דעה | מועדון אוהדים? ההסתמכות של קטמון על כספם של הספונסרים חריגה ומוגזמת

בזה אחר זה, 'נחתו' בשבועיים האחרונים שחקני הרכש החדשים של הפועל קטמון. שרון זיסו, אייל דנין, יונתן רודיונוב, גיא אביב, בן ויצמן, רועי פדידה, סהר בראון, יוראי מליח, גל מאיו, נאור אסרף, וסליחה אם החסרתי שם או שניים נוספים.

מרבית השמות מוכרים ברמה כזאת או אחרת בליגה הלאומית בואכה ליגה א', אבל לא ברמה של ליפול מהכיסא. הסיבה לכך שלא מצאתם בין השמות הללו גם כאלה שהם מוכרים ומוכחים בכדורגל הישראלי, נעוצה בכך ששני הספונסרים של הפועל קטמון – השניים שהם למעשה בעלי הבית של מועדון האוהדים – בני סיוון ויוסי ליפקין החליטו הקיץ להיות פחות מעורבים, וזאת בשל אכזבתם הגדולה מכך שהקבוצה לא הצליחה (שוב) בעונה החולפת לעלות לליגת העל.

•  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

•  תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

נכון להיום, עם דגש על היום, מסתמן שסיוון וליפקין יירתמו לבסוף לטובת חיזוק הקבוצה אבל זה ככל הנראה לא יהיה באותם היקפים של השנה-שנתיים הקודמות.

מה זה אומר בעצם על הפועל קטמון? זה אומר שלצד ההצלחה והקבלות שמביא המועדון במפעלים החברתיים/קהילתיים, ניצבת הקבוצה הבוגרת, שלעברה מופנה בעצם הזרקור התקשורתי הגדול, בבעיה לא קטנה. וכאן נשאלת שאלת מיליון השקלים – האם הפועל קטמון (ולמעשה כל קבוצת אוהדים) באמת יכולה להיות פקטור אמיתי בכדורגל הישראלי? התשובה הכי כנה כרגע היא לא, אלא אם כן הספונסרים יפתחו שוב את הכיס.

12 שנים לאחר הקמתה, ולאחר שהצליחה להשאיר מאחור את קבוצת האם, נראה כי הפועל קטמון די מדשדשת מקצועית. ה'בעיה' המרכזית של קטמון, כפי שאני רואה אותה, היא שהיא נסמכת יתר על המידה על כספי הספונסרים הראשיים שלה, סיוון וליפקין. ברצותם ישקיעו כספים רבים כמו בשנה שעברה ואז, במקרה הזה תעמיד הקבוצה תקציב שחקנים גבוה, אולי הגבוה ביותר בליגה, וברצותם-יקטינו את השקעתם, ואז קטמון ניצבת בפני שוקת שבורה ומעמידה תקציב שחקנים שבמקרה הרע יכול להתמודד על הישרדותו בליגה הלאומית, במקרה הטוב יצליח איכשהו להפתיע ולהתברג (שוב) בפלייאוף העליון.

לעוד מישהו זה מזכיר התנהלות של בעלי בית?

הרכש של קטמון בקיץ הזה והסגל כולו שווה ערך לכספים הפועל קטמון יכולה לגייס בלי סיוע של הספונסרים הראשיים. המסקנה שלי היא שרעיון קבוצות אוהדים הוא יפה ובקטמון הוא גם מצליח מאוד במישור החברתי, אך בלי הזרמת כספים משמעותית של אנשי עסקים אין לקבוצה הבוגרת אפשרות להצליח מקצועית.

ניר גרוסמן (צילום: פרטי)

ההישענות הטוטלית על שני הספונסרים הנדיבים, מביאה את חבר העמותה הממוצע בקטמון לחשיבה, שלמרבה הצער, אותם 1,200 שקלים שבהם הוא קונה את חברותו בעמותה, אינם נותנים לו בהכרח להפוך לבעל בית אמיתי, כזה שיש לו אמירה בקבלת ההחלטות. בקטמון, כך זה נראה מבחוץ, ישנם שני אנשים שמקבלים את ההחלטות המקצועיות המשמעותיות בקבוצה הבוגרת (שהיא כאמור הפנים של המועדון) – המנכ"ל אורי שרצקי והמנהל המקצועי שי אהרון.

כאן המקום להזכיר שלקטמון ישנם שני ספונסרים נוספים, אנשי העסקים לארי טננבאום וג'ואל גרינברג, שאותם שידך לקבוצה ראש העיר הקודם ניר ברקת. וכאן עולה עוד תהיה – היכן התרומה של אנשי קטמון בגיוס הכספים? היכן הוועד המנהל? היכן המנכ"ל? לא הם אלה שאמורים להביא עוד כסף מבחוץ?