כיכר פריז הפכה בשנים האחרונות למפורסמת בכיכרות בארץ, אף כי אינה אלא צומת דרכים ואי תנועה. בתקופה הבריטית נסללה דרך במקום בשנת 1924, ובהיותה מפגש למספר רחובות שהחלו להיווצר, ניצב במקום שוטר להכוונת התנועה. הכיכר מעולם לא תוכננה לשמש כמקום להתקהלויות המוניות, ושמה הרשמי הוא כיכר צרפת. השם ניתן לה בשנת 1959, עם פריחת היחסים הטובים בין ישראל לצרפת, כאשר בפריז הוקמה "כיכר ישראל". בשנת 1960 הכיכר נחנכה רשמית על ידי ראש העיר מרדכי איש-שלום, ובהשתתפות ראש עיריית פריז. הותקנו בה רמזורים ראשונים והוכנה תשתית למזרקה המודרנית הראשונה בעיר. בעיר המערבית החצויה באותן שנים, החלה כיכר צרפת להתחרות בכיכר ציון המפורסמת – אך המסוגרת בתוך פנים העיר – ועלתה עליה בחשיבותה בשל חיבורה לחמישה רחובות ראשיים. מיקומה האסטרטגי נבע מכך שהתנקזו אליה הרחובות: קרן היסוד, המלך ג'ורג', אגרון, רמב"ן ועזה. ההתחברות לכבישים מחוץ לירושלים, הפכה את הכיכר לנקודת ציון לקביעת מפגשים והתכנסויות. אחרי איחוד העיר ביוני 1967, רחוב אגרון המתחבר לכיכר, היה למעבר העיקרי לכל כלי הרכב שהגיעו מהשפלה ומתל אביב לעבר העיר העתיקה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
כמקום להפגנות פוליטיות, עלתה חשיבותה של הכיכר, כאשר בית משפחת אדוארד אגניון הדו-קומתי, שברחוב סמילנסקי 9, פינת רחוב בלפור, נמכר למדינת ישראל. כך החל מאמצע שנות 1960 כדירת שרד לשרי החוץ גולדה מאיר ואבא אבן. בשנת 1974 הוסב הבניין למעון רשמי לראשי ממשלה. ראש הממשלה הראשון שהתגורר בו היה יצחק רבין ואחריו גרו בו מנחם בגין, יצחק שמיר ושמעון פרס. אריאל שרון השתמש במעון לפגישות בלבד (הוא לן מחוץ לירושלים) – וכניסת בנימין נתניהו לתוכו לוותה בשיפוצו והתאמתו לצורכי מגורי משפחה.
מאהל ההפגנה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בכיכר פריז (צילום: ד"ר אדם אקרמן)
ההפגנות על רקע חברתי החלו בכיכר החל מ-1962, כאשר מפגיני הליגה למניעת כפייה דתית, החלו להתכנס במקום, בשל סגירת רחוב המלך ג'ורג' לתנועה בשבתות. מתפללי בתי כנסת סמוכים לכיכר כמו ישורון והיכל שלמה, החלו להשתמש בה להקפות שניות במוצאי חג שמחת תורה. בשנת 1961 הוקמה בה מזרקה צבעונית מתנת עיריית פריז. ברם, סילוני המים הגבוהים שלה לגובה רב, הציפו את הצומת וגרמו לשלוליות – מאחר והמזרקה לא התאימה לגודל הבריכה שנבנתה עבורה. לעומת זאת, הציבור הדתי שמח דווקא להשתמש בבריכה, לקיום מצוות "תשליך". מחאת הנהגים בשל "האגם" הקטן שיצרו מי המזרקה על הכביש, הובילה לפירוק המזרקה. הכיכר עוצבה מחדש עם ערוגות פרחים ועם פסל דמוי מזרקה. עיריית פריז הציעה לתרום למקום, דגם מוקטן של מגדל אייפל המתנשא לגובה של 27 מטרים, אך התוכנית לא התקבלה על ידי עיריית ירושלים. עיצובה הנוכחי ניתן לה בשנת 2008, כאשר הכיכר שופצה מחדש והוקמה בה המזרקה הנוכחית לגובה שני מטרים, אשר הוכנה במפעל בצרפת, וניתנה במתנה על ידי ראש עיריית פריז שהשתתף בחנוכתה. ביוני 2019 נחנכה בפריז "כיכר ירושלים" במעמד ראש עיריית פריז וראש עיריית ירושלים משה ליאון.
(צילום: ד"ר אדם אקרמן)
עם התגברות גל המחאות וההפגנות בכיכר, היא זכתה משנות ה-1980 לכינויים רבים. כיכר הבסטיליה, כיכר הדמוקרטיה, כיכר "הנשים בשחור" (ארגון נשים שהפגינו בה לסיום הכיבוש בשטחים), "הנשים בירוק", "ארבע אמהות", "מצעדי הגאווה" – ואפילו "כיכר יונתן פולרד" (כך נקראה למשך שנה). הפגנות בולטות נערכו בה למען שחרורו של החייל גלעד שליט, נגד ההתנתקות מרצועת עזה, וצעדת מחאת האוהלים. מחאות סוערות שטרם נראו עד ימינו החלו השנה בכיכר, הזוכה לכינוי "מתחם בלפור", מתקיימות בה הפגנות להפלת ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
כאשר מבקרים בכיכר ראוי להתבונן בשני מבנים ייחודיים: קולג' טרה סנטה (האדמה הקדושה) וטחנת הרוח הסמוכה למלון המלכים. הטחנה נבנתה בשנת 1875 על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לטחינת קמח לבני עדתם. היא פעלה עד שלהי המאה ה-19, כאשר טחנות הקיטור דחקו את רגליה – כפי שקרה עם טחנת הרוח של משה מונטיפיורי בימין משה. משנת 1935 עד 1941 התגורר בטחנה האדריכל היהודי הנודע, אריך מנדלסון עם רעייתו. הוא היה מגדולי האדריכלים במאה ה-20 והרגיש נוח להתגורר בטחנה. מנדלסון קבע בקומה ראשונה את קומת המגורים, בשנייה היו ממוקמים חדרי השינה ומתחת לגג הכיפתי של המגדל היה הסטודיו הפרטי שלו. בשנות ה-1970 התנהל מאבק נגד קבלן שרכש את המבנה, שרצה להרסו ולבנות בית מגורים במקומו. עיריית ירושלים שעשתה מאמץ להציל את המבנה בעל הערך ההיסטורי והארכיטקטוני, התירה לקבלן להפוך את יעודו של המבנה, למסחרי ולפתוח בו מרכז קניות תת קרקעי ומסעדה בתוכו – כך השתמרה הטחנה.
(צילום: ד"ר אדם אקרמן)
בניין טרה סנטה המרשים, בן ארבע הקומות, נבנה בין השנים 1927-1924 על ידי הכנסייה הפרנציסקנית ממילנו, כקולג' (תיכון) לתלמידים ערבים נוצרים. הוא תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי הנודע אנטוניו ברלוצ'י, ועל גגו הוקם פסל המדונינה (המדונה הקטנה) של מילנו, שראשה עטור הילה. המבנה תוכנן בסגנון הרנסנס האיטלקי ומטרתו הייתה לזכות בהשפעה על האוכלוסיה הערבית, באמצעים חינוכיים. רמת ההוראה בקולג' הייתה גבוהה ביותר, ומרבית התלמידים היו ערבים נוצרים – ומיעוטם מוסלמים. עם פרוץ מלחמת העצמאות נסגר הקולג' ובשנת 1949 הושכר המבנה לאוניברסיטה העברית. האוניברסיטה שנותקה ממבניה בהר הצופים, שכרה את הבניין ושכנה בו את הנהלתה ואת הפקולטה למדעי הרוח וכן את אוצר הספרים של הספרייה הלאומית. כאשר נבנה הקמפוס בגבעת רם בשנות ה-50, נשארו בטרה סנטה מספר מחלקות בודדות. בשנת 1999 הוחזר הבניין לרשות הכנסיה הפרנציסקנית – ונפתח בה מרכז לתרבות איטלקית.
הכותב: ד"ר אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת14"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
