מיד לאחר שפורסם שבית המשפט המחוזי בירושלים זיכה מאונס את הנאשם ב"פרשת האונס של הילדה בת ה-4.5", ובלי להכיר את העובדות שהוכחו וגם לא את ההנמקות של הכרעת הדין, החל מחול שדים סביב הכרעת דין זו. ה"מבקרים" התחרו זה בזה מי יתקוף יותר חזק את השופטים. הגיעו דברים לביזוי של ממש של מערכת המשפט. על זה עוד הוסיפו והודיעו ש"יפגינו" (זהו אמצעי לחץ אסור) אל מול בית המשפט במה שהם מכנים "מחאה". אלה ביקשו להפעיל "שכל ישר", במקום "חוק יבש".
מעבר לכבוד שיש להעניק להכרעות של בתי משפט – וחזקה עליהם שהם פועלים ביושרה ובמקצועיות (לא עולה על הדעת שבית משפט היה מזכה אם הובאו בפניו עובדות שמאפשרות הרשעה) – מוטב להכיר, ולו באופן בסיסי, את המטריה המשפטית הנוגעת לעבירות מין. מסתבר שדווקא החוק היבש הוא השכל הישר ומכל מקום הוא זה שמחייב.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
"ארסנל" העבירות הנוגעות לעבירות המין למיניהן רב ומגוון. הוא גם מורכב מאין כמותו. גם משפטנים משופשפים מתחבטים בשאלות הנוגעות לטיב העבירה הרלוונטי למעשה זה או אחר. ההבדל יבוא לידי ביטוי בתקרת העונש שבית משפט יכול להטיל על הנאשם וזו נקבעת על פי סיווג העבירה. ככל שהעבירה חמורה יותר, כך גם תקרת הענישה. תנאי הכרחי להרשעה בעבירת אונס ,אז תקרת הענישה המירבית היא 20 שנות מאסר, הוא הוכחה עובדתית שהיתה לפחות "ראשית חדירה". כל עוד גם זה לא הוכח אזי – יהא אותו מעשה מגונה חמור ככל שיהא – עדיין הוא בגדר מעשה מגונה ותקרת הענישה נמוכה בהרבה (תלויה בטיב הפיזי של המעשה, הכל כפי שקבע בית המשפט).
ההפגנה השבוע מחוץ לבית המשפט המחוזי בירושלים (צילום: נועה קליין)
למרות דרכה של פרקליטות להחמיר דווקא בכתבי האישום שהיא מגישה, לא היא מכתיבה אם מדובר באונס דווקא או רק במעשה מגונה והיא אינה פקטור שאמור להנחות. בסופו של יום, מי שקובע אם מדובר באונס דווקא או "רק" במעשה מגונה, הוא בית המשפט. אפשר ומותר להתווכח עם הכרעות דין ואפשר גם לבקר. אלא שלשם כך נדרשים גם כלים עובדתיים ועל זה כלים מקצועיים.
למרבה הצער, הכרעת הדין לא הותרה לפרסום (למה? אפשר להסתפק באיסור פרסום זהות הצדדים), ולא התאפשר גם לנו להיחשף לעובדות שהוכחות ולהנמקות שמסבירות מדוע זוכה אותו נאשם מעבירת האונס. עדיין, גם בלי לקרוא את הכרעת הדין, ברור לחלוטין שהתביעה לא הצליחה להוכיח גם לא "ראשית חדירה". אפשר שהילדה עצמה לא טענה כך וגם לא סופקה חוות דעת רפואית שמוכיחה ולו "ראשית חדירה". על כן, עם כל הכאב והצער על מעשה מעורר סלידה זה, הכרעת הדין דווקא נראית תואמת והוגנת.
באותו סגנון ממש, נשמעה בימים אלה ביקורת נוספת – הפעם דווקא נגד הפרקליטות. זאת משום שלכאורה הקלה עם ירין שרף, כשהגישה נגדו כתב אישום בעבירת "בעילה אסורה בהסכמה" של בת 13 ולא באונס דווקא. בעקבות ביקורת זו הודיע ממלא מקום פרקליט המדינה שיבחן את ההחלטה שוב.
הנאשם ירין שרף בדיון בהארכת מעצרו בבית משפט השלום בתל אביב
על פניו, גם ביקורת זו (לשיטתי מתלהמת ואפילו משתלחת), נעשתה בלי להכיר לא את העובדות ולא את הראיות בתיק, ומעל לכל – בלי להתמצא במטריה המשפטית. ירין שרף לא בדיוק "טלית שכולה תכלת" ורחוק מאוד מכך. אמנם מדובר בילדה בת 13 וברור שהסכמתה של בת 13 אינה תקפה וקיום יחסי מין עימה הם על פני הדברים, בגדר עבירת אונס. אבל, כדי להאשימו באונס נדרש היה להוכיח ששרף ידע שהיא היתה בת 13. הנערה עצמה טענה שהציגה עצמה כבת 14. מן הסתם, לפרקליטות אין דרך להוכיח ששרף ידע את גילה האמיתי.
המרכיב הנוסף שנדרש הוא "אי הסכמה". אלא, שהנערה עצמה אמרה שהסכימה ליחסי המין. כל הפרסום על אלכוהול ואלימות, נוגע לשלב שלאחר קיום יחסי המין ועל כן לא ניתן היה להשתמש באלה כדי לשלול את תוקף ההסכמה מפאת אלה. על בסיס אלה, האשמתו באונס דווקא, תהא הסלידה ממנו אשר תהא, היתה חוטאת לעובדות ולחוק. עם זאת, בהיותו מבוגר מאותה ילדה בכעשר שנים הוא ישלם בכל זאת על חטאיו לאחר שיורשע ב"בעילה אסורה בהסכמה", ומזה הוא לא יוכל להימלט.
הכותב: עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי, יו"ר (משותף) של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בישראל.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת5"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
