נילי ביקרה עם אביה בזיכרון יעקב והתאהבה במקום. האב יעקב היה איש בית"ר אידיאולוגי ומחתרת ניל"י תמיד קסמה לו. במזג אוויר אביבי נפלא זיכרון דמתה לו כגן עדן ערטילאי, והוא ניסה להנחיל את החוויה הזו גם לנילי. בתו היתה יפה מאוד, והתעניינה יותר בתכשירי קוסמטיקה מאשר במחתרת האנטי טורקית, אבל לעתים העמידה פנים כדי לרצות את אביה. במרכז העיר התפנו לארוחת צהריים, ונילי בדקה היטב את היצע הבחורים במקום. לפחות שניים מהם האירו לה פנים והיא לא היתה זקוקה ליותר מזה. אביה הזמין להם חדר במלון צנוע, ושקע בקריאה. נילי הסתובבה קצת בלובי, ופגשה שם את אחד משני הבחורים. קראו לו רוני והוא היה גברבר מחונך היטב, ונבוך קצת מפגישתו עם נילי הפלרטטנית. עד מהרה מצאו להם חדר משרד לא נעול, השתעשעו קצת אבל לא הרחיקו לכת. נילי היתה מסוגלת לכל אבל רוני היה ביישן וג’נטלמן. כשעלתה לחדרה ראה יעקב שהיא סמוקה כולה ובגדיה סתורים, אבל הוא לא הטיף לה מוסר. הוא ידע שנילי מסוגלת לשמור על עצמה ו”לאכול את כל הבחורים בזיכרון לארוחת בוקר”. היא היתה כבר בת 18, אחרי בחינות הבגרות, ויעקב ידע שזהו הטיול המשותף האחרון שלהם. אשתו היתה חולה מאוד ואדישה כלפי שניהם. הוא ידע שנילי היא קצת ריקנית ופוחזת, אבל נהנה מאוד מאהבת החיים שלה. כל דבר גרם לה נחת, החל מהקפה במרפסת המלון ועד נופה המיוחד של זיכרון. האדישות שלה למחתרת לא הפתיעה אותו. היא תיעבה מילדות כל מעשה אלימות ונחרדה מהסיפורים בסלון הבית על פעולות רצחניות כלפי הבריטים. חבר אחד של אבא, יום-טוב שמו, ביצע בה מעשים מגונים בפרוזדור הבית. היא לא סיפרה על כך ליעקב, והניחה ליום-טוב להפליג בסיפורי הגבורה שלו. נילי היתה פרו-בריטית, ולא הצליחה להסביר את המשיכה שלה לתושבי האי הרחוק אפילו לעצמה. היה ברור לה שהטורקים הרבה יותר רעים מהבריטים, ולכן מחתרת ניל"י היתה יותר קרובה לבה מאשר האצ”ל או הלח”י. כל זה לא שינה את אהבתה הרבה לכוכבי קולנוע וטלוויזיה זרים. אפילו הכוכבת החדשה נטע ברזילי נגעה מאוד ללבה.
לנילי היה שם טוב בתיכון. היא נהנתה מאהדה כללית בזכות הופעתה הנאה ודיבורה הרהוט. יעקב שמח שהיא לא נחשבה לסתם פרחה חרף דבקותה בכוכבים מליגה ג’. הוא סבר שבזכותו היתה לה ילדות יפה, חרף התנהלותה של אימהּ הדיכאונית. עתה נילי התהלכה ברחובות זיכרון יעקב כאילו היתה בנחלת אבותיה. בעצם, רק השם “נילי” קישר אותה עם המורשת של המקום, והיא הייתה אמביוולנטית בכל הקשור למחתרת. אחר הצהריים נרדם יעקב; החום היה כבד והוא סבל בעליל. לנילי לא היה אכפת: אחרי מקלחת קרירה היא הרגישה נהדר, והריגוש שרוני גרם לה במלון הספיק לה. היא לא היתה זקוקה לחדירה כדי לשאוב הנאה נדירה מהמגעים.
שיחת טלפון מירושלים עכרה את השלווה. יעקב התבשר שאשתו הסתובבה עירומה במדרחוב במרכז העיר ומאושפזת עתה במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה. זה כבר קרה בעבר: היא היתה גאה בגופה היפה, אבל השליטה שלה בכללי ההתנהלות בחוצות העיר קצת התערערה. יעקב ונילי נאלצו לחזור לירושלים, לפני שהיו מוכנים לכך נפשית. בבית החולים שכבה ציפי בעיניים עצומות למחצה. נילי חשבה שהיא נוטרת להם על עצם הנסיעה; יעקב היה פחות רגיש לניואנסים של אשתו. חיי המשפחה יימשכו כרגיל, עד שציפי תתמוטט שוב. בדרך החוצה ראו את רני עומד במסדרון בארשת פנים אטומה. הוא היה חבר ותיק של ציפי, “היחיד שאוהב אותי” כדבריה. יעקב התעלם ממנו אבל נילי חייכה ואפילו שוחחה עימו קצת. הוא לא היה טיפוס מזיק או זדוני במיוחד, אבל מסירותו לציפי היתה ממש כלבית. יעקב לא סבל אותו מאז שציפי הצהירה שרני היה המאהב הטוב ביותר שלה אי-פעם. ההצהרה הזו היתה חסרת טאקט במכוון. יעקב ידע שהוא לא מוכשר כל כך בתחום האהבה הגופנית. הוא חשב שרני היה "מטומטם" אבל זה לא שינה את העובדה שציפי התלהבה מביצועיו במיטה.
ירושלים (צילום: Adriana Lobba)
יעקב ונילי נסעו לקניון במלחה וסעדו את לבם באיזו מזללה בינונית מאוד. לנילי חיכה בעיר איזה חבר שיעקב תיעב בכל לבו. הוא לא עמד בהפצרותיה של הבת, סיים את ארוחתו במהירות והסיע אותה העירה. היא ירדה ברחוב המלך ג’ורג’ פינת בן-יהודה, ורצה אל הבחור הגבוה שהמתין לה בפינה. החיבוק האמיץ ביניהם הרגיז את יעקב, אבל הוא הבין שהזמנים השתנה ושמוטב לו להסכין עם טעמה בגברים צעירים. במלון בזיכרון היא יצאה מהמקלחת כמעט עירומה, התעלמה ממבטיו ורק חייכה אליו בנעימות. הוא הבין שכל היפעה הזאת איננה מצפה לו. היא בשלה בעבור גברים צעירים בני גילה. כל זה נסך בו עצוב מהול בהבנה עמוקה, שגם היא חלק מההנאות של הבגרות. מעניין אם הטמבל החדש הזה מבין איזה אוצר נפל לידיו המגושמות, חשב יעקב לעצמו. בוריס לא היה טמבל אלא סטודנט מבטיח להנדסה, שכבר הרוויח היטב ושפע ביטחון עצמי. מוטב ליעקב לשמוח בשמחתה של נילי, ולא להציק לה. הוא הבין זאת היטב, אבל לא תמיד השכיל לשמור את מרירותו לעצמו. לפתע החליט לנסוע שוב לבית החולים. רני כבר לא היה שם, וציפי חייכה אל יעקב בנעימות. “לא חשבתי שתחזור כל כך מהר”, אמרה. יעקב חייך בחמיצות. “את פשוט לא מכירה אותי” אמר. הוא סיפר לה על בוריס. ציפי כבר שמעה עליו, ואמרה שמדובר ב”שידוך טוב”.
רוצים להישאר מעודכנים?
יעקב התלקח מיד. “על איזה שידוך את מדברת”, שאל בקול רם מדי. “הוא טמבל ונילי היא פרח”. שתי הקביעות היו מופרזות, ויעקב ידע זאת. ציפי המסכנה התעייפה והתהפכה במיטתה. הוא זכר היטב כמה יפה היתה, ואיך הוא השתגע על גופה ועל חיוכה הקורן. הוא יצא למסדרון לעשן, חרף האיסור המפורש. כאשר חזר לחדרה היא היתה מוקפת ברופאים ובאחיות, ובתוך דקות הובלה למחלקה לטיפול נמרץ. יעקב טלפן לנילי, שהיתה עסוקה במעשה אהבים די פרוע עם בוריס. “אין לי מושג אם אמא תצא משם”, אמר ופחד איום עטף אותו. נילי לקחה מונית לבית החולים, השאירה את בוריס ברחוב ונצמדה לאביה. כאשר בישרו להם שציפי נפטרה הם לא הופתעו במיוחד ורק ניסו להבין את מה שמצפה להם.
