התיקו של בית"ר ירושלים עם הפועל קרית שמונה היה צפוי, ואין בו כדי לקבוע דעה נחרצת על ניר קלינגר. מאמן בית"ר ירושלים עושה עבודה בינונית, כמו רוב המאמנים הישראלים בליגת העל, למעט יוסי אבוקסיס וברק בכר. קשה להניח שהוא או מישהו אחר יהפכו את בית"ר ירושלים לכוח מוביל בכדורגל הישראלי ותהליך השיקום שלה יהיה ארוך.
ביום ראשון, בקור המקפיא של ירושלים, עשו שחקני שתי הקבוצות כמיטב יכולתן (הדלה). בינתיים אין בשורה חדשה במחנה הצהוב שחור. דוד קלטינס הוא שחקן כמעט טוב. עידן ורד הוא שחקן טוב. מאור בוזגלו ויוסי בניון, שני שחקנים אהובים עליי, הם "לשעברים" מושכי לב אבל חסרי אונים. יש להעריך את האלפים שהגיעו לטדי במזג אוויר כזה.
קשה להעריך בשלב הזה את שחקני הרכש של בית"ר ירושלים. הקבוצה כולה לא הסתדרה עם שחקני קרית שמונה, שהיו הרבה יותר דינמיים והחלטיים. שני המאמנים יצאו בתחושה שהם "החמיצו ניצחון". זהו סימן מובהק שהתיקו המאופס שיקף היטב את האירועים במשחק.
קרית שמונה זכתה לאהדה מוצדקת אחרי ההישגים שלה בעשור האחרון. אבל האמת העצובה היא שאין לה מקום בליגת העל בלי קשר ליכולתה המקצועית. הקהל בעיר הצפונית נטש את איזי שרצקי, חד וחלק. קשה מאוד ליצור קהל לקבוצת כדורגל. בקרית שמונה יש אוהדים רבים לבית"ר ירושלים וגם למכבי חיפה. הקיבוצניקים בסביבה הם במהותם אוהדי כדורסל ולא ניתן לעשות יש מאין, אלא רק לתקופות קצרות.
איך פורצים בונקר
הפועל קטמון, ששיחקה היטב נגד הבונקר של הפועל עכו ביום שישי שעבר, לא הצליחה להבקיע וההיסטריה ההמונית החלה. הפרשן שלמה שרף אפילו גער במאמן קטמון ליאור זדה, שהרהיב עוז לבקר את סגנון משחקה של עכו. קבוצות רבות בכל רחבי העולם למדו שהבונקר פוגם בהנאת הקהל והצופים בטלוויזיה אבל פרשנים רבים משבחים את "יעילותו".
שרף, לדעתי המאמן הישראלי הכי טוב בכל הזמנים, חייב להתבייש בחוסר העקביות שלו. הוא מטיף לכדורגל התקפי אבל עדיין מצדיק אמצעים לא אסתטיים כדי להשיג נקודות. לא תהיה תפארתו על הדרך הזאת. נוכחותו "הפרשנית" באולפן היא עלבון צורב לצופים. שרף לא יודע הרבה על הליגה הלאומית, אינו מכיר את השחקנים ובכל זאת דורש מעמיתיו להכיר בסמכות העל שלו.
האולפן עצמו הוא בדיחה לא מוצלחת. כל הרכב אנושי, שיושב באולפן, ממשיך בדרך הנלוזה של זלזול במשחקים עצמם ושוגה בהעלאת זיכרונות, חלקם אמיתיים והדיבור כל כדורגל הוא שטחי ומרפרף. מישהו נזכר באיזה שחקן נוער כישרוני, שאולי ישובץ בליגת העל; אחר מרכל על העסקנים. כל מי שקרוב לענף מכיר את תסמונת הזיכרונות המדומים, שמטרתם אישוש התדמית העצמית המנופחת של המשתתפים. אישית, אני מחבב מאוד את שרף, אבל הופעתו באולפן הליגה הלאומית היא חלטוריסטית.
על המשחק עצמו אין להכביר דברים. זו היתה הצגה במעמד צד אחד, עכו הצליחה להשיג נקודה אבל קשה לפרגן לה. הלוואי ותרד לליגה א'. בשבת ראיתי מאמן גדול כמו יורגן קלופ מליברפול מתקשה מאוד לפצח את הבונקר של ברייטון ורק פנדל של מוחמד סאלח הציל אותו מאובדן שתי נקודות. הלקח שצריך לשנן הוא לא רק של זדה: המאמנים בכל העולם חייבים לפתח שיטות לפצח הגנת צפופות. בעיטות ממרחק בינוני מספקות חלק מהתשובה; פריצות לתוך הרחבה שמניבות פנדלים משלימות אולי את החלק האחר.
צ'אנס
תן צ'אנס לפדידה וסיטון