(צילום אילוסטרציה: Fotolia)
(צילום אילוסטרציה: Fotolia)

בית החולים לילדים בהדסה – להרגיש בידיים בטוחות

פרופ' איתן כרם, מנהל אגף הילדים בבתי החולים הדסה עין כרם והר הצופים ומקים המרכז לטיפול בילדים עם בעיות כרוניות, מספר איך הוא מתחבר לילדים, למה חשוב להתייחס למשפחת הילד החולה בראייה הוליסטית ומדוע חשוב להתחסן

פורסם בתאריך: 14.2.18 16:25

התפיסה ההוליסטית עומדת בבסיס משנתו המקצועית של פרופ' איתן כרם, מומחה ברפואת ילדים שמנהל את אגף הילדים בהדסה עין כרם והר הצופים. הוא מאמין שיש להתרכז בחולה עצמו ולא רק במחלה ובד בבד לראות את הילד כשייך למערכת רחבה שאף היא מושפעת מהיותו חולה.

"הילד הוא עולם בפני עצמו", מסביר פרופ' כרם, "אבל הוא כמובן חלק ממערך של משפחה, של חברה, של משפחה מורחבת, והאתגר של ההתייחסות לכל האלמנטים האלה מתעורר למשל כשמגיע תינוק קטן עם חום. אותו תינוק ניצב במרכז דאגתם של הורים וסבא וסבתא ואולי גם אחים שלא נרדמו בלילה, ומישהו שלא הולך לעבודה באותו יום כי הוא נשאר עם הילד ובוס/ית שכועס/ת שלא באו לעבודה וכן הלאה – יש כאן שרשרת גדולה מאוד של השלכות שחייבים להיות מודעים אליהן ולהתייחס אליהן".

פרופ' איתן כרם - מנהל אגף הילדים המרכז הרפואי הדסה (צילום: דוברות הדסה)

פרופ' איתן כרם – מנהל אגף הילדים המרכז הרפואי הדסה (צילום: דוברות הדסה)

בית רפואי למשפחה
פרופ' כרם נולד בירושלים, גדל בה ואף למד בה רפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית והדסה. "בהמשך התמחיתי ברפואת ילדים בבית החולים ביקור חולים שהייתה אז מחלקת הילדים הגדולה והמובילה בירושלים", הוא מספר, "לאחר מכן התמחיתי שלוש שנים במחלות דרכי נשימה בילדים בטורונטו, הקמתי וניהלתי מחלקה של ריאות ילדים בשערי צדק וניהלתי את מחלקת הילדים בהדסה הר הצופים. כיום אני מנהל את אגף הילדים בשני בתי החולים, שזה בעצם להיות אחראי על כל שירותי הטיפול הרפואי לילדים בשני בתי החולים של ירושלים.
לגאוותי, בשני בתי החולים של הדסה אנו מעניקים טיפול מצוין בכל תחומי בריאות הילדים, עם צוות הכולל מאות רופאים ורופאות, אחים ואחיות, וצוות פרא-רפואי מן השורה הראשונה העושים שימוש בציוד המתקדם ביותר במחלקות הילדים, בכירורגיית ילדים, בהמטואונקולוגיה ילדים והשתלות מח עצם, במרפאות השונות וכמובן – בחדרי המיון לילדים, המאופיינים בתגובה מהירה וזיהוי מדוקדק של מצבים בריאותיים שונים. מדובר בצוות נהדר של אנשים נפלאים, אמפטיים ומלאי רגישות, הרואים בילדים את לב העניין ויעשו הכל למען בריאותם והפחתת סבלם וכאבם. כדי להבין איך זה קורה, צריך פשוט לראות את החיוכים של הילדים בעת בדיקה או בדרך לניתוח, כשמי מהצוות שלנו מלווה בנועם ומסביר, או ליצן רפואי מצחיק נצמד אליהם ומשכיח את הפחד. שם נמדדת האמפטיה וההזדהות".

למה בחרת להתמחות ברפואת ילדים?
"רפואת ילדים היא מקצוע מאוד מיוחד משום שהיא דורשת מצד אחד לדעת להרגיש את הילד, לדבר איתו בשפה שלו, לדעת לחשוב כמוהו. זה אומר בעצם להישאר קצת ילד. בנוסף לכך הילד הוא דבר שגדל ומתפתח ומשתנה מול העיניים, והחיים בילדות מעצבים אותו כמבוגר. האתגר שלנו כרופאים, כהורים וכחברה זה לגדל את הילדים כדי שיהיו המבוגרים הטובים ביותר שאנחנו יכולים לקבל, וכאן נכנס גם האלמנט של המשפחה – ההורים והאחים הבריאים".

"לחשוב כמו ילד" – איך זה בא לידי ביטוי?
"לפני שאני בודק את הילד, צריך לזכור שרוב הילדים לא רוצים שרופא יבדוק אותם – זו ברירת המחדל כמעט בכל המקרים. מכאן צריך להתחיל דו שיח נעים ומשכנע, כי אין הרבה ברירות. אז בחוויה של הילד צריך לזכור שהוא לא בחר בכך, והוריו פעמים רבות עומדים בין רצונו לבין הצורך הממשי בבדיקה וצריך לעשות הכל כדי שהחוויה הזאת תהיה כמה שיותר חיובית ואפילו נעימה.
אני אתן דוגמה, וזה כמובן תלוי גיל, כי לתינוק בן שנה אתה לא יכול להסביר, ואז אני תמיד אבדוק את התינוק במקום שהוא מרגיש הכי בטוח שזה בידיים של ההורה, ואף פעם לא שוכב על המיטה. אבל ילד יותר גדול שיש איתו תקשורת בבדיקת הבטן אני אשאל: 'בוא נראה מה אכלת היום – תפוחי אדמה? שניצל? אורז? קציצות?'. לפעמים אני קולע למה שהם אכלו אתמול, והם צוחקים, וכשאני עובר לשלב הבא שהם פחות אוהבים, שזה נניח אוזניים וגרון, אני אומר, 'בוא נראה אם יש שם אפונה, אם יש שם גזר'. אני משתדל לעשות את הכל כחוויה שהיא יותר מצחיקה, נעימה, משדרת על אותו גל של הילד".

 

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

אתה חושב על האפשרות שזה עשוי להיות פסיכוסומטי?
"יש תקופות של לחץ ויש אירועים של לחץ שהילד פחות משתף את ההורים בהם. יש לפעמים בעיות שקשורות בקשר בין ההורים, שהילדים מבטאים תסמינים סומטיים כדי שיתייחסו אליהם, לפעמים כי לא טוב להם בגן או בבית הספר או שקרה להם משהו רע שהם לא מספרים עליו שיכול לבוא לידי ביטוי. בכל הדברים האלה אנחנו צריכים להרגיש את הילד ולראות את הביטוי, איך הוא מבטא את התסמינים האלה. לכן גם חשוב קודם כל לדבר עם הילד. הרבה פעמים באים אלי הורים ומתחילים לדבר, ואני אומר, 'רגע, אני שואל את הילד'. זה תלוי בגיל, כמובן. אם זה ילד בן שנתיים-שלוש, אני לא אשאל אותו מה הביא אותך לפה אלא "איך קוראים לך" ו"בן כמה אתה". אחרי שאצור איתו קשר, אז אדבר עם ההורים. אם מדובר בילד גדול יותר אני אשאל אותו ישירות, "למה אבא ואמא הביאו אותך אלי".

(צילום אילוסטרציה: Fotolia)

(צילום אילוסטרציה: Fotolia)

