מיד עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', החלו מערכי בריאות הנפש לטפל בראשוני המפונים שהגיעו מהזוועות שחלו בעוטף עזה לבתי המלון בירושלים וסביבתה. מאותה שבת קשה ועד היום מעניקים פסיכולוגים, פסיכיאטריים ועובדים סוציאליים טיפול ומענה נפשי מסביב לשעון, לאנשים שהיו עדים לתופת הנוראה.
ביום שבת ה-7 באוקטובר התעוררנו כולנו למציאות אחרת ואיומה. כמנהלת מערך בריאות הנפש של מאוחדת במחוז ירושלים, הפעולה המיידית שלי היתה לאייש בתוך דקות את קו החירום הנפשי. אל הקו הגיעו מאות שיחות, כאשר כולן היו קשות מנשוא.
לאחר פינויים של רבים מתושבים העוטף וגם מיישובי הדרום למלונות בירושלים וסביבתה, צוות בריאות הנפש (ברה"ן) ביחד עם צוות העובדים הסוציאלים הגיעו למלונות מפונים כדי לספק מענה נפשי וסיוע למפונים. זאת בתיאום ובשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, עיריית ירושלים, החמ"לים האזרחיים, ושאר קופות החולים.
הרבה מהפניות שהגיעו אלינו במלונות היו של הורים לילדים. ישבנו איתם במשחקייה על השטיח ביחד, הילדים שיחקו או ליטפו את הכלבה הטיפולית שלנו רובי, והאימהות והאבות שאלו "זה בסדר שהילד מפחד לישון לבד?" (ואנחנו ענינו שכמובן, זו תגובה טבעית מאוד בימים האלה, ושחשוב לתת לזה קצת זמן ולעקוב אחרי הנושא); "בסדר שהילדה שלי רואה אותי בוכה?" (כן, הורים הם בני אדם ומותר וכדאי להגיד לילדים שאנחנו בוכים כי קשה לנו); "זה בסדר שהמתבגר כל הזמן בטלפון?" (חשוב שאתם דואגים לו, וכדאי לעקוב אחר דפוסי השימוש, ובעיקר לראות לאיזה תוכן הוא נחשף ברשתות החברתיות בימים אלה); "בסדר שהילדה שלי לא מוכנה ללכת לשום מקום בלעדיי?" (כמובן, זו תגובה טבעית וצפויה בימים הראשונים לאור מה שעברתם). רבים שאלו גם "איך ממשיכים בכלל מכאן?".
מצאנו את עצמנו מחזיקים איתם את התקווה, את הפרספקטיבה של עתיד, ואת ההבנה שהקושי מגיעים ביחד עם ההתמודדות. שאנחנו נתאבל, ונדאג ונכאב, לצד זה שאנחנו מאמינים שיבואו ימים טובים יותר.
קיבלנו אינסוף שאלות של הורים מודאגים שרוצים להיות שם תמיד עבור הילדים שלהם. כל כך מובן שקשה לתמוך ולהכיל את החרדה של הילד, כשאתה בעצמך כהורה מוצף בחרדה ובדאגה גדולה.
טל לבנה, מנהלת מערך בריאות הנפש של מאוחדת (צילום: דוברות מאוחדת)
רוצים להישאר מעודכנים?
נקודה חשובה לסיום נוגעת לצוות בריאות הנפש עצמו. הצוות המקצועי התגייס כולו למשימה החשובה ומטפל במפונים במסירות רבה מהרגע הראשון. צריכים תמיד לשאול גם "מי מטפל במטפלים?", איך דואגים גם לפסיכולוגים, לפסיכיאטריים ולעובדים הסוציאליים, שמאיישים את מעני החירום במלונות, במרפאות ובטלפון, וחשופים לסיפורים קשים מנשוא שמלווים אותם גם לאחר מכן, בחייהם הפרטיים. קיימת תופעה מוכרת של טראומה משנית, המתייחסת למצב שבו אדם מפתח סימפטומים פוסט טראומטיים, בשל חשיפה לפרטי אירוע טראומטי שעבר אדם אחר. צריך לדאוג לטפל גם במטפל, לשמור גם על הצוותים לתמוך אחד בשני, ולשים לב לסימנים מדאיגים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.
טיפים להתמודדות ולהפחתת עומס נפשי
1. לשים לב למינון צריכת חדשות. לא מומלץ להשאיר את הטלוויזיה דלוקה ברקע. כדאי לצרוך חדשות בתדירות של פעם עד פעמיים ביום. הצריכה של חדשות כביכול נותנת לנו תחושה של שליטה, שאנחנו "יודעים מה קורה", אבל בפועל לרוב מגבירה את החרדה.
2. גם בתקופה הזו חשוב להקפיד על שגרה ותפקוד עד כמה שאפשר. בעיקר כדאי לנסות להקפיד על שגרת שעות שינה.
3. פעילות – להתנדב ולהיות בעשייה מהווה גורם חוסן שלרבים מאיתנו מעניק משמעות ותקווה.
4. לשים לב למתח בגוף – מומלץ ללכת, לרוץ ,לקפוץ, ולאפשר לו מוצא.
5. כדאי להתייעץ עם גורם רפואי מוסמך לפני שימוש בתרופות שינה או הרגעה. במצבים מסוימים יכולה להיווצר התמכרות או אף החרפה בחרדה בעקבות השימוש.
6. עם ילדים – חשוב להתייחס בכבוד לדאגה ולעצב של הילדים שלנו. הם קולטים שאנחנו בחרדה גם בלי שנאמר להם מפורשות. חשוב להסביר ולתווך להם בצורה מכבדת ומרגיעה ובעזרת מילים שמותאמות לגילם.
