בית"ר לאן? / חיים ברעם
אנשי לה פמיליה שוב מרימים את נס המרד נגד הבעלים משה חוגג. יש שתי צורות של תסיסה נגד ממסדים: הדמוקרטית והפשיסטית. מהתגובות אנחנו למדים שקהל בית"רי גדול מכיר בעובדה שלה פמיליה תסכן את כל הישגי האגודה ואולי תוביל לחרם של פיפ"א נגדה.
בינתיים חוגג דבק בעמדותיו, ומנסה להפריד על מנת למשול בין "המתונים" לבין הקיצוניים. תוצאות האסטרטגיה הזו יקבעו את המשך דרכה של בית"ר. כואב לטפל בפצע מוגלתי, אבל לעתים אין דרך אחרת.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אסור למשה חוגג להתמקח יתר על המידה עם אנשי לה-פמיליה, שהם מוקצים מחמת מיאוס בקרב כל אוהד אמיתי של בית"ר. רבים מדברים על המסורת הגזענית של בית"ר. ובכן, מדובר בשגיאה היסטורית. המסורת השורשית של בית"ר לפני ואחרי הקמת המדינה לא היתה נגועה בגזענות כלפי הערבים. הנוכחות הערבית בעיר עד 1967 היתה מזערית, וגם אחרי "איחוד" העיר, הקהל הבית"רי טרם יצא נגד הערבים.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
נכון, חלקים מהקהל היו אלימים גם בשנות החמישים אבל כל טינתם הייתה עדתית וחברתית. השנאה הופנתה לממסד של מפא"י ושל ההסתדרות, ורק החדירה הכהניסטית המסיבית לקהל האוהדים בשנת ה-80 (שעליה התרענו ב"כל העיר" בזמן אמת) החדירה את הרעל הגזעני ליציעים. ברוך מרזל האסטרטג הכי מוכשר של הפשיזם הישראלי הבין כבר לפני 40 שנה את הפוטנציאל הלאומני החבוי ביציעי בית"ר. לכן הקים סניף של תנועת "כך" בעיבורו של השוק במחנה יהודה. הוא בחר את הצבע הצהוב-שחור לדגל תנועתו, ובכך טשטש את התחומים שבין אנשיו לבין תומכי בית"ר ותיקים כמו אהוד אולמרט, דן מרידור ובני בגין. הפשיסטים הצליחו מאוד במעשיהם הנפשעים והצליחו להפוך את בית"ר לישות מזוהה איתם. עקירת הנגע הזה היא גדולה על חוגג לבדו. הוא זקוק גם לאלי אוחנה או למנהל בית"ר בעבר, עו"ד יוסי ז'רז'בסקי, כדי שיתנו לו גב מקומי אותנטי.
נסיגה והיערכות מחדש / רמי מנדל
ביום חמישי שעבר בבית וגן היתה תכונה גדולה, זאת לקראת מסיבת העיתונאים שארגנה הקבוצה שבה היו צפויים להשתתף משה חוגג ונציג ארגון לה פמיליה. מסיבת עיתונאים, שלדברי גורמים שונים בבית"ר, היתה אמורה להוציא את המועדון לדרך חדשה ומהפכנית.
אולם מהר מאוד התברר שהקשיים של משה חוגג אל מול ארגון לה פמיליה לא רק שלא הסתיימו, אלא להפך – הם הסתעפו וגברו.
את השידור בלייב לא ראיתי אך קראתי לאחר מכן על מסיבת העיתונאים ההזויה, שקיים חוגג עם גיא ישראלי, מהאנשים היותר מזוהים עם לה פמיליה. מדובר באדם, שבעיני – מהיכרות קצרה שהיתה לי איתו – את השקפת עולמו יהיה קשה לשנות אם בכלל.
אבל כנראה שהשקפת העולם היתה פחות רלוונטית לעניין. מטרת מסיבת העיתונאים היתה הרצון של חוגג לצאת בהודעה משותפת – הודעה שהיא בעיקרה הודעת תמיכה בבעל הבית ובכל החלטה שקיבל עד כה ושירצה לקבל. הודעה שגם מכריזה רשמית שלה פמיליה נגד גזענות ותקבל כל שחקן בבית"ר.
