מהומות בהר הבית (צילום: דוברות המשטרה)
הר הבית, היום (צילום: דוברות המשטרה)

לאסוף את השברים: כששיא המהומות מאחורינו – האם אפשר לחזור לחיים משותפים בירושלים? | דעה

מה יעלה בגורלם של כל שיתופי הפעולה האמנותיים, החברתיים והיצירתיים אשר התבשמנו בהם בשנים האחרונות, והאם יהיה די בהושטת יד יצירתית מחדש כדי להתגבר על הקרע הנורא שנוצר? | טור דעה

פורסם בתאריך: 30.5.21 18:02

אחרי שתקופת הקורונה הסתיימה, הרצון לחזור ל"שגרה" היה כל כך עז, עד ששכחנו לרגע מהי השגרה הזאת: שגרה של סכסוך וכיבוש. השנים האחרונות בבועת חיי התרבות בירושלים השכיחו את הדיכוי והאלימות הנוראה המתפרצת מדי כמה שנים, כמו לבה לוהטת על כפר הדייגים שלו.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


בשנים 2020-2018, חווינו שצף של אירועי תרבות בסימן חיים משותפים, אשר גדשו את הזירה התרבותית: "כולנא", סיורים בגלריות במזרח העיר, ערבי היפ-הופ לבנטיני, מוסיקה יהודית-ערבית בכיכר מוריסטאן, מופעי מחול עם יוצרות פלסטיניות ועוד. העיר חוותה התפרצות כמעט ארוטית של מפגשים, התכנסויות, שיחות, יצירה וניסיונות מבורכים של מפגשים בין תרבותיים. אך כמו שהקורונה הסירה את הלוט מעל המציאות הקפיטליסטית של חיינו, כך גם עם סיום ההגבלות חווינו את תגובת הנגד של כל מה שהתבשל בתוך הסגר בבתים – הדיכוי ואי-השוויון הזועק במזרח העיר.

חשוב להדגיש שדבר מזה לא היה מתרחש אילולי הציתו זאת בכוונה אשפי אש השנאה: בנצי גופשטיין בתקיפת ערבים בכיכר ציון, וידידו בן גביר אשר העביר את לשכתו לשייח ג'ראח באקט של אלימות סימבולית. בחודש אחד הצליחו השניים להחזיר את ירושלים 6-7 שנים לאחור ולמחוק את כל ההישגים של החברה האזרחית כאן.


המהומות בהר הבית (צילום: דוברות המשטרה)

המהומות בהר הבית (צילום: דוברות המשטרה)


כעת, כששיא המהומות, האש וההרס מאחורינו, נשארנו אנחנו הירושלמים לאסוף את השברים הפיזיים והרגשיים של העיר. מה יעלה בגורלם של כל השותפויות, המחוות היצירתיות, שיתופי הפעולה האמנותיים, החברתיים והיצירתיים אשר התבשמנו בהם בשנים האחרונות? האם יהיה די בהושטת יד יצירתית מחדש כדי להתגבר על הקרע הנורא שנוצר?

כאוהבי ירושלים מכל המגזרים, אנו שואפים להיפגש באמצע הדרך. אך מהו אמצע הדרך כאשר מוציאים משפחות מבתיהם בשייח ג'ראח? איזו יצירה משותפת נכונן כאשר חברי להב"ה מכים באין מפריע תושבים ערבים תמימים שחולפים בכיכר ציון?

אני מאמינה שהפעם, כדי לכונן יצירה משותפת, ניאלץ להתאמץ הרבה יותר מניגון, ריקוד או שיחה. הפעם חשוב להגיע ולקיים בפועל הפגנת סולידריות מול העוולות שמערערות את כל המציאות כאן. רק כך נוכל לבנות אמון מחדש. אז ניפגש בשישי הקרוב אחר הצהריים בשייח ג'ראח?


הכותבת: צפירה שטרן – "לרקוד לשם שינוי". אקטיביסטית, עוסקת בתנועה דרך יצירה ומחקר.


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת13"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר"[email protected]


 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

8 תגובות
  1. שרה

    אם יש משהו אחד שלמדנו זה דוד קיום זה פיקציה, לעולם אי אפשר לסמוך על מוסלמים.

  2. מפשוטי העם

    כמו תמיד ,אנשי שמאל מסרבים להכיר במציאות ונוהגים כבנות יענה.הכוונות והערכים טובים אבל הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.לו היו הערבים שותפים לערכים של שלום ,זכויות אדם ועוד ערכים אנושיים ,השלום היה מגיע.עד שזה יקרה צריך ליזכור את המישפט שבמקורותינו "עים רשע תירשע ועים נבל תתנבל".

  3. ירושלמית

    שוב העיוורון המטבנה של השמאל המשיחי.
    אל תתנו לעובדות ולאמת לבלבל אותה – היהודים תמיד אשמים והמוסלמים תמיד צודקים.
    שוב ההזויה הזאת מנסה להשכיח את העובדות. בן גביר וגופשטיין פעלו בתגובה למהומות שכבר פרצו. התרוץ למהומות היה עצם נוכחות יהודים במזרח העיר ביום ירושלים.
    המוסלמים עדיין חולמים שנעוף מפה לים או לארצות אחרות.
    אנשי השמאל כמותה מוסיפים שמן למדורת השנאה – בגללם המוסלמים עוד יותר בטוחים שדרכם תצליח והאלימות שלהם תבריח אותנו.
    די כבר, תתעוררו שם בשמאל משנת היופי!!!

