זאת היתה עוד שיחת טלפון עם חברתי הטובה מ'. עד שהיא סיפרה לי בתסכול רב את הסיפור הבא: הבן שלה, רק בן 8, סובל במידה מהפרעת קשב וריכוז. הם הלכו לבירור מקיף ובדיקות קפדניות אצל ניורולוג הילדים הטוב ביותר באיזור ירושלים, שביצע הערכה וקבע שהילד אינו זקוק לריטלין. איזה יופי אה? זהו שמחנכת הכיתה, שאינה מסתדרת עם אופיו האנרגטי של הילד, קבעה אחרת – היא כעסה מאוד על החלטת הניורולוג ולבסוף שכנעה את ההורים לתת לילד ריטלין. העיקר שיהיה שקט, לא?
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- בית אבי חי: כל האירועים
- 7 מספרות בירושלים שכדאי להכיר
הסיפור הזה הוא אחד משורה של מקרים רבים בהם ילד או ילדה אנרגטיים מתקשים לשבת ומטריפים את המורה בכיתה, ונאלצים פעם אחר פעם לקחת ריטלין או כדורים דומים. טיפול תרופתי הוא לעתים הכרח, אך לעתים גם בעל תופעות לוואי שליליות רבות ולא מטיבות, כגון: מצב רוח ירוד עד דכאוני, חרדות, תיאבון מופחת, כאבי ראש, סחרחורות ועוד. יש לזכור שטיפול תרופתי בלבד אינו פתרון בלעדי עבור מטופלים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות.
אז אם לא ריטלין, מה כן? הסם הכי נגיש והכי טבעי שיש – פשוט לעשות ספורט.
איתי פרידריך (צילום: אבי פרידריך)
תכירו את איתי פרידריך, נער ירושלמי בן 17, הלומד בבית הספר הרטמן. כשסיים כיתה ט' הוא הגיע למבוי סתום – בבית הספר אמרו לו ולהוריו שבמידה ולא ישנה את התנהגותו ויטפל בהפרעת הקשב והריכוז שלו הוא לא יוכל להמשיך ללמוד בבית הספר. "כהורים הגענו לצומת דרכים", מספרת אימו אפרת פרידריך, "עד למצב שרצו להוציא אותו מבית הספר, הוא לא הצליח בלימודים. לקחנו את איתי לאבחונים והוא קיבל ריטלין".
איתי פרידריך (צילום: אבי פרידריך)
כאן לא נגמר הסיפור כי איתי מספר שהשימוש בריטלין רק דרדר אותו מטה. "הרגשתי תחושות קשות מאוד כשלקחתי את הריטלין", מתאר איתי, "חשתי דיכאון, עצב, שקט פנימי לא טבעי וחוסר בתיאבון".
אז מה עושים? איתי מספר שבמקום ריטלין הוא החל לעסוק בצורה אינטנסיבית בפעילות גופנית, והצליח להגיע לכיתה מרוכז ורגוע יותר. ממש כמו השפעה של תרופה. "בנינו לו סדר יום מאוד מפורט הכולל בתוכו לא מעט שעות של פעילות גופנית אירובית ואינטנסיבית", אומרת אימו אפרת.
כיום איתי לומד בכיתה י"ב וההישגים שלו בלימודים השתפרו בצורה ניכרת. הוא מצליח לשבת נינוח בכיתה וממליץ לתלמידים במצב דומה לנסות גם את הפתרון של הפעילות הגופנית. את הריטלין הוא משאיר רק עבור מבחנים חשובים. "ההישגים שלי בלימודים השתפרו מאוד", הוא מדגיש, "מאז שהתחלתי להתאמן בצורה מסודרת לקחתי גם את הלימודים בידיים בעקבות חוויות ההצלחה שחוויתי בספורט. קיבלתי מוטיבציה להצליח".
איתי פרידריך (צילום: אבי פרידריך)
אפרת אימו מוסיפה: "בית הספר שיתף איתנו פעולה ותמך בתהליך. שיבחו את איתי על השינוי המשמעותי שעשה בשלוש השנים האחרונות".
בעוד כחודשיים יתחרה איתי בתחרות חצי ישראמן באילת הכוללת 1.9 ק"מ של שחייה, 90 ק"מ של אופניים ומרחק של חצי מרתון (21.1 ק"מ) בריצה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז נכון, אנחנו חיים בעולם מוצף בגירויים, יותר מבעבר והרבה פחות פעילים מאי פעם. החברה שלנו השתנתה וכך השתנו להם הרגלי החיים, הילדים של היום יושבים בבתים רוב שעות הצהריים מול המסכים, במקום לשחק בחוץ עם ילדים מהשכונה. בשורה התחתונה – ילדים נשארים ילדים והם צריכים לזוז והרבה. בתי ספר רבים נותנים את הדעת על התופעה ההולכת ומתרחבת וממליצים בעיקר על הפתרון שנמצא בתוך הגלולה. מערכת החינוך איננה מפעילה תוכניות התערבותיות מסודרות של פעילות גופנית לתופעה, על אף מחקרים רבים המצביעים על יעילותה של פעילות גופנית אירובית מאומצת עבור אותם ילדים. אין ספק שמערכת החינוך צריכה לעשות שינוי בתפיסה ובמדיניות – פחות כדורים, יותר ספורט.
איתי פרידריך (צילום: אבי פרידריך)
- 5 טיפים מנצחים לריצה בחורף הירושלמי
- המהפך המדהים שעשו ירושלמים וירושלמיות
- 5 סיבות למה ריצה זה הספורט הכי טוב שיש
לסיכום, האפשרויות העומדות בפני מערכת החינוך ועולם הרפואה הן רבות וכוללות בתוכן גם תוכניות משמעותיות של פעילות גופנית. השאלה היא מי ירים את הכפפה עבור תוכנית שכזאת במערכת החינוך שאינה כוללת הישגים לימודיים מידיים ומדידים בציון. מה שבטוח שאלה לא יהיו חברות התרופות.
(צילום: פרטי)
רותי זינדל-אוכמן,
מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,
בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,
רצה ואמא לשלושה מתוקים.
שלומית בר
ישר כוח ודרך צלחה!
מ
אין על רותי
שולי
כל הכבוד!!!
טל
ובכל זאת את הריטלין הוא משאיר למבחנים חשובים
מה זה אומר? שזה הכי עוזר, בנוגע לתחושות הדכדוך זה יכול להיות רק בהתחלה, ולא לכולם, זה עובר אחרי פעמיים שלוש, אחר כך נהנים מהתועלת הגדולה של זה
ממש מטריד התופעה הזו של האנשים שהכדור לא מתאים להם ואז הם יוצאים נגד זה כאילו שמישהו הכריח אותם לקחת, לא מתאים לכם אל תקחו, הפסיקו להטריד את האנשים שכן עוזר להם, איזו מין תופעה מטרידה זו?!
ממש כפייה של הדיעות שלכם על אחרים, זה כבר ממש מטרד, לא מתאים לכם אל תקחו, הפסיקו להטיף!
הפסיקו להטריד את קבוצת האנשים באוכלוסיה שזה מציל אותם ועוזר להם, מה מפריע לכם? לא הבנתי …
זה כמו שאני אצא נגד מה שעוזר לכם, מה שאתם בעצם אומרים אם לנו לא עוזר גם אתם לא תהנו מהתועלת
איזה מין דבר זה? די להטריד!