אירוע נוסף שאותו יזכור פרופ' הלוי בעל כורחו. פרסום על פרישתו הצפויה נקשר בגירעון של למעלה ממיליארד שקלים שממנו סובל שערי צדק. כבר באותם ימים, וגם בראיון הנוכחי, שולל פרופ' הלוי את הקשר בין הדברים.

"הפרישה שלי מתפקיד המנכ"ל היא ביוזמתי, והיא תוכננה מראש", הוא מדגיש. "הגירעון השוטף בשערי צדק, שעליו כבר דיברתי, הוא הכי קטן מבין בתי חולים הציבוריים בארץ. לעומת זאת, הגירעון האקטוארי שעליו דובר באותם פרסומים – אין לו שום משמעות. גירעון אקטוארי פירושו – שאם בית החולים נסגר מחר, יש לשלם את החוב לעובדים על כל זכויותיהם כגון חופשות, פנסיות וכו'. אבל, ואת זה אף אחד לא ציין, אם בית החולים נסגר, והוא לא יכול להיסגר, רק הנכסים הקרקעות שיש לו שווים יותר מהגירעון האקטאורי שעומד על 1.3 מיליארד שקלים, כך שזה ממש לא אישיו. אין ולא היתה שום סיבה לפרוש בגלל זה, אתה לא פורש בגלל גירעון. מעבר לכך, אם אכן יש כזה גירעון, אז איך זה שאין אף אחד מהנהלת שערי צדק שרצה או רוצה שאעזוב? הגירעון השוטף קיים כל 31 שנותיי, כפי שהוא קיים בכל בית חולים שאינו ממשלתי, אבל מצאנו לו פתרונות כל השנים ונמשיך למצוא לו פתרונות. אין שום קשר בינו לבין הפרישה שלי".

אם שוב חזרנו לדבר על הפרישה, מה התוכניות שלך?

"כמו שכבר ציינתי, אני לא עוזב את בית החולים. אמשיך להיות בו ואעמוד לרשות פרופ' מרין בכל מה שהוא יצטרך ואמשיך לעבור במרפאת הכבד. את הזמן הנותר אקדיש למשפחה ולהתנדבות בתחום החינוך שמאוד מושך אותי מאוד. אני כבר כמה חודשים יו"ר הוועד המנהל של דוד ילין בהתנדבות ואני מתכנן להקדיש לכך יותר זמן".

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אפשר לומר הרבה דברים טובים על הלוי. תרומתו לשערי צדק משמעותית ואין זה דבר מובן. במציאות הישראלית הירושלמית זה הישג עצום. אפשר גם לומר דבר רע ואגיד אותו – שערי דבק שיגשר בתרופת הלי הודות לא מעט אודות לדעיכת הדסה שסבלה ממשבר ניהולי עצום. הלוי העביר מנדה לשירי צדק כוח אדם איכותי – יחידות שלמות. זה מעשה חסר אחריות שהותיר את בית החולים הגדול בעיר פצוע ונכה. החוכמה היא להיבנות בכוחות עצמך על ידי חינוך דורות חדשים של אנשי מקצוע והבאת רופאים יהודים מחול. זה הישג אמיתי שהלוח כמעט שלא יכול להתהדר בו

  2. נעמה

    פרישתו שך פרופ' הלוי מורגשת היטב. צריך לאחל לד"ר מרין שיעמוד באתגרים הקשים. את הנאמר בתגובה הראשונה ניתן לנסח – ש"צ מנסה לאכול יותר ממה שהוא מסוגל לבלוע. וביה"ח הדסה עובר תהליכי שיקום מסובכים.
    העיר הגדולה הזאת שמשרתת גם תושבים מן האזור (כמליון נפש!)- נמצאת בחסר ואכן המעבר של רופאים מכיס אחד לכיס שני – איננו הפתרון, במיוחד בתקופה משברית כללית שמתאפיינת במחסור ברופאים בתחומים רבים.
    בשטח – מרגישים ועוד איך. זה לא ענין תאורטי.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר