ג'וש פלסטר (32) עלה לארץ בשנת 2005 והתגייס לצה"ל כחייל בודד. לאחר שירות בחטיבת הנח"ל הוא ייסד יחד עם חיילים בודדים לשעבר את המרכז לחיילים בודדים לזכר מייקל לוין ז"ל. סיפורו המרגש ומעורר ההשראה הוא סיפור של אדם – חלוץ ברוחו ובמעשיו, שנותן הכל למען אחרים.
"גדלתי בקהילה יהודית קטנה", מספר פלסטר בשיחה עם "כל העיר". "כשהייתי בתיכון ביקרתי לראשונה בישראל וזה היה מדהים, להיות במקום שבו אנשים מדברים וקוראים בעברית, לראות שלטי חוצות בעברית, זה היה כמו דיסנילנד של יהודים. אחרי התקופה הזאת חזרתי לארה"ב לסיים תיכון וללמוד באוניברסיטה. בזמן הלימודים פרצה האינתיפאדה השנייה. למדתי אז באוניברסיטת ייל שהייתה ממש שמאלנית ורוב הסטודנטים והפקולטות היו נגד ישראל בלי קשר למה שבאמת קורה פה. כדי להתייחד עם מה שקורה בארץ היינו מתרכזים, קבוצה קטנה של תומכי ישראל, ועושים טקסים לזכר אלו שנרצחו בפיגועים באוטובוסים וברחובות. הטקסים לא ארכו יותר מ-20 דקות, אבל לא פעם תקפו אותנו סטודנטים אחרים מהאוניברסיטה. זה היה קורה באופן די קבוע ואז נפל לי האסימון. הבנתי שאני צריך לעשות מעשה. הבנתי שלא משנה כמה מאמרים אכתוב לעיתון, בכמה ועדות אייפ"ק אשתתף וכמה פעילות פוליטית אעשה באמריקה, האנטישמיות קיימת בכל מקום והמעשים שלי בתור יהודי-ציוני-אמריקאי ממש מוגבלים. היכולת שלי להשפיע על מה שקורה בארץ היתה דלה ולכן החלטתי לבוא לכאן ולעזור מבפנים".
משפחת פלסטר – ארבעה מתוך שישה אחים עלו לארץ (אלבום פרטי)
"דבר נוסף שהשפיע עליי היה הרקע המשפחתי. יש לי שני סבים וסבתא שהם ניצולי שואה. אחד מהם אף נאלץ להתחזות לנוצרי בכל תקופת המלחמה. כולם הגיעו לאמריקה בשנות ה-50, אבל המחיר שהם שילמו ומה שהם עברו בחיים גרם לי ולכל המשפחה לראות ולהעריך את החיים היהודיים. בתור יהודי בחו"ל, ראיתי את העם כמשפחה רחבה והבנתי שאם מישהו מתעסק עם המשפחה שלי אני אעלה על מטוס ואתרום את חלקי על מנת לעזור. אז יום אחרי שסיימתי את התואר עליתי על מטוס ובאתי לארץ, חודש אחרי זה כבר התגייסתי לצה"ל. הרגשתי שאני רוצה לתרום מעבר למילים".
אילו קשיים חווית בתור חייל בודד?
"תודה לאל, לי לא היו הרבה רגעי משבר. כמו הרבה חיילים בודדים, הבעיות בזמן השירות היו מחוץ למסגרת הצה"לית, כלומר בחופשות ובסופי שבוע. באותה תקופה התגוררתי עם אחי ועם עוד חיילים בודדים. יום אחד בעל הבית שלנו החליט להעלות את שכר הדירה בכמה אלפי שקלים, אנחנו לא יכולנו לעמוד בזה והעברנו את כל החפצים האישיים שלנו במקלט. פתאום, בין רגע, נהייתי הומלס. לא ידעתי אם אני אמצא דירה ומתי, לא היו לי אפילו קרובים אליהם יכולתי ללכת".
- טוראי דניאל דמיטריינקו – עלה מאוקראינה וחולם על קריירה צבאי
- בני דודים מירושלים שגאים לשרת במסייעת של חיל השריון
מה זה המרכז לחיילים בודדים?
"אחרי השחרור התארגנו קבוצה של חיילים בודדים לשעבר וניסינו לפתור לאחרים את הבעיות שאנחנו חווינו בעצמנו. התרוצצנו במשך שנה ויותר לפני שפתחנו עמותה, תרמנו כסף משלנו ונתנו הכל. לא היינו מסודרים אבל היינו מאוד יעילים מכיוון שידענו בדיוק מה חייל בודד צריך. אבל לא חשבתי שנגיע לאיפה שאנחנו עכשיו. היום יש לעמותה בית שמעניק דיור ל-91 חיילים. אנחנו פעילים ויודעים איך לעשות את הליווי ואיך לבנות קהילה. אנחנו נעזרים בגורמים מקצועיים כמו עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים כדי לתת את המענה הכי טוב לחיילים. בשנים האחרונות כמעט כל שבת אנחנו מארגנים ארוחת שבת לעשרות חיילים בודדים וכולם מאוד נהנים מזה. יש לנו 120 כיסאות במרכז ובשבת שעברה שמחתי לראות שלא היו מספיק כיסאות לחיילים. כיף להם, טוב להם והם באים. אני מאמין שכל אחד צריך לבוא ולסובב בורג קטן שזה גם מה שכל חייל עושה בצבא וזה הכי משמעותי. על זה מבוססות עלייה וציונות – כל אחד צריך לתרום את מנת חלקו הקטנה".
"הכרתי את אשתי שגם היא עלתה מחו"ל והתגוררה בירושלים" ( אלבום פרטי)
למה בחרת לגור ולפעול מירושלים?
"כשעליתי לארץ הגעתי לירושלים בגלל תכניות שעשיתי פה בתור נער. התרשמתי מהעיר מאוד ואז כשעליתי השאיפה שלי הייתה לבוא ולמצוא מקום בירושלים. הכרתי את אשתי שגם היא עלתה מחו"ל והתגוררה בירושלים. כל מעגלי החברות והשייכות שלי הם פה בעיר ואני מרגיש, כמו כל ירושלמי, חיבור לעיר, למקום, לאקלים ולהיסטוריה. רק בירושלים יש סיפור מאחורי כל בית, כל אבן וכל עץ – אין את זה בשום מקום אחר בעולם".
ג'וש נמנה בין מייסדי המרכז לחיילים בודדים לזכר מייקל לוין. הוא מתגורר בקטמון עם רעייתו ועם שלושת ילדיהם. הסיפור שלו הוא הסיפור של אלפי חיילים בודדים שמגיעים מדי שנה לשרת בצה"ל ולתרום למדינה.
