טוביה צפיר מגיע להופעה בזאפה ירושלים

ביום רביעי (13.9) יתארח בזאפה ירושלים אחד מכוכבי התרבות והבידור הגדולים אי פעם, שמלווה את הציבור הישראלי כבר 54 שנה: טוביה צפיר יגיע לירושלים ויעלה עם משה להב לעוד ערב מחשמל של 'הטיש הגדול'. בשיחה אישית עם 'כל העיר' משתף צפיר במחשבותיו על עולם התרבות הישראלי, מספר על החיבור המיוחד שלו לירושלים ואפילו מזכה אותנו בכמה (ספוילרים) לקראת המופע הקרוב של הטיש.
"היו לי כמה הופעות עם משה להב ו'הטיש הגדול' וזה תמיד מתקבל באהבה גדולה", מספר צפיר ומציין: "לא יכולה להיות אצלי הופעה בלי טקסט אקטואלי. אז לדוגמה, כשאני שר את 'הללויה' של לאונרד כהן, אני מכניס בית כמו: 'צרות הרי כאן לא חסר ומי את דעא"ש עוד זוכר כשיש את המשוגע מצפון קוריאה? וגם אם דונאלד קצת נלחץ נעשה כולנו מאמץ ונשיר כולנו יחד הללויה'. זאת דוגמית קטנה ממה שיהיה בערב. מנגד, בשיר של הגששים אני מכבד את הפזמון של יוסי בנאי, שאותו אני שר כמו שהוא כתב: 'אף אחד לא קר – הוא מפה הוא מתחת לשולחן עם ישראל חי'".

להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
מדריך העסקים הגדול של ירושלים

עד כמה אתה מרבה לבקר בירושלים מעבר להופעות?
"ירושלים היא העיר השנייה שלי. אימצתי את ירושלים ואני אוהב אותה מאוד, בכל פינה שלה ואני לא אומר את זה כדי להתחנף למישהו. זה התחיל בתקופה של 'ניקוי ראש' התגלגלנו בשלג בגן סאקר ושיחקנו בבובות שלג. היינו ירושלמים ועברנו את החוויות הירושלמיות במיטבן, והתאהבנו".

היכן בעיר אתה אוהב להסתובב?
"ראשית, אני מאוד אוהב את ההיסטוריה של ירושלים ולאורך השנים אהבתי מאוד להגיע לעיר העתיקה, אבל גם בעיר החדשה יש מקומות שכיף להיות בהם. המדרחוב, בתי הקפה המיוחדים, המושבה הגרמנית, בריכת הסולטן. עצם העובדה שאתה מטייל ברגל או אפילו ברכב, ליד החומות ומקיף את העיר, היא מיוחדת. כל מה שקשור בירושלים מעורר בי התרגשות כי זו באמת עיר מיוחדת. היא לא ישראל, היא מחוץ לישראל כמובן במובן הטוב של המילה. עיר בירה מיוחדת במינה. מעבר לכך, "כשאני מגיע לתיאטרון ירושלים אוחזת בי חרדת קודש. אני מריח את האווירה המיוחדת ויש הרגשה שאתה באמת במקום מיוחד".
ומה לגבי הקהל הירושלמי?
"תענוג צרוף להופיע בפניהם. פעם בא אליי מישהו אחרי הופעה, עם ילד בן חצי שנה. הוא אמר לי: 'הילד הזה ישב כל ההופעה בפה פעור, והוא מאוד אוהב את הקלטות שלך'. אני לא אשכח את זה, כי מדובר בילד הכי צעיר שהתמגנט אליי, והוא היה ירושלמי".

בזמן שאנשי תרבות רבים מבקרים את התעשייה ואת הקשיים שחווה כל מי שעוסק בתחום בישראל, מסביר צפיר בראייה אופטימית את האופן שבו הוא תופס את עולם התרבות הישראלי. "אני רואה את זה בעיניים של איש עם הרבה ותק וניסיון. אני חושב שיש התפתחות כל הזמן, והבעיה העיקרית שלנו היא האמצעים והקהל: אין לי ספק שאילו היינו מספקים את התרבות הזאת ליותר משישה מיליון צרכנים, היינו מגיעים להישגים בינלאומיים גדולים יותר. אנחנו גם ככה מגיעים להישגים יפים: אוסקר, פסטיבלי סרטים, מחזות שמוצגים בהמון מדינות בעולם ובהצלחה רבה. אלו דברים שצמחו וגדלו כאן. אסור לשכוח שבתקופת 'ניקוי ראש' היינו אחת מחמש המדינות היחידות שמעיזות לעשות סאטירה בטלוויזיה. זה הרגיז, וגם עשה לאנשים טוב, ואני מאוד גאה שקיבלו את זה. אני חי במדינה דמוקרטית ולא בדיקטטורה".
צפיר, כידוע, החל את דרכו בלהקת הנחל, בראשית שנות ה־60, ומאז כיכב בסרטים ידועים כמו 'צ'רלי וחצי', 'חגיגה בסנוקר' ועוד רבים אחרים. למרות זאת, רבים מבני הדור הנוכחי מכירים אותו דווקא בתור 'סבא טוביה', תואר שהוא נתן לעצמו ומספק לו, לדבריו, עוגן כלכלי יציב ובריא. "בהופעה אני מדבר על זה קצת וצוחק על זה. אני מספר שבגיל 52 נולדה נכדתי הראשונה, לפני כמעט עשרים שנה, וכשהחלטתי שאני קורא לעצמי סבא טוביה החברים שלי כעסו עליי מאוד: הם אמרו שזו שגיאה איומה, כי אני הופך את עצמי לקשיש וכך גם אותם. אבל בהופעה אני מספר על היתרונות שצמחו מזה. אני צריך להודות לאלוהים על הכיוון הזה שבא לי עם הולדת הנכדה מאיה, ושממנו עשיתי עסק".

אתה מצליח עדיין למצוא מקום לסאטירה בחייך?
"יש לי הופעות, כבר שנה וחצי סטנד-אפ, שגם שם אני לא מוותר על חיקויים חדשים ואני בהחלט נוגע בתחום. הקריירה שלי מגוונת. התחלתי בלהקת הנחל, אמנם לא זמר כמו אריק אינשטיין, אבל פזמונים כמו יוסי בנאי אני בהחלט יכול ועשיתי לפחות שלאגר אחד. מאז צמחתי בהמון כיוונים. עכשיו כל חנוכה אני עושה מחזמר גדול לילדים, כזה שמופיע באולמות ענק ולפעמים אנחנו מופיעים בהיכל הספורט ביד אליהו מול 10,000 צופים. ולמרות כל זה, אני חייב להודות שהתחום שאני הכי נהנה ממנו הוא הפזמונים והשירה, וזה מחזיר אותנו לתחילת הראיון – ל'הטיש הגדול' עם משה להב – שבמופע אני מגשים איזשהו חלום שתמיד היה לי לעסוק בתחום".