אלימות במסגרות לקטנטנים הוא נושא חם בקרב ההורים בתקופה האחרונה. האירועים המצמררים אליהם אנו נחשפים, גורמים לנו לצאת מעורנו ולדרוש שינויים וחקיקה שיגנו על ילדינו. המאבק חשוב, והיה צריך לקרות כבר מזמן. אך במקביל המאבק מתרכז רק עד גיל 3, ובמצלמות אבטחה. ועל כך אני מצרה.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- הטור של מיכל: ימים ארוכים וחמים – גני שעשועים, הנה אנחנו באים
ההגנה על ילדינו צריכה להיות בכל גיל. לא להיעצר בגיל 3. ואם כבר פעוטות, אז לכל הגנים – כלומר עד גיל 5. ומצלמות? הן גורם הרתעה, אך לא פיתרון. ולראיה כל הסיפורים המתוקשרים, כולל הריגתה של התינוקת האומללה. כולם תועדו בגנים מצולמים. זה לא מנע את הטרגדיות. רק סיפק ראיות. וראיות זה חשוב, אך המטרה היא להציל את הילדים מלכתחילה, ולא לדאוג למיצוי חשבונות אחרי האסונות.
השינוי צריך להתחיל בשורש.
בדרישות התפקיד, בבחינת ובחירת הצוות ובהכשרתו. ללא קיצורי דרך. צריך להבין שלפתוח מסגרת לילדים אינה משהו שקורה "על הדרך". יש נהלים, יש חובות ובעיקר יש סטנדרט שצריך לעמוד בו. יותר מכך, דרושים תקנות ברורות וכתובות למי ניתן לפנות אם מתעורר חשש. למנות גוף שתפקידו לתת מענה מידי לחששות. היום גם נושא זה באפלה. משטרה, רווחה, איגוד. אין כתובת אחת ברורה. ומה לגבי ענישה? כיצד יתכן שגננת שסרחה עוד חוזרת למעגל העבודה?
ועדת החינוך, התרבות והספורט (צילום: פרטי)
שאלות אלו וקריאתי לחקיקה התחילו כבר לפני שנתיים. ולא בגן פרטי אלא בגן עירייה. אמנם אלימות בין ילדים, אך השתקה מלאה על ידי הצוות המופלא, כשבני בן ה-4 הפך לשק חבטות. הצוות חבר לפעולת השתקה, אז הגעתי עד הכנסת. בעזרתו של חבר הכנסת יעקב מרגי, יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט, הצלחתי להעלות את הסיפור לכותרות ולכנס ועדות. בלעדי כבוד היו"ר יעקב מרגי – משרד החינוך לא היה שומע על המקרה שלנו, למרות שבני ישב בבית שבועיים. 14 יום, 336 שעות, 20,160 שעות, 1,209,600 שניות. עד כדי כך הצליחו הגננת, המפקחת והעירייה לטאטא את הסיפור. למנוע מאיתנו ועדה להעברה, ובעיקר טיפול בילד הפוגע. וזאת העובדה שחייבים חקיקה, מערכת נהלים ופיקוח להגן על הילדים.
ועדת החינוך, התרבות והספורט (צילום: פרטי)
מזמינה אתכם לצפות בי כאן מציפה את הדברים בועדת הכנסת (דקה 47:38) כבר אז ב-2016. תוכלו לראות את פניהן של נציגות משרד החינוך המומות מהעובדות בשומען לראשונה, למרות שחלפה יותר מחצי שנה מתלונתנו הראשונה:
הגננת והמפקחת אגב, עדיין עובדות כאילו מעולם לא ארע דבר. היעדר פיקוח, חקיקה ועונשין. כבר אמרנו?
מאחלת לכולנו רק צוותים טובים, מוכשרים ואוהבי ילדים. וחקיקה הגיונית, מגוננת ומובילת שינויים. השמיעו את קולכם והגנו על הילדים של כולם, ולמען הילדים שלכם!