  4. צפירה שטרן

    מה יש ליהודים לחפש בשער שכם ביום ירושלים, בשיא חג הרמדאן? מי שעיניו בראשו היה מונע את כל הפיאסקו הזה מראש, וחוסר הרבה צער וחיי אדם

  5. חחח

    אתר דוחה מאאאאד מגמתי אשתדל לא להכנס אליו יותר
    ומי יתן שמשמים תכחדו.

  6. אלי

    כל הכתבה פשוט מסלפת את העובדות עובדה שהערבים הרביצו ליהודים והעלו לתיק תוק לאחר שהמשטרה היתה חסרת אונים בא בנתי וכל השאר אבל……לך תבין שמאלנים קיצונים

  7. מוטי

    *גם לפני המדינה פגעו ביהודים, תירוץ הכיבוש הוא שקר כדי לשדוד ליהודים את האדמה היחידה שלהם כבר 4000 שנה, וזה על ידי מוסלמים שיש להם מעל )

    לפני 80 שנים בדיוק (ב1, ו2 ביוני בתאריך הלועזי), בעיצומו של חג השבועות תש"א פרצו המוני מוסלמים חמושים מהמסגדים ופשטו על שכונות היהודים. מאתיים הרוגים, מאות פצועים ואלפי בתי עסק הרוסים.
    המונח "פרהוד" הוא למעשה צירוף של שתי מילים בשפה הכורדית העתיקה שמשמעותן פחד (פיר) מפני אלימות כלפי חסרי ישע (הוד). כך כונו אירועי הדמים, האלימות, הביזה, האונס והרצח שחוללו ערביי בגדד בשכניהם היהודים בחג השבועות תש"א (2-1 ביוני 1941).
    המוני המוסלמים פרצו מן המסגדים וגדשו את הרחובות כשבידיהם אלות, סכינים ונשק חם. הם פרצו לבתי היהודים וחנויותיהם שסומנו מבעוד יום על-ידי אנשי צבא ומשטרה. במקומות המקודשים הותקפו ונרצחו יהודים שעלו להתפלל. במהלך ההשתוללות הפרועה נאנסו נשים, רוצצו ראשי תינוקות, נכרתו איברים, נוקרו עיניים, נבזזו בתים וחנויות. המלומד העיראקי המוסלמי עדנאן נור א-דין תיאר את שהתרחש לנגד עיניו:
    ״המוסלמים יצאו לתקוף את בתי היהודים ואת בתי המסחר שלהם, פותחים וגונבים ממה שיש ומשמידים והורסים את מה שלא יכלו ליטול עמם. מבקעים כרסי הנשים ההרות, הורגים ילדים ושוחטים גברים ואחרי כן פונים לגניבת רהיטי הבית ותכולתו או אל בית המסחר לשדוֹד את הסחורות. השכן המוסלמי התנפל על שכנו היהודי שחי עמו מאז הילדות בשלום ובידידות כדי לאנוס את בנותיו ונשותיו ולהוציא מידיהן התכשיטים מכסף ומזהב, תוך אנוסן באכזריות והרג כל מי שבבית במלא האכזריות… כך שכונות בגדד, אל-אעצ'מיה ובתי היהודים היו עדים לטרגדיות שהאנשים סִפְרו עליהם בהנאה מוזרה.״
    הבריטים, שחנו סמוך למתרחש, לא נקפו אצבע. היו שטענו שהעדיפו לתעל את פריקת הזעם שהצטבר כלפיהם, לכיוון היהודים. על-פי ההערכות נרצחו כמאתיים איש, שנטמנו בקבר אחים. מאות נפצעו וכאלף חנויות ובתים נשדדו. הנזק לרכוש נאמד במיליוני דינרים. לאחר שדעכה האש נכנסו הבריטים אל שדה הקטל ומצאו את הקהילה החרבה.
    וועדת חקירה לבחינת המאורעות הוקמה מטעם ממשל עיראק,ומהחקירות התברר שהמופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, והתעמולה הנאצית ששידרה מרדיו ברלין, התחנה הנאצית בשפה הערבית, היו הסיבות העיקריות לטבח
    חסידיו של המופתי הם שביצעו את הפוגרום בעקבות כישלון ההפיכה בעיראק, שהמופתי היה מעורב האחרי שברח מפלשתינה. כך למעשה בחר המופתי של ירושלים ברוב תסכולו לסגור חשבון עם יהודי עיראק. בספר הזיכרונות שלו, בין השורות אף הצדיק את פוגרום הפרהוד, וכך כתב: "לגיס החמישי היה חלק גדול בכישלון שנחלה התנועה (תנועת המרד) בעיראק. הגיס הזה היה מורכב מגורמים שונים, שהעיקרי שבהם היה היהודים.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר