חודשיים קשים מאוד עוברים על רבקה וגיל לרזה מקטמון. השניים, בשנות ה־30 המוקדמות לחייהם, גילו לפני כשמונה חודשים שהם בהריון, עם בן ובת. השמחה, כמעט מיותר לציין, היתה עילאית. אלא שלפני כחודשיים, ביום העצמאות, החלה רבקה, שהיתה בחודש השישי להריונה, לסבול מכאבי תופת. היא הובהלה לבית החולים ולאחר סדרת בדיקות מקיפה שעברה, הוחלט להכניסה לחדר הניתוח. שם גילו הרופאים שהרחם נקרע על ידי השלייה ושחלל הבטן מלא ב־3.5 ליטר דם. העוברים לא שרדו, ולא רק זאת, אלא שרחמה של רבקה נכרת כדי להציל את חייה.
"בבוקר של יום העצמאות יצאנו כמו כל עם ישראל לחגוג", משחזר השבוע גיל, בן 32, בשיחה עם "כל העיר". "בשלב מסוים רבקה הלכה הביתה לנוח, וקצת אחרי זה היא התקשרה אלי ואמרה לי שהיא עם כאבים רציניים. שהיא לא יכולה לזוז. הזמנו אמבולנס ונסענו לשערי צדק. אחרי יומיים שלמים של כאבים גדולים ואינספור בדיקות חלה הרעה במצבה. האיברים הפנימיים שלה התחילו לקרוס. הכניסו אותנו לניתוח חוקר כדי לבדוק מה קורה בפנים. בניתוח גילו שחלל הבטן שלה מלא בכ־3.5 ליטר דם. הרופא יצא אלי ואמר: "גילינו שהרחם נקרע על ידי השלייה. היינו חייבים להוציא את התינוקות, וכדי להציל את החיים שלה חייבים לכרות את הרחם. כמובן שנתתי את האישור, כי החיים של רבקה בעדיפות עליונה. מאז אנחנו בתקופה של שיקום פיזי וגם נפשי".
גיל ורבקה (צילום: אלבום פרטי)
***
- "אושרת זקוקה לכליה, הרופאים אומרים שתתכונן לגרוע מכל"
- רצים לזכרו של בועז שטיבל ז"ל
- עצרת הזדהות עם מאבק הורי הילדים החולים בסרטן מהדסה
***
כעת הם מבקשים את עזרתכם. השניים זקוקים ל־200 אלף שקל כדי להיכנס להליך פונדקאות. לשם כך הם פתחו באתר גיוס ההמונים החברתי "giveback – מחזירים לקהילה" קמפיין גיוס כשהיעד הוא 150 אלף שקל.
באתר מצולמים השניים כשהם אוחזים בידיהם ומבט נוגה על פניהם. אז פוצחת רבקה לרזה במונולוג מרגש עד דמעות, שלא לומר מצמרר.
"כשגילנו שאנחנו בהריון היתה שמחה גדולה. כשהלכנו לבדוק דופק גילינו שיש לנו תאומים והשמחה התעצמה. בסקירה גילינו שיש לנו בן ובת. היינו על גג העולם. שמחנו שמחה גדולה. הגענו עד החודש השישי ומשם הכל התחיל להידרדר. מצאת את עצמי עם כאבי תופת, הובהלתי לבית החולים, שם עברתי יומיים של בדיקות אינסופיות, שנראו נצח. סבלתי. לא מצאו מה יש לי. הכניסו אותי לניתוח דחוף כדי לגלות מה קורה.
"כשפתחתי את העיניים גיליתי שאני מונשמת ולא יכולה לזוז. הדבר היחיד שעניין אותי זה מה עם התינוקות, אם הכל בסדר איתם? לא יכולתי לדבר. כשסימנתי על הבטן, בעלי אמר לי שהם לא שרדו. הוא הוריד את הראש וסיפר לי שכרתו לי את הרחם. הרגשתי שהעולם שלי חרב עלי.
"במהלך האשפוז קיבלנו כל מיני טפטופים על תהליך הפונדקאות, שדרך זה נוכל להביא ילד משלנו. ילד שיוכל להחזיר לנו את השמחה ואת האור. שינחם אותנו ויחזיר לנו את התקווה. פה אני פונה אליכם. אני מבקשת מכם להיות חלק מהתהליך הזה. להיות חלק מהמשפחה שלנו ושל התינוק שנביא. בעזרת השם ובעזרתכם. עזרו לנו בהגשמת חלום הפונדקאות".
https://www.giveback.co.il/project.aspx?id=651&isactive=true.
כפיר
ממש דוחה !!!!
איפה הבנות החמודות שלהם נעלמו?
בנות לא קיימות אם היה לא בן הוא לא היה עושה את זה.
בושה אסור לנו לתת יד לזה