יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2022: הסיפור של משפחת לבקוב מאוקראינה כפי שנכתב לפי דבריה של לודמילה ריצ'קה מבית לבקוב, ילידת 1938, מעיירת אוסטר שבמחוז צ'רניהיב.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
"כשהחלה המלחמה ההורים של אמי עזבו, קודם גם שתי דודות שלי עזבו, כלומר כל המשפחה של אמי. אבא שלי (אוקראיני), אלכסנדר דושביצקי, לא רוצה לעזוב ואמר לנו שאנחנו נשארים. כשהתחילו להפציץ את קייב, אבא שלי הבין שטעה, אבל כבר לא היה ניתן לעזוב אז נאלצנו להישאר.
"כשהחלו ההפצצות, התחבאנו במרתף הבית שלנו. כשביתנו הופצץ, עברנו לשכנים בגלל שהיה להם מרתף בחצר. עם כניסתם של הגרמנים לאוסטר, אני, אחי ליוניה ועוד כמה ילדים יחד עם אמי, חנה יבסייבנה לבקובה, התחבאנו במרתף לאחסון תפוחי אדמה. המרתף היה בחוץ, לא רחוק מבית הקצינים, שבזמן הכיבוש הפך למפקדה גרמנית, ממש מול הבית שבו הסתתרנו.
"אני הייתי אז בת 3, אחי הגדול היה בן 5, אמי הייתה בת 23. סבתא (אמו של אבא) דאגה להביא לנו אוכל. היינו במרתף במשך שנתיים – מספטמבר 1941 ועד לרגע השחרור בספטמבר 1943. במשך זמן רב לאחר המלחמה, כל גופי היה מכוסה בכיבים. בזמן קרבות באזור אוסטר, מטוס התרסק ליד הנהר, וחייל פצוע של הצבא האדום זחל לפאתי העיר, עד הבית שבו התגוררה משפחתי, ועתה עמד ריק. לשם זחל איש הצבא האדום פנימה. מכיוון שאמא שלי הייתה רוקחת והיו לה תרופות, קראו לה והיא יצאה בסתר מהמרתף ונכנסה לבית כדי לטפל בו. לאחר המלחמה קיבלנו ממנו מכתב דרך לשכת הגיוס שהוא בריא ושלם ומוסר דרישת שלום, אבל אמא שלי כבר לא הייתה בחיים.
הסיפור ממשיך כך: "בעיירה היו שני שוטרים, כאשר אחד מהם סייע לפרטיזנים. כשהחלים חייל הצבא האדום, לקח אותו אבי על עגלה לפרטיזנים, לגזרת זבנאצקיי. במקביל, ככל הנראה מישהו דיווח, הגיעו השוטרים רכובים על אופנוע עם כלב ועצרו את אמי.
בבוקר של אותו יום אחי יצא מהמרתף וראה את פריחת הערבה. כשהוא חזר, הוא לקח אותי, ויצאנו יחד, בזחילה, אל הערבות שהיו מחוץ לעיר. אחי רצה להכין משרוקית.
"הגרמנים גררו את אמי החוצה לרחוב, אספו את כל השכנים ושאלו אותה היכן הילדים, והיא ענתה להם שאין כאן ילדים. ובאמת לא היינו שם. הגרמנים התחילו להכות את אמי כדי לגרום לנו, לילדים, לבכות. כמה ילדים אפילו רצו לקרוא לנו. ומה לעשות, כולם היו קטנים. אמי עמדה בכך ולא סיפרה כלום ונלקחה לבית השוורים (בית מעצר), שבורה ומוכה. בבית המעצר היו צוענים ויהודים, אבל כבר היו מעט יהודים (1943). כשאבי חזר, הוא הלך לשם לברר מה קורה. בדיוק היה שם השוטר בתפקיד, אותו אחד שסייע לפרטיזנים. הוא ראה את אבי ואפשר לו להסתכל על אמי, פתח מעט את הדלת. הוא ראה אותה שוטפת את הרצפה, שמע את הצוענים שרים. אמא הסתכלה על אבא ופלטה משפט אחד: "סשה, תשמור על הילדים!" והשוטר אמר לאבא, "תסתכל עליה ותלך, אחרת הילדים שלך בכלל ישארו יתומים".
אמא נורתה באותו יום – 30 במרץ 1943 יחד עם יהודים וצוענים נוספים. מקום ההוצאה להורג היה צוק ליד שדה התעופה.
"לאחר המלחמה, קרוב משפחה של לודמילה, אלכסנדר סקליארוב, מצא את המקום, אסף את העצמות והקים אנדרטה. מקום ההוצאה להורג, כמו גם האנדרטה, נמצאים לא רחוק מבית הקברות היהודי, בו קבורים סבי וסבתי. בספטמבר 1943 שוחררה אוסטר ויצאנו מהמרתף.
לפני המלחמה אבי עבד בבית משפט ואחרי המלחמה הוא התגייס למשטרה, "כדי לנקום", כדבריו. הוא רשם בתעודת הלידה של אחי ושלי שאבא אוקראיני ואמא רוסיה כי לפי טענתו הוא פחד ולא רצה שזה יקרה שוב.
רוצים להישאר מעודכנים?
"ב-1979, כשכבר גרנו בצ'רקסי, החליט הבן שלי, דימה, לשחזר את המסמכים המקוריים, שבהם רשום שאמי יהודייה. הוא מצא בארכיון של אוסטר תדפיס ממשרד הרישום, שם היה שם משפחה של אמי – לבקובה. התחלתי לבדוק הכל, לא יכולתי לגעת במסמכים האלה בשום צורה, כל הזיכרונות מיד שטפו אותי ולכן הנחתי הכל בצד. כשנכדתי רצתה להתקבל לתוכנית מסע בישראל, החלטתי שצריך לתת הזדמנות כדי שהמשפחה שלנו תישמר".
היערכות העירייה לקליטת העלייה מאוקראינה
ירושלים נערכה ומגויסת כולה למען קליטת העולים מאוקראינה, ובהם כ- 70 ניצולי שואה. כזכור, מפרוץ המלחמה באוקראינה הגיעו לירושלים מעל ל-1300 זכאי עלייה המשתכנים בכ-10 מלונות ועוד מאות המפוזרים בשכונות העיר. מיד עם הגעתם, פתחה עבורם עיריית ירושלים חמל לקבלת פניות, ובמקביל תגברה צוותים מקצועיים במלונות ובשכונות, המלווים אותם בתהליך קליטתם. כמו כן, גויסו מאות מתנדבים הנרתמים לסייע במגוון פעילויות ותחומים רלבנטיים.
לעולים מאוקראינה ניתן סיוע בסיסי בהתאם לצרכים ייחודיים הכולל, בין השאר, מזון תינוקות, תרופות, ביגוד, השגת ציוד רפואי. במקביל ניתנים להם מידע, ייעוץ ותיווך אל מול המערכות בקהילה כגון: ליווי לפתיחת חשבון בנק, רישום בקופת חולים, הוצאת רב קו וכד'.
עיריית ירושלים קיימה יריד, אשר ריכז שירותים קליטה חיוניים המונגשים שפתית, ביניהם קופות החולים, בנקים, שירות למיצוי זכויות לעולים החדשים, תעסוקה, שירותי קליטה וקהילה וסיוע בחיפוש דירה בעיר. בימים אלה, מסייעת עיריית ירושלים לעולים במציאת דירות ושכירתן בירושלים לצד חיפוש עבודה, רכישת השפה העברית והשתלבות בקהילה.
ראש העיר משה ליאון: ״עיר הבירה ירושלים גאה ונרגשת לקלוט את העולים מאוקראינה, בדגש על ניצולי השואה שנמלטו בשנית מאימת המלחמה, ומעניקה להם מעטפת שלמה של שירותים. לעולם נזכור ולא נשכח, נציין את השואה, נלמד אותה ונחנך עפ״י מורשת הגיבורים ששרדו אותה. ירושלים, בירת ישראל, ואני העומד בראשה, מצדיעים לניצולי השואה, זוכרים את הקורבנות ולעולם לא נשכח את חזונם להקמת מדינה יהודית, שהיא הערובה לביטחון כל יהודי בעולם״.
העסקה שחלמתם עליה מחכה כאן. היכנסו לזירת הנדל"ן של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