כחלק מהתפיסה ההוליסטית ברפואת ילדים, לפני עשר שנים הקים פרופ' כרם בהר הצופים מרכז לילדים עם מחלות כרוניות. מאז הקמתו, כמות הפניות למרכז עולה באופן עקבי מידי שנה, וכיום הוא כבר הופך צר מלהכיל את כל הפונים. "הרעיון להקמת המרכז עלה לאחר שמשפחה שפנתה אלי שאטפל בילדה שלהם", הוא מספר, "היו לה המון בעיות שכולן לא היו בתחום המומחיות שלי. אמרתי להם, 'תראו, זה לא בתחום המומחיות שלי, אחרת הייתי שמח מאוד'. הם ענו, 'אתה לא מבין מה המטרה שלנו', והוציאו קלסר עבה ביותר, מלא במסמכים רפואיים, ואמרו, 'אנו הולכים לרופא כזה וכזה, הולכים לתזונאית, לפיסיותרפיסטית, ואנחנו הולכים לאיבוד בים של כל המומחים שכל אחד רואה אותנו בנפרד ואף אחד לא מדבר עם השני. אנחנו לא יודעים מה לעשות עם כל הדברים האלה'. ואז זה גיבש אצלי את הרעיון שאנחנו חייבים מרכז שבו הילדים ומשפחתם לא יעברו מרופא לרופא אלא יגיעו למרכז אחד, ושם הרופאים יבואו לראות אותם, ומצד שני המקום הזה יהיה להם בית רפואי, שבו אם יש בעיה קטנה יש צוות שמכיר אותם מכל האספקטים. אבל זה לא מספיק, כי אנחנו צריכים לראות את הילד שגדל עם המחלה הכרונית ואת הצרכים שלו, ובמקביל גם לראות את הקשיים שההורים מתמודדים איתם, איך מגדלים ילד עם האתגרים שלהם שהם לא תמיד מקבלים את ההדרכה ואת ההכוונה כיצד להתמודד איתם, את השיחות הפנימיות ביניהם עם כל הקשיים שלהם ביום יום. זה מכניס הרבה מתחים לתוך הזוגיות. ואנחנו מתייחסים גם לילדים הבריאים במשפחה שמצד אחד מקבלים לרוב פחות תשומת לב, פחות מדברים איתם על המחלה של האח או האחות שלהם, מצד שני הם רוצים יותר תשומת לב ומצד שלישי הם לא יכולים ונמנעים לבקש אותה. כל הדברים הללו יחד מכניסים הרבה מאוד אלמנטים לא בריאים, ומאתגרים. על כל הדברים האלה אנחנו מתייחסים בצורה הוליסטית, על המשפחה ועל הילד החולה כחלק מזה. למשל, בחנוכה ערכנו לילדים אירוע במוזיאון המדע, וכל המשפחה והשכנים והחברים באו בזכות הילדים החולים שהרגישו גאווה גדולה, שבזכותם כולם באו ונהנו".

כמומחה בבעיות בדרכי הנשימה, אילו המלצות יש לך בנושא חיסונים?
"חורף היא העונה הבעייתית, בעיקר בשל הידבקויות חוזרות של ילדים קטנים שהמערכת החיסונית שלהם לא בשלה והם מגיבים לגורמים זיהומיים חדשים בכל פעם. אמנם על ידי כך הם מתחסנים ומחזקים את המערכת, אולם אם מדובר בבעיה ממושכת או חוזרת על עצמה, אז מדובר בבעיה שהיא מעבר להידבקויות השגרתיות בילדים וצריך לבדוק לעומק מהו הגורם. אני שם לב שיש לא מעט הורים שלא מקפידים על שגרת החיסונים וחשוב מאוד להקפיד ולהתחסן כולל לשפעת בתקופת החורף, דבר שמוריד משמעותית את אפשרות ההדבקה. חשוב לזכור שיש אנשים שעלולים לקבל את השפעת בצורה קשה – היו גם מקרים של מוות כתוצאה משפעת. לא תמיד החיסונים מכסים את כל סוגי השפעת, אבל הם מגדילים את החיסוניות באוכלוסייה. צריך לזכור שהחיסון לשפעת הוא לווירוס מאוד מסוים שאנחנו קוראים לו 'וירוס השפעת', מצד שני בעברית, לכל נזלת אנחנו קוראים שפעת, ואז אנשים חושבים, 'חוסנתי אבל בכל זאת קיבלתי שפעת'. הציע מי שהציע לקרוא לזה "צננת" כדי לבדל משפעת שזה וירוס מאוד מסוים שגורם למחלה".

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר