אוראל דגני (צילום: ניר קידר)
אוראל דגני (צילום: ניר קידר)

דעה | למרות היכולת הטובה בגביע הטוטו – בית"ר עדיין חייבת בלם

בית"ר ירושלים נראתה טוב בגביע הטוטו, אבל צריך לזכור שהיריבות היו ברמה של פלייאוף תחתון. אם חוגג רוצה צמרת - בלם דוגמת דגני חייב לנחות בבית וגן | טור דעה

פורסם בתאריך: 12.8.19 16:46

"ההגנה הטובה ביותר היא התקפה" – אם הייתי צריך לנחש איזה משפט תלוי על הקירות במתחם האימונים של בית"ר ירושלים בבית וגן, סביר להניח שזה היה הניחוש שלי.

ובאמת, ההתקפה של בית"ר ירושלים מציתה את הדמיון. יש בה, בהתקפה הצהובה, שילוב של כישרון, מהירות וכוח מתפרץ שלא ראינו בטדי כבר שנים. אמנם כרגע אנחנו עדיין סובלים מסוליסטיות יתר, אך אני מאמין שעד המשחק נגד הפועל באר שבע במחזור הראשון של הליגה, רוני לוי יעלים את הבעיה הזו.


הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]


מצד שני, אסור לאף אחד לשכוח שמדובר רק בגביע הטוטו, ועוד יותר אסור לשכוח שכל הקבוצות בבית שלנו יהיו (אלא אם יקרה לאחת מהן נס) בפלייאוף התחתון. ואסור לנו גם לשכוח שעדיין יש לנו בעיה בחוליית ההגנה – חסר לנו בלם.

אנטואן קונטה אמנם ממלא בינתיים את התפקיד הזה בצורה מצוינת. קונטה נראה יותר מחויב, חושב קודם על טובת הקבוצה, ונראה שרוני לוי יודע לדבר איתו. אולי גם הענקת סרט הקפטן במשחק נגד הפועל תל אביב היתה הצהרת כוונות מצד המאמן כלפי השחקן, שבא כאילו לומר לו 'אתה אחד המנהיגים שלנו'.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון

 


למרות המחויבות הזו, אני עדיין חושב שבית"ר חייבת בלם, ולא עוד בלם לסגל אלא אחד תותח. כרגע הסגל מונה 3 בלמים טבעיים: אור זהבי, שחקן הבית שמשתפר ממשחק למשחק; טל בן חיים, שלמרות הניסיון והמקצוענות לא נעשה צעיר יותר; ויקיר ארצי, בלם הרכש מיבנה עדיין מחכה להזדמנות.

בלם זר נמצא בעדיפות, אבל כנראה שאין בשוק בלמים זרים שמוכנים להגיע לליגה שלנו. על כן, האופציה הכי טובה והכי ריאלית היא אוראל דגני. יהיה קשה להתרגל למראה של קפטן היריבה המרה משחק עם המנורה על החזה, ואני בטוח שהיציע המזרחי ידאג לשלוח אותו בהקדם ״למקווה״ כמו שאוהבים להגיד אצלנו. אבל אם נחשוב רגע מבחינה מקצועית נטו, בפעם האחרונה שהנחתנו את קפטן הפועל תל אביב לעמדת הבלם היתה הצלחה מקצועית מסחררת (מלבד הפנדל ההוא נגד מכבי שזכור לכולנו בתור ״פוצ׳ימוי גרשון? פוצ׳ימוי?״).

הפועל תל אביב של השנה שעברה, למי שכבר הספיק לשכוח, היתה עד לפלייאוף אחת הקבוצות המשעממות בתולדות הליגה. במשחקים של האדומים גולים היו מצרך נדיר יותר מכרטיס ליציע חוץ במשחק נגד הפועל. על חוליית ההגנה הזו, שעשתה חיים קשים לכל קבוצות הליגה, ניצח דגני ומספיק רק להיזכר שב-0:3 המתוק של בית"ר – הבלם לא שיחק וחסרונו הורגש גם הורגש.


יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)

יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)


כמה כיף לראות את שחקני הרכש החדשים שלנו. מלבד היכולת, הם משדרים שהם מבינים את המשמעות, הכבוד והאחריות שנלווים לזכות האדירה לשחק בשביל בית"ר.

שי קונסטנטין ומקסים גרצ׳קין לוקחים את ההזדמנות שהם מקבלים בשתי ידיים ולא מתכוונים לוותר בקלות, לא לקונטה ולא למגן שמאלי שאולי יגיע.

עלי מוחמד מראה מחויבות גדולה, וגם כשהוא לא במיטבו (כמו במחצית השנייה נגד הפועל) הוא לא מפסיק לרוץ.

מיכאל אוחנה הוא פשוט קוסם על המגרש. ואחרון חביב, שלומי אזולאי, שהרבה גבות הורמו (גם שלי) כשהוחלט להביאו לקדנציה נוספת בבית וגן. בינתיים אני אוכל את הכובע והלוואי שבסוף השנה אוכל להגיד שזהו הכובע הטעים והמזין ביותר שאכלתי.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר