אפשר להפסיד לאחותנו המוערכת והאהובה, קבוצת האוהדים של הפועל פתח תקוה. אם האחרונה לא היתה יורדת רשמית רגע לפני ההתמודדות, בעקבות הניצחון של הפועל תל אביב, ניתן היה גם להחזיק לה אצבעות עד הרגע האחרון למטרת הישרדות.
ועדיין, הפער המבטיח לכאורה בראש הפלייאוף התחתון ופתיחת עונת הרחצה, לא מצדיק כמות ניסויים אסטרונומית כפי שערך אמש (שבת) זיו אריה במערך קבוצתו, כמות שיכולה היתה בשקט למלא לו"ז צפוף של מעבדה לחקר האטום. אופק נדיר באמצע, אשטה אווקה סוג של מגן ימני ובהמשך יוראי מליח באותה עמדה, וכל זאת בזמן שנדב נידם, סדריק דון ואוהד אלמגור מחפשים עד עכשיו את העמדה הטבעית שלהם, לאחר שלקו בסחרחורת בשל שינויי מיקום בלתי נגמרים תוך כדי תנועה.
התוצאה: ניסיון בודד של דון שחמק ליד הקורה, אף כדור מסוכן לכיוון המסגרת של עומר כץ ומבצע אישי נאה מנגד אפשר ליריבה, שגם אוהדיה מודים שבעיטות לשער הן לא בדיוק הצד החזק שלה העונה, לזכות בניצחון לאחר שלושה וחצי חודשים. חבל.
רוצים להישאר מעודכנים?
אם לא די בכך, רגע אחרי כיבוש השער מיהר אריה להחליף את כארם זועבי, מהבודדים על המגרש שיכולים היו להפיק שער שוויון, ושלח למגרש את ילה דוין, שמאז הארכת חוזהו ממעט מאוד לפגוש את הכדור ומשחק רחוק מדי מהשער. גם ההתעקשות על קאפיטה לא ברורה, שכן כבר הובהר לא פעם שמדובר ברץ מרתון מחונן, אבל בכל הקשור למסירות וסיומת, איך נאמר בעדינות – זה לא זה. מנגד, לא פחות משלושה כישרונות צעירים ממחלקת הנוער המתינו אחר כבוד על הספסל להזדמנות שלא הגיעה. אם לא מול קבוצה שלא תוקפת כלל – אימתי?
דוד פוקסמן, כהרגלו יש לומר, לא הצליח להשתלט אפילו על המשחק הזה והוכיח פעם נוספת שכשמו כן הוא – פוקסמן – איש הפוקסים, מה שאומר שפעם בשליש משחק בערך מתפלקת לו שריקה נכונה. את מאמן הפועל זה כמובן הוציא מהכלים, ובצדק, וכאות מחאה הקפיד להוציא משלוותו את השופט הרביעי. מזל גדול שזה נגמר רק בצהוב, עוד כמה מילים והוא היה מנהל בעל כורחו את הדרבי מהיציע. שומר נפשו ירחק.
בשורה התחתונה, שני מחנות האוהדים (המצומצמים) ביציעים החלו להתכונן למשחקי הדרבי שלהם הרבה לפני השריקה האחרונה. במצב שנוצר, בית"ר צריכה את הנקודות מול אשדוד ובכושר הנוכחי של שחקני ההתקפה של ברק יצחקי, מוטב להפועל לשוב לעמדות מוצא טבעיות, אחרת היא עלולה לאבד גם את הדרבי וגם את התואר הווירטואלי – אלופת הפלייאוף התחתון.
