דעה | ייאוש לא נוח: בית”ר חסרת תשוקה והכשלון כבר בדרך
חוגג לא יוכל לברוח מאחריות גם אם העמיד את הקבוצה למכירה – הוא האחראי הישיר לכדורגל הרע שבית”ר מציגה כשבנה סגל מלא חורים ועמוס בבעיות ומסביבו יש סימני שבירה מוקדמים

מועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים הוקם בשנת 1936 בידי צעירים תושבי העיר, רובם מהתנועה הרוויזיוניסטית, מהאצ"ל ומהלח"י, ובראשם דוד הורן.
בית"ר ירושלים נחשבת זה כמה עשורים לקבוצה הבכירה של עיר הבירה, ולאחת הקבוצות המובילות את הכדורגל הישראלי. לזכותה שש אליפויות, האחרונה בעונת 2007/2008, ושבעה גביעי מדינה, האחרון שבהם בשנת 2008/2009.
בעלי הקבוצה כיום הוא משה חוגג, והאיצטדיון הביתי שלה הוא איצטדיון טדי (על שם ראש העיר לשעבר, טדי קולק), שבו כ-32 אלף מקומות ישיבה.
חוגג לא יוכל לברוח מאחריות גם אם העמיד את הקבוצה למכירה – הוא האחראי הישיר לכדורגל הרע שבית”ר מציגה כשבנה סגל מלא חורים ועמוס בבעיות ומסביבו יש סימני שבירה מוקדמים
היכולת המחרידה על כר הדשא והאדישות של שחקני בית”ר תוביל כנראה את הקבוצה העונה למאבקי הירידה. לא פחות נוראיות הן הקללות שהושמעו כנגד משה חוגג, שרק פוגעות בקבוצה ועלולות להסתיים בליגה הלאומית
משה חוגג אומנם טעה לא מעט, אבל העזיבה שלו לא טובה לבית”ר
הטעויות של חוגג רבות ומגוונות, ולא היתה זו הפתעה כלל שהוא הודיעה על העברת זכויות הניהול לנאמן בדרך לעזיבה. ועדיין – הקהל הצהוב צריך לעשות חשבון נפש ולבדוק איך ייתכן שבעל בית שלישי עוזב בתוך עשור
ההצהרה של משה חוגג שהוא מפקיד את הקבוצה בידי נאמן לא הפתיעה רבים, זה היה באוויר בחודשים האחרונים.
תחת בעלותו של חוגג בית"ר הלכה עשרה צעדים לאחור. בעל הבית עשה כמעט את כל הטעויות האפשריות ואיבד את מרבית הקהל בצהוב שחור. בדרבי ביום שני כולם צריכים להתגייס ולהבהיר לרוכשים הפוטנציאלים שאין גדולה כמו בית"ר | טור דעה
ההיסטוריה בין המועדונים רוויה ביריבות עמוקה, שאחרי שנים רבות שוב מתחדשת. אחרי ההפסד בגביע הטוטו זה הזמן להראות שירושלים היא תמיד של בית”ר
זה לא רק הקרב בין צהוב לאדום, זה הרבה מעבר לעוד שלוש נקודות. הזהות הבית”רית ההיסטורית מימי קום המדינה נמצאת פה על הכף בקרב פנים מול פנים עם המורשת האדומה של ימי ההסתדרות
תשימו בצד את התוצאה במשחק, זה חשוב וכל צד רוצה לנצח, אבל מבחינתי קודם כל זה שיש דרבי – אדום מול צהוב ולא בין שתי קבוצות אדומות זה הנצחון האמיתי, ממש כמו בימי ילדותי שבו חזיתי בגיבורים שלי במגרש בימק”א
הדרבי ההיסטורי שחוזר אחרי 21 שנה הוא לא עוד משחק. אנחנו, האדומים, רוצים לחזור ולשלוט בעיר, לנצח את הצהובים שלגלגו עלינו במשך שנים ולהראות להם שהפועל חזרה ובגדול
מלחמה באלימות ובגזענות זה טוב וחשוב אבל לבטח לא העיקר, ונראה שמשה חוגג לא מבין שבלי קבוצה תחרותית שמתמודדת על תארים, אין לו מה לחפש בבית וגן
הכנה הלקויה, ההחתמות המאוחרות, המאבק של חוגג בלה פמיליה – כל אלה הובילו לקרחות ביציעים וליכולת חלשה על כר הדשא. התקווה: שאחרי החגים הכל יתחבר ונראה בית"ר משופרת
ההפסד במשחק הבכורה להפועל ב”ש היה בלתי נמנע. הפערים מדברים בעד עצמם, אבל אסור להרים ידיים בשלב כזה, יש זמן להתארגן ולחכות שהפצועים יחזרו. ההתנהגות של דגני בהרחקה לא מקובלת ואסור שתקרה
המתיחות בין בעלי בית”ר לבין ארגון הלה פמיליה שמקרין על כל האוהדים תתפוגג בעזרת הצלחה מקצועית, אחרת זה ימשך. וגם: מאז איציק קורנפיין לא היה לבית”ר שוער עם אישיות ואיכות כמו של איתמר ניצן | טור דעה
האם אביאל זרגרי יקח את המושכות וההזדמנות במרכז השדה? האם הבלם החדש מחיאס הוא חסוס רואדה החדש? האם נראה את מיכאל אוחנה מכניס כדורים לחלוצים? התשובות לשאלות שיקבעו את עתידה של בית”ר העונה | טור דעה
במקום שחוגג יגרום לכלל האוהדים לתמוך ללא סייג בשחקנים על המגרש, הוא גורר את כולם למלחמות מיותרות ביציע מה שגורם לי ולעוד אוהדים להדיר את רגלינו מהמשחקים. וגם – לא יזיק אם לה פמיליה יורידו מהאגו
המתחים החוזרים בין משה חוגג לאוהדים הביאו לירידה ברף ההתרגשות ובחגיגות המסורתיות שהתחילו עוד בכביש בגין לפני תחילת העונה. בראשון, רוני לוי מגיע עם הפועל ב”ש לנקום את פיטוריו ונותר לקוות שלא נתבזה
