שקט בארנה. המשחק נגד גלבוע חשף השבוע רגעים של דממה מביכה. היציעים מנומנמים, לכו תדעו מה יהיה היום בצהריים מול אילת, האם האנרגיות יחזרו? היריבות בליגה אינן סוחפות, כך שהאוהדים יכולים להתלהב רק מעצם ההזדהות עם הפועל. אבל איך לומר, להתלהב זו כרגע משימה קשה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
הטעות המרכזית היא לנהל קבוצה כאתר תיירותי. אין המשכיות, אין עוגנים – ההוא הולך, זה בא. מי? נו, ההוא. אה, ההוא? לא, ההוא כבר הלך. פה מתחילה הטעות, היעדר תפיסה אסטרטגית. אין באמת מנהל מקצועי, אין מאקרו להפועל. איל חומסקי אולי לוקח על עצמו יותר מדי, ומנגד, יותם הלפרין אולי עושה מעט מדי. חומסקי דואג לתקציב, אבל על מה אחראי הלפרין? זה נשמע כמו ג'וב חלומות, האם הלפרין הוא למעשה מובטל סמוי?
יש להפועל בכל שנה יותר מדי מהפכים בסגל, מהלכים מטלטלים. איפה השנים שבהן הכל המשיך מעונה לעונה: דורון שפע, ארז חזן, פפי תורג'מן, אייץ' וולדמן. עדי גורדון זו השוואה למתקדמים, כרגע בהפועל אין אפילו המשכיות למתחילים
היו תקופות שבהן גם הזרים המשיכו והמשיכו: בילי תומפסון, קני וויליאמס, דונטה סמית, סולימאן בריימו. שאלה: איך קורה דבר כזה שג'יילן אדאמס במכבי? איך הוא לא חתום בהפועל לשלוש עונות מינימום? מעבר ליכולת שלו, ההמשכיות שווה בפני עצמה תוספת כספית, מישהו קבוע לרוץ איתו. אדאמס היה יכול להפוך לעוגן. גם נמרוד לוי. גם רפי מנקו. גם בר טימור. מכאן מתחילה הבעיה, לא מזה שספידי סמית רץ לאט.
בינתיים, הדבר היחיד שלוהט בארנה הוא הטמפרמנט של אלכסנדר דז'יקיץ' – כדאי לקחת בחשבון שכל העסק איתו עוד עלול מתישהו להתלקח. להיות גיבור על נועם דוברת, זו חוכמה די קטנה. דז'יקיץ' מתנהג כמו אוברדוביץ', רק בלי ההישגים.
אז מה בכל זאת צריך להיות הפתרון? להנחית את טיירוס מגי זה נחמד, יכול לעזור, אבל כדי לתפוס כיוון בריא, הפועל תצטרך מתישהו להיגמל מההרגל של הפיכות פתאומיות. כדאי להתחיל לשקול את הרעיון המוזר של ניהול מקצועי יציב שבו מתחילים עונה ואף מסיימים אותה עם אותם העוגנים.
