איציק קלה לא משתמש אף פעם במילה סרטן. "קשה לי להגיד אותה", הוא אומר השבוע בראיון ל"כל העיר", עם החלמתו, חמש שנים לאחר שחלה, ועם חזרתו להופיע בחודשיים האחרונים: "אני משתמש במילה – המחלה. בטח שמת לב לזה, כך אני אומר, המחלה הקשה".
קלה, שהחלים מסרטן בגרון לאחר חמש שנים של חולי קשה וטיפולים, מדגיש השבוע על רקע יום המודעות הבינלאומי לסרטן, (שישי, 4.2.22): "המחלה הזו היא קשה מאוד. צריך להבין – זה קשה מאוד, מאוד, מאוד. מה שאני מבקש מהאנשים שיש להם את הבעיה הזו, את המחלה הזו, זה רק אל תאבדו את האמונה. אני ממש מבקש מכולם – לא לוותר בשום אופן. אמונה ותפילה".
אילו מחשבות עברו לך בראש בימים הקשים?
"המחלה הזו היא קיר. נשארות לך רק אמונה ותפילה. אתה מגיע לסוף, לקיר, אין יותר כלום. מה שעשיתי זה דיברתי עם בורא עולם וביקשתי ממנו. אני שוב מדגיש לכולם – אמונה ותפילה, זה מה שנשאר כשאתה בקיר".
אלה ודאי היו מצבים נפשיים ורגשיים מורכבים, כשפנית לבורא עולם.
"כן, היה קשה, מה זה, תשמע, קשה מאוד. תמיד הייתי בנאדם של אמונה, ועכשיו אני עוד יותר. גם בהופעות אני מדבר על זה עם הקהל. חשוב לי שיבינו. הייתי בבית, גמור אחרי טיפולים. כי אתה יודע, הייתי חוזר הביתה גמור מהטיפולים. לא נשאר לי כלום, רק לבקש חסד מבורא עולם".
***
בורא עולם הקשיב. קלה מופיע כיום עם כל להיטיו הגדולים בסבב ארצי חדש יחד עם התזמורת האנדלוסית אשדוד. 35 נגנים מלווים אותו, ההרגשה שלו נפלאה והבריאות בלי עין. נס, "מתנה משמיים", הוא קורא לזה.
קלה מתגורר בעיר בפרויקט משכנות האומה, ובחודש מאי הקרוב ימלאו לו 69. הוא רושם כבר חמישה עשורים על הבמות, אך כעת נרגש במיוחד מהחיבוק של הקהל ומודה לו ממעמקי לבו. "הקהל שלי התפלל בשבילי", הוא אומר בהתרגשות, "אנשים נשאו תפילות. אני מודה להם על הכל. מודה ממש לכולם. זה לא מובן מאליו, ואני רוצה עכשיו לשמח את כל האנשים שכל כך דאגו לי והתפללו".
"אנחנו, בני האדם, לא מעריכים את הטוב. אני אומר לך, הכל הבל הבלים. רק הבריאות
חשובה. אני נהנה היום מכל דבר פשוט. אתה יודע מה זה שחזרתי ליהנות מאוכל? כל כך הרבה
זמן לא יכולתי ליהנות מאוכל, ופתאום אני שוב נהנה מטעמים"
איך התחושה לעמוד שוב על הבמה?
"להופיע עכשיו, אחרי השנים הקשות, זו מתנה. פשוט מתנה מהאל. אני מתרגש בכל הופעה כאילו זו ההופעה הראשונה שלי. אנשים לא נותנים לי להתחיל לשיר, מוחאים כפיים כשאני עולה ולא מפסיקים. אני מדבר איתם ומספר להם על מה שקרה, על המחלה, אני מדגיש גם בהופעות את התפילה והאמונה. יש הרבה אנשים שיש להם את המחלה, ואולי אעזור אפילו לאחד ואגרום לו לא לוותר. כשאני שותה מים בהופעה, אני מברך עליהם מול הקהל במוואל ארוך. אתה צריך לשמוע איך עונים לי אמן".
איך מרגיש החיבור המוזיקלי לתזמורת האנדלוסית אשדוד?
"זו סגירת מעגל בשבילי. מזכיר לי את הפיוטים שלמדתי בילדותי מרחמים עמר ז"ל בבית הכנסת עדס בנחלאות. בימים שהייתי ילד, הוא היה כמו אבא בשבילי, לימד אותי הכל, את שפת המקאמאת, שזה משהו שאני ממש ממליץ שילמדו היום ילדים, שמשרד החינוך יכניס את זה לתוכנית הלימודים. אתה יודע מה זה מקאמאת? זה הסגנון של המוזיקה ששמה נאמר ים תיכונית, זה עולם ומלואו, סגנון של שברים – שמינית הטון, רבע הטון – יש היום כל כך הרבה כישרונות, ילדים, צריך ללמד אותם את זה".
"כשהאנדלוסית מנגנים זה מזכיר לי את הפיוטים והחזנות של ימי ילדותי", הוא ממשיך בהתרגשות. "לאנדלוסית יש שילוב מאוד יצירתי ומיוחד בין נגנים מרוקאיים, רוסים, מזרחים ומערביים. אני חמש שנים לא הופעתי, לא הייתי על במה, וזה מאוד מרגש אותי עכשיו לשמוע את הקהל שר איתי, לראות איך כולם זוכרים את השירים שלי, איך אוהבים את הלהיטים".
בגלגלצ עדיין לא משמיעים שירים שלך.
"מעולם לא השמיעו אותי בגלגלצ. בגל"צ כן, אבל לא בגלגלצ. אף פעם. זה הפסד שלהם. אני לא מתלונן על כלום. לפני כמה שבועות הגיעו 2,500 איש להופעה שלי בבנייני האומה. המקום היה מלא, כולם שרו איתי – זה הגלגלצ שלי. בוא נגיד שטוב שזה לא מצב הפוך – שהיו משמיעים אותי כל היום בגלגלצ, אבל לא הייתי ממלא הופעות".
***
קלה היה אמור לעבור את הטיפולים בבית החולים בילינסון, אך אז ייעץ לו פרופ' אבי ריבקינד מהמרכז הרפואי הדסה להימנע מכך, בשל הנסיעות הארוכות שאינן מתאימות לתקופה של טיפולים קשים. בהתאם לכך, קלה העביר את כל טיפוליו להדסה עין כרם אצל פרופ' עמיחי מאירוביץ. "פגשתי שני מלאכים", הוא אומר כעת, "פרופ' ריבקינד ופרופ' מאירוביץ. אני אומר לך, שני מלאכים. קיבלתי את הטיפול הכי טוב שיכול להיות – הצילו את החיים שלי והצילו את מיתרי הקול שלי. אני חי היום בזכות בורא עולם, בזכות אהבת הקהל שהתפלל עבורי ובזכות שני רופאים מלאכים".
מחר, 4.2, הוא יום המודעות הבינלאומי לסרטן – איזה מסר תוכל להעביר לציבור?
"יש לי מסר ברור – קודם כל, לא לוותר, תמיד להאמין. אני ממש מבקש מכל מי שחלה – לא לוותר, עד כמה שזה קשה. אני גם אומר לכל מי שמרגיש משהו חריג, בליטה, חולי – למהר ללכת להיבדק. גילוי מוקדם זה מאוד חשוב. אסור לעשות את הטעות שאני עשיתי, כשהרגשתי בליטה באזור הגרון וחשבתי שזה יעבור לי. השתמשתי בתרופות סבתא, ובערך חודשיים הלכתי עם הבליטה. זו היתה טעות, לא הייתי אז במודעות. גילוי מוקדם זה כל כך חשוב – אם מרגישים משהו, צריך ללכת להיבדק כמה שיותר מהר".
איציק קלה בהופעה עם התזמורת האנדלוסית אשדוד (צילום: רפי דלויה)
בימים הקשים של החולי הוא כמעט ולא ראה איש מלבד רופאיו. מיעט אפילו במפגשים עם המשפחה הקרובה. גם מהזמרת אהובה עוזרי ז"ל, שהיתה ידידתו הקרובה, ביקש לדחות למועד מאוחר יותר לאחר ששאלה אם אפשר לבוא לבקר אותו. "לא רציתי לפגוש אנשים", מספר קלה, "לא רציתי לצער אותם. נראיתי לא טוב, המצב שלי היה קשה. לא רציתי שאנשים יצטערו. אהובה עוזרי ז"ל רצתה לבוא לבקר אותי. אמרתי לה, 'אהובה, חכי עוד כמה חודשים', כי לא רציתי שהיא תראה אותי ותצטער. בסוף היא נפטרה מהמחלה, לא הספקנו להיפגש. אחי עזר לי בנסיעות לטיפולים, אבל חוץ ממנו לא ראיתי כמעט אף אחד".
כמה קשה היה מצבך?