מבחינת חוגג זו היתה אמורה להיות בשורה גדולה. בשעות הראשונות שלאחר מסיבת העיתונאים (ולמרות אותו צעיר שצעק שישראלי לא מייצג אף אחד) היה נדמה שחוגג הצליח היכן שכולם נכשלו. היה נראה שחוגג בדרך להפוך את בית"ר לקבוצה שמכבדת את כולם ללא קשר למוצא.
רמי מנדל (צילום: פרטי)
קל גם להבין למה הכותרות צעקו. כולם, גם בתקשורת, רצו בניצחונו של חוגג. לזכותו של הבעלים ייאמר שהוא היה נחוש, שהוא לא בחל בשום אמצעי והצליח להגיע אפילו ל-CNN. על כך מגיע לו שאפו גדול, אבל לטעמי טוב יעשה בעל הבית הצהוב אם במקום לרוץ אחרי התקשורת יישב לשיחות בארבע עיניים עם איציק קורנפיין, ארקדי גאידמק ואלי טביב וישמע מהם שאי אפשר לנסות ולשנות את המצב בזבנג וגמרנו.
חוגג צריך להפנים שתהליך השינוי יהיה ארוך וקשה, שאולי ייקחו עוד מספר שנים עד שכולם יישרו קו. שאולי לפעמים כדאי לסגת ולהיערך מחדש. אין פה קריאה, חלילה, להפסיק את המאמץ לחולל שינוי אלא קריאה לדיאלוג. דיאלוג שהחל עם הגעתו של חוגג והופסק באימון הפתיחה לפני כשלושה שבועות.
מלחמה רבתי וגורפת לא טובה למועדון, היא לא טובה לאוהדים והיא לא טובה לחוגג. החשש הגדול שלי הוא שאם המסר הזה לא יופנם חוגג פשוט יתייאש ויעזוב ואז כולם ייצאו מופסדים.
יותר נזק מתועלת / גיא אדרי
המתח בין משה חוגג לבין ארגון האוהדים לה פמיליה חוצה גבולות, ונדמה ששני הצדדים שכחו דבר מרכזי אחד – את בית"ר ירושלים.
המאבק המתוקשר של השבועות האחרונים הוא על שליטה. העניין המרכזי הוא למי בעצם שייכת בית"ר – האם לבעל הבית, שהוא גם אוהד מושבע של הפועל באר שבע, או בעצם לארגון האוהדים, שמרגיש לעיתים קרובות שהוא מעל הקבוצה?
בלה פמיליה מבהירים ואומרים (גם בהודעות שהם מוציאים וגם בשיחות פרטיות) שהם, למרות הכל, הולכים עם משה חוגג. לדבריהם, הארגון הסכים לכל דרישה שהבעלים הציב, אך מבחינתם הגיעו מים עד נפש. הם לא מסכימים שיכתיבו להם מה לכתוב בפוסטים והם לא מוכנים לקבל את האיומים של בעל הבית בתביעות אישיות כנגד מי שלא יישר קו.
הפארסה של מסיבת העיתונאים בחמישי שעבר, זו שבה כביכול יצאה בשורה גדולה, אך לאחר 24 שעות החליטו ראשי לה פמיליה לעשות אחורה פנה, גרמה לדעתי יותר נזק מתועלת. היא הציגה את המועדון באור לא טוב, גרמה לכעסים הדדים ונראה שהפיצוץ קרוב מתמיד.
בלה פמיליה ממשיכים לטעון שגם השנה, כמו בעונה הקודמת, לא יהיו קריאות גזעניות ביציעים, אך חוגג מבחינתו ממשיך לדרוש הכרזה חד משמעית על כך שהם יקבלו כל שחקן שהצוות המקצועי יחליט להחתים. גם ערבי.
גיא אדרי (צילום: פרטי)
במוקדם או במאוחר חוגג, או בעלים אחר של בית"ר, ינחית בבית וגן שחקן ערבי ובארגון לה פמיליה יצטרכו לקבל זאת. ועדיין, חוגג לטעמי טועה בהתנהלות שלו.
ראשית, אסור לשכוח שרק לפני כחודש חוגג שיבח את הלה פמיליה על התנהגותם בעונה שעברה, אך אירועי אימון הפתיחה, למרות ההתנערות של מרבית חברי הארגון וההתנצלות שלהם בפני חוגג, הובילו את בעלי הבית לצאת במתקפה רבתי, תוך שהוא תוקף את הלה פמיליה בכל אמצעי – כולל בראיון ל-CNN, אחד מכלי התקשורת הגדולים בעולם.
חוגג, כך נדמה, מוסיף בנזין לאש הבוערת במקום לנסות לכבות אותה. ההצהרות והראיונות שלו עושים נזק. וכאן המקום להדגיש – אני לא תומך בהתנהגות גזענית, אני בעד להחתים בבית"ר שחקן ערבי ואני מתנגד למרבית הפעולות של הלה פמיליה, אבל – וזה אבל גדול – במשבר הנוכחי מרבית האשמה היא על הבעלים. חוגג הוא זה שמייצר את הרעש התקשורתי, חוגג הוא זה שממשיך ללבות את האש והוא זה שלא נותן למועדון את השקט הדרוש.
ולחברי הלה פמיליה אני רק רוצה להזכיר אתם מהווים במקסימום 5 אחוזים מכלל אוהדי בית"ר, אתם המיעוט, וגם אם האמונה שלכם בכך שהקבוצה שייכת לאוהדים נכונה, הרי שהרוב המכריע של האוהדים לא רוצים להיות 'הקבוצה הגזענית של המדינה' ולא רוצים שירים דוגמת 'שיישרף לכם הכפר'. לרוב המכריע של אוהדי בית"ר לא איכפת מה הדת או המוצא של שחקן. באחד ההודעות האחרונות ניסחתם את זה יפה – כתבתם שאתם רק ארגון אוהדים, אז בבקשה – תתנהגו כמו ארגון אוהדים ותפסיקו לנסות לנהל את בית"ר.
והיה גם גביע הטוטו השבוע, ובינתיים נראה כי החסרונות שעליהם דיברתי כל הקיץ עדיין קיימים. לבית"ר יש הרבה כישרון בחלק הקדמי אך אין רגל מסיימת ורוני לוי חייב חלוץ; עלי מוחמד קשר מצוין אך חסר לידו קשר אחורי גרזן; והכי חמור – ההגנה פשוט לא מספיק טובה. ולא, חזרה של טל בן חיים מהפציעה לא ממש תשנה את ההכרח בהחתמת בלם. אז קדימה – לעבודה.
רוצים להישאר מעודכנים?
חוגג על התקשורת / יעקב ליפשיץ
נתחיל מהמובן מאליו: כולנו אסירי תודה למשה חוגג ומעריכים את פועלו.
אבל, זה לא אומר שאסור לבקר ולהעיר כשצריך.
נכון, הקהל של בית"ר קשה עורף, עקשן ובעל זיכרון קצר, אבל השינוי במעמד של חוגג בשנה אחת, ממשיח שבא והציל את הקבוצה והיה לקונצנזוס בקרב כל האוהדים, ועד לבעל בית מעורר מחלוקת ואינטריגות אומר דרשני. אני חושב שהאהבה של חוגג לתקשורת קצת מעוורת אותו למציאות, הרצון להישאר בכותרות גובר על הרצון והצורך ליצור שקט.
הכל התחיל באותו אימון פתיחה – מה שהתחיל כצעדה חגיגית וצבעונית מבית הכרם עד לבית וגן, נגמר בבלגן ובקללות לעלי מוחמד. את הריקושטים של הקללות הללו אנחנו, אוהדי בית"ר, אוכלים עד היום.
אם משה חוגג היה בוחר להתעלם מאותם 50 נערים פוחזים (שזה מה שהם שווים – התעלמות מוחלטת), ובמקום לתת להם במה מתמקד בכ-5,000 אוהדים שעודדו את עלי מוחמד ואת שאר שחקני הקבוצה, הבלגן הזה היה נחסך מאיתנו ואותם נערים היו חוזרים לחורים שמהם יצאו, כי הם זקוקים לתשומת הלב שבעל הבית נתן להם.
כל אוהד בית"ר שצפה במסיבת העיתונאים המשותפת של משה חוגג וגיא ישראלי ביום חמישי שעבר נע בכיסא בחוסר נוחות. גיא ישראלי, שהוא אחד האנשים החזקים ביציע, נראה והתנהג כמו חייל בשבי האויב ולא כמי שעומד למסור הצהרה לתקשורת, היה חסר רק שיעמוד עם העיתון של היום כדי להוכיח לנו את התאריך והסצנה היתה מושלמת.
הקבוצה, כידוע, פרסמה הודעה שנציגי לה פמיליה ומשה חוגג ישבו עד השעות הקטנות של הלילה וסיכמו פרטים, למה היה לחוגג את הצורך הזה לגרור אותם למסיבת עיתונאים? עניין של אגו? של נקמה? אולי דרך לחנך?
אנשים שרגילים להיות מאחורי הקלעים נאלצו לעמוד בפרונט בעל כורחם.
יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)
לה פמיליה, שלאורך כל הזמן ובאופן מפתיע ראוי לציין התנהגו כמבוגר האחראי ושלחו אותות פיוס, הוציאו הודעה שהם מתנתקים מההנהלה (דבר הגיוני בארגוני אוהדים בכל העולם) – אך גם הדגישו כי ימשיכו לעודד ולהתנגד לגזענות. במקום לאמץ את הגישה הזאת מה עשה חוגג? סגר את החנות של לה פמיליה ביציע המזרחי, פינה את מחסן הציוד של הארגון וניתק את המיקרופון בבמת העידוד.
בית״ר ירושלים, וזה הוכח אין ספור פעמים לאורך ההיסטוריה, שווה כקליפת השום ללא התמיכה והאווירה שיש בטדי.
מנצל את הבמה המכובדת הזאת שוב על מנת לקרוא מכאן למשה חוגג וללה פמיליה: לא מעניין אותנו (רוב אוהדי בית"ר) מי צודק במלחמת האגו הזאת, לא מעוניינים לקחת צד כי מלחמת אחים סופה חורבן, רוצים רק דבר אחד שתביאו למועדון שלנו: שקט.
כי בזמן שלה פמיליה מאדירים את שמם בתקשורת ומשה חוגג קוטף עוד כותרת, היחידה שיוצאת מופסדת מזה ובענק זאת בית"ר.
תנו לשחקנים המוכשרים שלנו את השקט והתמיכה שהם צריכים כדי למצות את מלוא הפוטנציאל שטמון בהם, אנחנו יכולים ללכת לעונה חלומית ומצד שני העונה יכולה ללכת לפח עם המלחמות המיותרות האלה.
אסיים בציטוט משירו של משה פרץ (אמנם לא אוהד הקבוצה אבל נמחל לו הפעם):
״את כמו השקט, באה והולכת
ואני כמו משוגע, רוצה להתמכר״
ואנחנו, מה לעשות, משוגעים שרוצים להתמכר.
מהנה ולא מענה / מעוז צור
הרשת החברתית געשה אחרי עוד שבוע לא רגוע שעבר על בית וגן. הוא הגיע דווקא אחרי שפיללנו למעט שקט, שיעזור לקבוצה להתרכז במשימה האמיתית, הליגה שתיפתח בעוד שלושה שבועות במשחק ביתי לוהט נגד הפועל שבע המתחדשת.
רוצים להיות בעניינים? לא צריך הרבה, פשוט תיכנסו לפייסבוק, זה קורה שם לעיני ההמון המשולהב, כאשר לכל אחד יש דעה וגישה ישירה לבעל הבית של בית״ר ירושלים.
סיכום קצר: במוצאי שבת ב-22:00, אנשי לה פמיליה מודיעים בפייסבוק על נסיגה משיתוף הפעולה עליו הכריזו גיא ישראלי (נציג הארגון) ומשה חוגג במסיבת העיתונאים שנערכה יומיים קודם לכן. המקורבים לחשו, קבל עם ופייסבוק כמובן, שחוגג זועם, וכעבור 48 שעות הוא שיחרר את התגובה העסיסית שלו, בפוסט ארוך ומפורט, אבל הכי חשוב – האחרון (כך הוא הבטיח לפחות). הבמה שבחר היא דווקא הקבוצה ״זר לא יבין זאת״, הנחשבת למזוהה עם לה פמיליה, אבל גם שם הצליח לגרוף אהבה והסכמה ממרבית הקהל, במקביל לתגובות זועמות שנשלפו לעברו.
וזה חשוב, כי משה חוגג עושה שירות נהדר לכולנו, כשהוא מתייצב בתקיפות מול הגזענות ביציעים, מאיים בתביעות אישיות, לא מתנצל, ומעביר מסר אמיץ ומעורר מחשבה באומרו: ״אני מעדיף יציע ריק מלא אהבה מיציע מלא בשנאה״. על פי הפרסומים באתרים השונים, חוגג מנסה לשלב זרועות עם המשטרה ואפילו גלעד ארדן על מנת להילחם בגזענות. העדויות של טביב בזמנו על חוסר שיתוף פעולה מצד הרשויות מספרות תמונה אחרת.
לפחות על פי הלך הרוח בתגובות בפייסבוק, תומכי לה פמיליה הכריזו נגד חוגג מלחמה, וכבר מציירים אותו כאויב העם.
הבעיה היא שהפעם, בניגוד לעימותים החזיתיים עם הבעלים הקודמים, וזה שלפניו, הפעם לא תהיה לגיטימציה לצאת נגדו למאבק, ולכן זה מלכתחילה מיותר ויסב נזק בעיקר לקבוצה, שלפחות על הנייר אמורה להיות חשובה לאוהדים האלה יותר מהאגו האישי שלהם.
ראוי שמלחמת ההתשה הזאת תסתיים לפני שתתחיל, וכדי שהעונה הקרובה תהיה מהנה לכולנו, ולא מענה.
מעוז צור (צילום: פרטי)
אני רוצה לשתף אתכם במה שכתב השבוע אורי דרור, מורי האגדי לשל״ח. אורי פונה למשה חוגג בטור ישיר, קצר וקולע:
״לא קל לחנך, לא קל להוציא מאנשים – גם אנשים טובים, דעות קדומות, ממש לא קל להזיז מאות אנשים שבית"ר זה כל עולמם מדרך שהלכו בה שנים.
סבלנות ואורך רוח – זה מה שנדרש ממך עכשיו, מעבר לאמירות חד משמעיות שלך, כפי שכבר נשמעות וטוב שכך.
כמה קשה לאוהדים האלה? מאוד. הסיפור מורכב מהרגשה של קיפוח היסטורי וקיפוח עכשיו מטעם מוסדות וממש לא קל להוציא, לעקור או לשנות במהירות תכונות אלה.
אני וכל משפחתי בית"רים בדם ובנפש. תורת ז'בוטינסקי נר לרגלי והכבוד וההדר הבית"רי כמובן. בית"ר זה בית ואף אחד לא אוהב להיות מגורש מביתו!
אוהדי בית"ר לא שונאים ערבים כבני אדם, להיפך. הם עובדים אתם וחלקם הגדול גם דוברים את שפתם, שפת הורינו, ואפילו המנטליות של מתן כבוד וכבוד אורחים ועוד – דומה מאוד.
אוהדי בית"ר אינם שונאי אדם!
האהבה והנתינה שלהם היא ענקית וללא תנאים – כמו שנהוג במזרח. הרגשות הלאומיים כלפי ערבים זה באג שצריך לטפל בו בסבלנות אין קץ עם מקל וגזר הפרד ומשול וכל הזמן: לקרב לקרב לקרב.
לא קל לי לראות שחקן נוצרי מצטלב לפני כניסה למשחק או אחרי גול. למדתי לקבל זאת. אני מניח שכאשר יעבור דור של שקט בארץ שלנו גם האוהדים האלה הלאומיים ואוהבי ישראל יבינו שהאדם קודם לכל, גם לפוליטיקה ולדת.
אני אתך חוגג ואיתנו רבים מאוד מאוד מאוהדי הקבוצה.
אסיים בברכת בית"ר. תל – חי".
