הגילויים אודות שימוש בתוכנת ריגול אינם באמת חדשים. כסנגור וותיק נתקלתי בעבר במקרים רבים שבהם חרגו חוקרים (חשוב להקפיד לא לעשות הכללות) מגדרי סמכותם, כדי להשיג מטרה. חבל שהיה צריך כתב אישום נגד ראש ממשלה, כדי שהתופעה תיחשף. חבל מאוד שלפני כן איש לא נתן דעתו לבעיה.
הכשל האמיתי נעוץ בשני דברים עיקריים: האחד – הנחות מוצא של חוקר "נעול" ואמביציית יתר להוכיח שצדק. יש חוקרים שחוטאים בהנחות מוצא ואחר כך, כדרך להוכיח שצדקו – מחפשים ראיות – רק ודווקא את אלה שיצדיקו ויוכיחו את הנחת המוצא. כשהם נתקלים במחסום שמאחוריו אולי מסתתרות ראיות שאולי יוכיחו הנחה זו, הם רצים אל בית המשפט ומבקשים ממנו להתיר להם לעבור את המחסום הזה. כך באמצעות האזנות סתר וכך באמצעות צווי חיפוש במחשב/ פלאפון. שני אלה מאפשרים להם לחדור לקודש הקודשים של אדם, דהיינו פרטיותו.
השני – קלות יד בלתי נסבלת במתן צווים והיעדר פיקוח על הנעשה בהם. יש שופטים שחרדים לפרטיות של האזרח ועל כן "חופרים" לחוקרים כדי לוודא שאכן ההאזנה/ הפריצה נדרשת לשם חשיפת פושעים ופשעיהם. שופטים כאלה גם מגבילים את הצווים. חלק גם מבצעים פיקוח, כשהם דורשים להציג את הפעילות והראיות כדי למנוע ניצול הצו למטרות זרות.
בצד אלה יש שופטים ש"ידם קלה על ההדק", ומניחים שחוקר פונה בתום לב ולשם עשיית המלאכה. אלה מתבססים על "חזקת התקינות", זו שמיוחסת לכל עובד ציבור, ובכלל זה חוקר, קרי שהוא מתנהל באופן הגון ותקין. אותם שופטים מאמינים ומצפים שחוקרים לא יעזו לעשות שימוש פסול בצווים.
חזקה זו התנפצה לרסיסים פעם אחר פעם, כאשר חוקרים הוכיחו שלא תמיד אפשר לסמוך על הגינותם. עדיין יש שופטים שנוהגים בדרך זו.
התוצאה נוראה: מעבר לפגיעה בפרטיותו של אדם, מוציאים אותם חוקרים גם חומר אחר שמשמש בידיהם אחר כך סוג של מידע מודיעיני ואז הם ממנפים אותו כדי לפתוח בחקירה אחרת. כך הופך המכשיר גם כאמצעי להפללה עצמית.
לא רק שהשופטים מתעלמים מהקידמה הטכנולוגית שמאפשרת לחוקרים "להשתולל", אלא שבית המשפט העליון בעצמו אף החמיר באחרונה את המצב. בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון העדיפו השופטים את הצורך במתן הצווים על פני הפרטיות. כך נפסק שבקשות כאלה יישמעו במעמד צד אחד, קרי כאשר רק החוקר נמצא בלשכת השופט. בנוסף שללו את מה שניתן היה לעשות בעבר, קרי לבקש בקשה לבטל את הצו ו/או לערער על החלטתו. בצד המשך ההסתמכות על "חזקת התקינות", ההנמקה הנוספת היתה "עומס כבד על בתי המשפט", וזאת משום שכל שנה מוגשות אלפים רבים של בקשות כאלה.
הפיתרון המתחייב
ועדת חקירה, בין כזו ובין אחרת אכן נדרשת. אלא שזו תעסוק בעיקר באיתור ה"עבריינים". אמנם צפוי שגם תמליץ המלצות, אך זה ייקח זמן ולא בטוח שדי בהמלצות.
הפתרון המתחייב הוא לחוקק חוק חדש מותאם לעידן המודרני. חוק זה חייב לבטל למעשה את אותה פסיקה של בית המשפט העליון, שככל שתישאר על כנה "לא עשינו כלום".
רוצים להישאר מעודכנים?
החוק החדש חייב לאגד בתוכו שני נושאים הקשורים בעולם המחשבים/טלפונים:
האחד – חיפוש במחשב (שעדיין נמצא בחוק הכללי הנוגע לחיפוש), שיקבע תנאים מוקפדים, שיהיו מקדמיים והכרחיים להגשת בקשה. כן נדרשים תנאים שישמשו גם "קו מנחה" לשופט בטרם ייעתר לבקשה למתן הצו. על זה יש להוסיף תנאים שמטרתם להגביל את השימוש בצו. בנוסף יש לקבוע כללים לשם פיקוח מידי על פעילות החוקר, הכל כדרך למנוע שימוש חורג בצו.
השני – האזנות הסתר יאושרו אך ורק במקרים שבהם מונח בפני בית המשפט חומר שמוכיח שהחשוד הוא "שור מועד לפורענות", ועל כן יש הצדקה להאזין לו. מאחר שלא ניתן להגביל את מרווח ההאזנה, יש הכרח, גם כאן, לחייב אמצעי מעקב אחר תוצרי ההאזנה ולהורות למשטרה למחוק כל דבר שנתגלה ואשר אין לו קשר למושא הבקשה.
מעל כל זה, ובהינתן שלא כל חוקר הוא באמת "תקין" יש להעביר מייד מן העולם את "חזקת התקינות". בתי משפט חייבים להקפיד בבדיקת טוהר הכוונות של חוקרים.
חוק זה חייב להיות חוק פלילי, דהיינו קביעת עונשים כלפי כל מי שיפר את הוראותיו. אולי כך ניתן יהיה לרסן את אמביציית היתר של חוקר נעול מטרה. בתפקידי כיו"ר פורום הפלילי של לשכת עורכי הדין אפעל לקדם חקיקה חדשה זו.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
