ביום שני האחרון, 18.07, נפטר דוד אוחנה, בן 22 משכונת רמות בירושלים, בבית החולים בבוגוטה שבקולומביה, שם שהה בטיול עם חבר. אוחנה סבל מאלרגיה חריפה אשר הייתה ידועה ונמנע באופן תמידי לאכול מוצרי חלב. ביום רביעי שעבר הוא אכל במסעדה בעיר הבירה הקולומביאנית מנה שהזמין אשר הכילה חלב ללא ידיעתו, למרות בקשותיו שבמנה לא יהיה חלב כפי שהובטח לו. "הוא נשא איתו תמיד מזרק למקרה ויקלע לסיטואציה כזו והיה מוכן לכל תרחיש", סיפר רז חברו הקרוב של אוחנה אשר למד איתו במכינת "חוסן".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
הוא הובהל לבית החולים המקומי במצב קשה ובסביבת המשפחה והחברים מעבירים ביקורת על כך שלקח זמן רב עד שפונה לבית החולים, דבר אשר הירע את מצבו. "אם היה מפונה מהר יותר – היה ניתן להציל אותו. אין לי ספק שאם זה היה קורה לו בארץ הוא היה בחיים היום", סיפר רז בכאב לב.
למשמע הידיעה טסו הוריו של דוד לבוגוטה וכבר ברביעי בלילה שהו ליד מיטתו כשאנשי השגרירות מלווים את ההורים באופן צמוד. תחילה חשבו להטיס את אוחנה לארץ, אך הוא הגיע במצב קשה עם קרישי דם במוח מה שלא אפשר את הטסתו. בשגרירות עזרו למשפחה בטיפול בגופה והטסתה לארץ לקראת הלוויה שמועדה טרם פורסם.
הטרגדיה הנוראית תפסה את בני המשפחה דווקא לפני אירוע משמח. אחותו של דוד הייתה אמורה להתחתן בחודש ספטמבר הקרוב וטקס החינה המסורתי היה עתיד להתקיים בעוד כשבועיים, אך במקום זאת במשפחה נערכים כעת ללוויה, כשהחתונה צפויה להיערך עדיין במועדה אך בצורה צנועה יותר.
"הוא תמיד רצה לעשות טוב לאנשים, לאן שלא היינו נוסעים הוא רצה לקחת טרמפיסטים גם אם זה לא הכי התאים, כי כשדוד רוצה אין אופציה להתווכח איתו, אבל תמיד הכל עם חיוך", המשיך לספר רז על חברו הקרוב שנפטר בכאב גדול. "ברגע שקיבלנו את ההודעה שהמצב שלו קשה והוא מורדם ומונשם, התפללנו לרפואתו וכאנשים מאמינים לא האמנו שזה יסתיים בטרגדיה כזו גדולה ונוראית. ציפינו שיקרה משהו אחר ולא יגיע למצב הזה. לא ממש הבנו את חומרת המצב וביום שני בבוקר, ששמעתי את הבשורה, לא האמנתי. רק לפני שבוע וחצי דיברנו ביחד וצחקנו כמו שאנחנו תמיד עושים אחד על השני. אזכור תמיד את החיוך הגדול שלו ואת שמחת החיים שלו. הוא היה בנאדם גדול".
"זכינו שדוד יהיה מדריך בשנתו האחרונה במכינה שלנו. והיה אמור להתחיל מחזור נוסף בעוד שבוע וחצי", ספד לו ביני מדז'ינסקי, ראש מכינת "תל קציר", בה הדריך אוחנה בשנה האחרונה לפני שנסע לטיול הגדול כשהיה אמור לחזור להדריך במכינה לאחר הטיול. " הוא היה מדריך נערץ, אהוב ומצחיק, שבחר לפני הטיול הגדול שלו, לתת את הנשמה שלו בחינוך הדור הבא ולהכין אותם לשירות משמעותי בצבא", עוד הוסיף ראש המכינה כשספד לו: "דוד היה קשור לכל מקום שבו עבר. דוד של המשפחה שלו, של האחים שלו, דוד של חברים, דוד של החיים. ודוד שלנו, של המכינה והחניכים.
"כמה הם אוהבים אותו. כמה הוא דמות בשבילם. דווקא כי דיבר בגובה הלבבות, דווקא כי מעולם לא התנשא, לא הרגיש שהוא יותר מאף אדם. דוד שהוא שחקן נשמה. נשמה גדולה בגוף קטן. איש של נתינה ועשייה, יורד לכל הפרטים הקטנים והכל בשקט, במהירות ומאחורי הקלעים. דוד עם העיניים הכי טובות בעולם. שידע להיות שם בשביל כולם. שידע הכי טוב בעולם להקשיב. דוד היה מדריך נערץ, בלי הגזמה. אישיות לדוגמא. בתקופה קצרה החדיר בחניכים ערכים שלא ישכחו לעולם. כי דוד לא היה איש של פוזות, וכולם ידעו, שכשדוד אומר, הוא מתכוון לזה. דוד היה איש של ארץ ישראל. הוא כל כך אהב אותה. אנחנו חסרים, שבורים והמומים. נוח בשלום על משכבך, הילד שחלם להיות שר החינוך ולשנות את העולם".
גם חברו עדיאל רמתי ספד לו ברשת החברתית פייסבוק כשכתב:" נותרתי הבוקר חסר מילים, ועם אגרוף בלב. לא הצלחתי לנגן היום כלום מלבד את הצער הגדול מהבשורה. מאז שעזבתי את השכונה לא כל כך יצא לנו להיפגש אבל הכאב חי כאילו אתמול ראיתי אותו בתחנה של קו 71 מתחת לבית של אילן. תודה שהיית עם נמשים חצופים ויפים. תודה שנטית לצחוק. גם אם החומר היה גרוע, גם אם מתאמץ. אתה באמת נהנית מכל דבר. איזה פלא. אני זוכר את הצחוק שלך, איך שהצליל שלו נהיה גבוה לקראת הסוף, בצליל קצת מחוספס, כאילו לקחת את הבדיחה ועישנת אותה לתוך הלב. תודה שהיית חלק בלתי נפרד מהשכונה שלי, מהרחוב, מהילדות. מהדרך לבית כנסת – היינו נפגשים לשביל הקצר ליד משפחת לקס, ותמיד צוחקים על משהו. תמיד מצאנו על מה. הבית של אוחנה תמיד היה פתוח. ממש פיזית, אפשר היה לעבור ולהסתכל איך מעבר למדרגות, החצר והסלון היה מואר בצבע כתום ולפעמים הייתי עובר וצועק 'מישל!' או 'דוד!', והם היו יוצאים והיינו מפטפטים על כלום, אולי לפעמים חוטף על הראש בחיוך ממישל שעשיתי שלוש יחידות. אבל ככה גם מישל – הלב והדאגה שלו יוצאים החוצה בלי שום קשר למי שאתה, לאיזה דרך אתה לוקח. דוד ז"ל, זה קשה לכתוב ככה, אבל אני מודה על הזמן שפגשתי אותך, ומתפלל שאתה במקום טוב ונעים".
ישיבת ארץ הצבי והמכינה הקדם צבאית "חוסן" שבפדואל בה למד ספדו לו: "המומים וכואבים את לכתו בטרם עת של בוגרינו היקר, דוד אוחנה. דוד היה תלמיד ובוגר מסור, בוגר חטיבת שריון בצבא. בן 22 במותו. נבקש לשלוח מכאן תנחומים למשפחתו ולחבריו. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד. משתתפים בצערכם, ראש הישיבה הרב מאיר כ״ץ, הצוות והתלמידים".