"מצב קשה מאוד. אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. חוסר אונים. לא אוכל, לא שותה. הרגשתי בכלל שאני חי בעולם אחר, הייתי אובד עצות. ירדתי 30 קילו, כי לא יכולתי לאכול. במשך חמישה חודשים חייתי רק על גלידות, כי לא יכולתי להכניס אוכל. טיפולים קשים. למזלי אני חי היום בזכות עם ישראל והתפילות ובזכות שני רופאים-מלאכים ובזכות בורא עולם שחנן אותי בסבלנות מברזל".
רוצים להישאר מעודכנים?
כמה קילוגרמים הצלחת כבר להחזיר?
"ברך השם, החזרתי 20 קילו, ועכשיו זהו, זה מספיק. לא צריך להוסיף".
כיצד אדם כמוך, שהחלים לאחר חולי קשה, מסתכל היום על החיים?
"אתה יודע, אנחנו, בני האדם, לא מעריכים את הטוב. אני אומר לך, הכל הבל הבלים. רק הבריאות חשובה. אני נהנה היום מכל דבר פשוט. אתה יודע מה זה שחזרתי ליהנות מאוכל? כל כך הרבה זמן לא יכולתי ליהנות מאוכל, ופתאום אני שוב נהנה מטעמים".
איציק קלה (צילום: אורי אליהו)
מה זה היום כסף בעיניך?
"הבל הבלים. תשמע טוב – תן לי להופיע ולשמח אנשים, ואז לחזור הביתה ולאכול לחם, בצל ועגבנייה. אתה יודע, ביום של הופעה, אני ממעט לאכול, ככה זה לפני הופעות. ואז כשאני חוזר בלילה הביתה אני חייב לנשנש משהו. אז אני לוקח לחם ואוכל אותו עם בננה".
לחם עם בננה?
כן, לחם עם בננה. או לחם עם קלמנטינה. אני אוהב להרגיש את הטעמים".
***
את סבב ההופעות עם האנדלוסית הוא מתכנן להמשיך, וכמובן אף להופיע שוב בירושלים. בהופעות הוא נוטה לעתים להפסיק לרגע את שירתו בפזמונים של השלאגרים הגדולים, נותן לקהל לשיר את המילים. "אני רוצה שייהנו מהכל, אז אני שר כמעט את כל השירים שלי", מספר קלה, "והקהל שר איתי. אתה צריך לשמוע אותם. זה משהו מאוד מיוחד בשבילי".
איציק קלה בהופעה עם התזמורת האנדלוסית אשדוד (צילום: רפי דלויה)
הלהיטים הגדולים ביותר של קלה, ניתן אולי להעריך, הם – "אבא נשמה" שכתב צדי אור, "אני העבד" שכתב לו עוזי חיטמן ז"ל, וכמובן "מחפש" שכתבה ארלט ספדיה. לפני כחמש שנים, חודש לפני שאובחן אצלו סרטן בגרון, תכנן סבב הופעות ממושך בארה"ב. כיום, זה מזכיר לקלה את "והיא איננה" – להיט ענק שכתב לו אהוד מנור ז"ל.
"אסור לעשות את הטעות שאני עשיתי, כשהרגשתי בליטה באזור הגרון וחשבתי שזה
יעבור לי. השתמשתי בתרופות סבתא, ובערך חודשיים הלכתי עם הבליטה.
זו היתה טעות, לא הייתי אז במודעות. גילוי מוקדם זה כל כך חשוב – אם מרגישים
משהו, צריך ללכת להיבדק כמה שיותר מהר"
"אתה יודע, כבר היתה תוכנית שלמה להופעות שלי בארה"ב", הוא מספר, "כמו שעשיתי לפני 25 שנה – בלוס אנג'לס, בניו יורק ובמיאמי. סגרתי נסיעה של חודש, סגרנו הופעות, אני והלהקה, ואז קרה כל מה שקרה וביטלתי את הנסיעה ואת כל ההופעות.
"עכשיו תראה", הוא מסכם, "בשיר "והיא איננה", אהוד מנור ז"ל, הוא היה גאון – בבית השני הוא כתב: 'חיבקה במבטה, קולה ליטף אותי/ ובאהבתה נגעה בנשמתי/ שעה לפני הסוף היתה לנו תוכנית/ אדם יכול לשאוף, אך אלוקים מחליט'.
"אתה מבין? אנחנו כבני אדם חושבים מה לעשות ואיך, אבל זה לא בידיים שלנו. באים משמיים ואומרים לך, הלו, עם כל הכבוד לך, אנחנו מחליטים איך ייראו החיים שלך. ובגלל זה אני אומר, תמיד, אמונה ותפילה".
