דעה | מציב מראה מול הפנים: פורמלית הפועל היא קבוצת אוהדים – בפועל ממש לא

הטקסט הבא לא הולך לדבר על רומנטיקה לא על נוסטלגיה ולא על חלומות. הוא פוגש מציאות לא פשוטה אותה חווה אוהד הפועל ירושלים, ותיק, חבר עמותה ועד לא מזמן גם חבר בוועד המנהל של הקבוצה.

כמובן שמציאות היא פרשנות, וכל אחד לוקח אותה למקום האישי שלו. אז כאן, במילים הבאות, אתן ביטוי למקום האישי שלי. בצידה הטוב של המציאות שלי אני רואה מול עיני קבוצה בליגת העל ושמה הפועל ירושלים. אולי יש כאלה בינינו כאלו ששכחו מעט להעריך את ההישג האדיר הזה.

אבל, ויש פה אבל גדול מאוד…

אני רוצה לפנות לחברי העמותה, האנשים שמוגדרים למעשה בעלי הבית של המועדון היקר שלנו, ולשאול כמה שאלות לא קלות אבל כאלו שבאות מהלב.

בהסתכלות אמיתית וכנה – האם אנחנו חברי העמותה בעליה של הקבוצה במלוא מובן המילה?

האם הוועד המנהל, שעושה כמיטב יכולתו ובהתנדבות מלאה, האם הוא משוחרר ועצמאי בהחלטותיו באופן בלעדי? האם הוא הריבון?

בואו נעצור רגע ונתנתק לרגע מהדם רע, מהקטלוג המפלג של אוהדי ‘קטמון’ ואלו של ‘המקורית’, נתעלם מההשמצות וממאבקי הכוח, ונצלול אל תוך המהות של השאלות הללו פעם אחת באופן כנה, נטול דעות קדומות ופוליטיקה וננסה לענות על השאלות הקשות. בואו נפסיק להתגונן מביקורת על אוטומט. נתחיל להסתכל למציאות כפי שהיא ונפסיק לשקר לעצמנו ולספר סיפור על מועדון אוהדים אמיתי ללא פגמים. כי אף אחד אינו מושלם.

אני מכבד ואוהב את כולם – מחברי ההנהלה ועד האוהד האחרון – אך התמונה המלאה אליה נחשפתי עם הזמן אינה מרפה ממני ולכן חייב לומר אAA אשר על ליבי כדי שנוכל להפוך את המועדון שלנו למה שרבים שחושבים שהוא – קבוצת אוהדים אמיתית.

זה לא אומר שאנחנו לא קבוצת אוהדים. באופן פורמלי אנחנו כן, אבל זה רק על הנייר. לא בפועל חברים.

אז איך פועלים מכאן ומה עושים? אני למדתי ללכת עם האמת שלי והאמת שלי היא טובת הפועל ירושלים נקודה, לשם כך יש לערוך תוכנית מסודרת, מכובדת לשינויים מתבקשים בתקנון העמותה. יחד עם אנשים טובים שרוצים לחזק את קבוצת האוהדים, ולחזק את הוועד המנהל, מתגבשים רעיונות כדי להביא את זה אליכם בקרוב. אם הגעתי למצב שמחבר ועד עד לא מזמן אני תוהה האם אחדש חברות בעמותה זה אומר הרבה.

אני מקווה ומאמין שיהיו מספיק סיבות שכן עד אז. המשך יבוא.