מאז הגרלת הגביע של סיבוב ח' ציפו בהפועל קטמון ירושלים למשחק מול הפועל תל אביב, ולא רק כדי לנצח ולעבור שלב: במועדון ראו זאת כהזדמנות להוכיח שמבחינה מקצועית הם שייכים לליגה הראשונה, ולהעניק לגיטימציה לכך שהסגל הנוכחי יהווה את הבסיס לשנה הבאה בליגת העל. ההפסד במשחק, 2:1, תסכל אומנם את ראשי המועדון, אך יש כאלה שראו בהתמודדות 'תעודת בגרות', ולתפיסתם השחקנים עמדו כשווים מול שווים מול הפועל ת"א, מועדון גדול – גם אם הוא לא נמצא בימי הזוהר שלו ונאבק בתחתית.
"מאכזב להפסיד, בטח במסגרת גביע המדינה", אמר ליאור זדה בתום המשחק. "פתחנו טוב והיינו אגרסיביים, הכנסנו את הפועל ת"א ללחץ והיינו קרובים להגדיל את התוצאה. ברמה הזו, כשעושים טעויות נענשים מהר: 10-15 דקות לא מסודרות ולא טובות שלנו גרמו לכך שהם הבקיעו שני שערים, והיה לנו קשה לחזור. זה משחק שצריך ללמוד ממנו, ולהפנים: אם אנחנו רוצים להיות שם, אנחנו חייבים לעשות את הדברים בצורה חדה הרבה יותר".
זדה התייחס גם לחזרה לליגה אחרי ש'פסטיבל הפועל ת"א' נגמר: "אנחנו צריכים את הקהל איתנו. כמה שזה יהיה קשה וארוך, אני בטוח שלא נאכזב אותם בסוף".
בקטמון היו מרוצים מכמות האוהדים שהגיעו למשחק, למרות מזג האוויר החורפי באצטדיון טדי: כ-2,000 אוהדים ביתיים וכ-500 מת"א הגיעו לצפות בו. עוד לפני פתיחת ההתמודדות, ניצלו ראשי המועדון את המעמד החגיגי וקיימו ערב הוקרה לספונסרים של המועדון.
"אשמח לפגוש את אנשי קטמון"
ביום שלישי הקרוב תארח הפועל קטמון במסגרת המחזור ה-17 את עירוני ראשל"צ (טדי, 19:40), הקבוצה שבעלֶיה הוא אייל ברקוביץ'. הירושלמים ממשיכים בזאת את מאבקי העלייה, בתקווה להשיג ניצחון שישפר את מאזן הנקודות.
בראשל"צ משחק אקס הפועל קטמון: הבלם אורי פסו, ששיחק במשך עונה וחצי במדי הפועל קטמון, עד הקיץ האחרון, לפני שעבר לעיר היין. פסו לא הצליח לעלות בעונה שעברה ליגה עם קטמון, והצוות המקצועי החליט להתרענן בעמדות הבלמים, למרות שהוא עצמו רצה להישאר בירושלים.
פסו לא ישחק נגד קטמון בשל צבירת כרטיסים צהובים, וזו הפעם השנייה העונה שהוא יחמיץ את המפגש מול קטמון. בפעם הקודמת נעדר מהמשחק משום שממש באותה העת נשא לאישה את בחירת ליבו.
"חבל מאוד שלא אשחק", אומר פסו באכזבה בריאיון ל"ספורט כל העיר". "אתרגש מאוד בכל מקרה, גם מהיציע. אני מרגיש שקטמון זה ממש הבית שלי. נהניתי שם מאוד, החבר'ה שם מדהימים וזה מועדון שמנוהל בצורה יוצאת הכלל. אשמח מאוד לפגוש את האנשים של קטמון".
התאכזבת שלא המשכת בקטמון? אתה מרגיש שהפילו עליך את התיק אחרי אי ההעפלה בעונה שעברה?
"קרו דברים שאני לא רוצה להיכנס אליהם. טוב לי איפה שאני, ואני מאחל לקטמון שיעלו ליגה, כי מגיע למועדון הזה. אני כרגע בראשל"צ וטוב לי, ומעבר לזה אני לא רוצה להוסיף".
איך התאקלמת בראשל"צ?
"אני מרוצה מאוד, זה בית חם. אומנם לא פתחנו טוב את העונה, אבל עם הזמן השתפרנו והמטרה שלנו היא להיות בפלייאוף ולהמשיך את המגמה החיובית. מקווה שנעמוד בזה".
אורי פסו (צילום: גיא יצחקי – באדיבות katamon.co.il)
אתה אמנם לא תשחק, אבל איזה משחק מצפה מול קטמון, שבאה לנצח בכל מחיר?
"ממה שאני רואה, קטמון ונס ציונה הן הקבוצות הכי טובות בליגה. יש להן סגל מצוין והן משחקות כדורגל טוב. אם קטמון לא יעלו ליגה, זה יהיה מבחינתם כישלון גדול. גם לנו יש שחקנים טובים עם ניסיון, לכן אני מאמין שיהיה משחק טוב, אבל מקווה שהחברים שלי יעשו את העבודה גם בלעדיי".
איך זה לשחק תחת בעלים ססגוני כמו אייל ברקוביץ'?
"האמת שבמשך חצי השנה שאני שם לא ראיתי אותו בכלל. לא יצא לי לדבר איתו או להיתקל בו. הוא מנהל את העניינים מלמעלה. אפשר להסיר בפניו את הכובע בעניין פדרו גלבאן, שהיה אמור להיות מגורש. הוא מנסה להחתים אותו, זה אומר עליו הרבה".
פסו בן ה-31 גדל במחלקת הנוער של הפועל ירושלים, ועלה לבוגרים לפני 13 שנים. מאז הרבה השתנה: הפועל הידרדרה ובקושי מקיימת את עצמה בליגה א', ופסו עצמו עזב את העיר – אבל עדיין עוקב אחרי הנעשה במועדון נעוריו, וכואב את מצבו.
"מועדון כמו הפועל לא צריך להיות בתחתית ליגה א'", הוא אומר. "כל מה שקורה שם מבחינת הניהול ומבחינה כלכלית – משכורות שלא משולמות וקהל שכבר לא מגיע – זה כואב. אני מקווה מאוד שיגיע מישהו שייקח את הקבוצה ויעשה איחוד עם הפועל קטמון. אני ממש מתפלל שיקרה משהו שיאחד את הקבוצות ושיהיה מישהו שירים את הכפפה".
אתה כבר לא צעיר, בן 31. חושב על היום שאחרי הכדורגל?
"אני בהחלט חושב על היום שאחרי הכדורגל. אני לומד לתואר ראשון בחינוך חברה וספורט בקריה האקדמית אונו. יש עוד דברים שמעניינים אותי חוץ מכדורגל, אבל אני לא פוסל השתלבות בו אחרי הפרישה. יש לי תעודת מאמן, וגם סקואטינג זה משהו שאני חושב עליו. בכל מקרה, אני מאמין שיש לי עוד כמה שנים לשחק ולתרום".
אורי פסו הוא בנו של יוסי, מי שהיה במשך שנים רבות מנהל הפועל ירושלים ומהעונה נמצא בבית"ר נורדיה. אמו של אורי נפטרה לפני כמה חודשים, אירוע שהשפיע עליו רבות והותיר בו צלקת: "זה אובדן עצום שאין לתאר. עד עכשיו יש לי פצע בלב, והוא לכל החיים. אני ממש מרגיש שלקחו לי חלק מהגוף, כי אימא הייתה הכי קרובה אליי. לפני מותה היא אמרה לי, לאחיותיי ולאבא להיות חזקים, להמשיך הלאה, לדאוג ולעודד אחד את השני. אימא רואה הכל, והיא גאה בחינוך שהעניקה לנו ובערכים שעליהם גדלנו. אנחנו רוצים לתת לה כמה שיותר סיבות לגאווה"..
