לדרבי חוקים משלו. אולי זו קלישאה שחוקה, אבל כזו שתמיד עובדת, בטח ערב המשחק הכי חשוב בעיר לשתי הקבוצות שחיכו שנים רבות לקבל את הדרבי בחזרה. הרי כבר כמעט ושכחנו שיש אפשרות למשחק בין הקבוצות.
סביר להניח שאם היו מספרים לי עד לפני שנה (וקצת) שיגיע יום ובו אכתוב טור דעה לפני משחק הדרבי בין הפועל לבית”ר, אני מניח שהייתי צוחק בגיחוך וחושב שכולם השתגעו. אז אף אחד לא השתגע ומסתבר שאת גלגל החיים אי אפשר לעצור ודברים קורים, ועוד איך קורים. מבלי לשם לב, טוב בעצם אי אפשר שלא לשים לב – יש דרבי בירושלים. ועוד איזה דרבי.
שנים רבות של תסכול, מרמור, שברי חלומות וכאב מתמשך של הלב שמבין שמסלול ההתרסקות הוא רק עניין של זמן, מתנקזות כעת אל משהו שנראה לי חלומי, לא מציאותי. תצבטו אותי, או סתם תמשכו לי ביד כדי לראות שאני לא הוזה. וואלה, יש כאן דרבי.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
מטען שמצטבר בנשמה, החל מהלעג בבית הספר עוד בימי ילדותי בשכונת גילה והחיים בצל המפלצת הצהובה-שחורה שבזמן שקוטפת תארים ומתעצמת (אי שם בשנות ה-90), הפועל שלי רק התדרדרה, התקמטה והתכערה. והפערים רק הולכים ומתעצמים עד להיעלמותם של משחקי הדרבי לתקופת שינה ארוכה שתסתיים ביום שני הקרוב. (מחילה וסליחה מהנצחון המרגש בדרבי גביע הטוטו).
אני נזכר בימי התום בשנות ילדותי מסוף שנות ה-80' ותחילת ה-90' של נצחונות אדומים מרגשים, כולל אותו שער ניצחון אלמותי של נצח מסובי בדרבי בריח השתן (סליחה על התיאור, אבל זה מתבקש) במגרש ההיסטורי בימק”א, שאותם הובילו גיבורי ילדותי מישל דיין, גוסטבו קרנקו ור=D7ים אחרים, ימים שכבר חשבתי בימי השבר הקשים שלא ישובו הם עוד.
נוכחנו לדעת שקבוצת כדורגל אפשר לרסק ולפרק לגורמים בשיטתיות והתמדה במשך שנים רבות ולגרום לרבים שברון לב גדול. זה הוביל לקרע גדול בין מחנות האוהדים בימי קטמון וגסיסתה של הפועל המקורית. אוהדים שפעם היו מאוחדים, הפכו בתוך זמן קצר מאחים ליריבים. לשמחתי את השם או המותג המפואר הפועל ירושלים אף אחד לא יכול לקחת מאוהדיה למודי הסבל, אך הם היו נאמנים בצדקת הדרך, שהובילה בסופו של דבר לאיחוד המיוחל שהסתיים בתום העונה שעברה בהעפלה היסטורית ומרגשת לליגת העל לאחר 21 שנים. כנראה שלא במקרה – בשנת האיחוד.
עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה למאורע ההיסטורי הבא שיחזיר את הגאווה לכל האדומים, שסבלו במשך השנים האחרונות. אני לא יודע מה יקרה ביום שני הקרוב באיצטדיון טדי והאם נשחזר את רגעי הקסם מהנצחון בגביע הטוטו רק לפני חודש פלוס עשרה ימים, אבל בדבר אחד אני בטוח – הפועל ירושלים כאן. חזקה יותר, שמחה יותר, מלוכדת ומחושלת יותר מאי פעם. היכונו לימי הזוהר, כי הם בדרך לחזור.
ומילת סיום למשחק הדרבי – כמה טוב שחזרת וכמה טוב ששוב זה אדום-שחור מול צהוב-שחור ולא אדום מול אדום.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
