המחירים מופקעים, ההיצע דל ולא טעים במקרה הטוב או סתם לא טעים/אכיל במקרה הרע ואפילו השירות שערורייתי – על פני, במאה ה-21 לעסק שמתואר לעיל אין זכות קיום, אבל מה קורה שמדובר בקהל שבוי שאין לו הרבה ברירה?
אלו הם חייו של אוהד הכדורגל והכדורסל הירושלמי (והישראלי בכלל) הממוצע – בזמן שביציעי הכבוד מציעים המועדונים לאורחיהם ארוחות מפנקות ועשירות, נאלצים האוהדים ביציעים להסתפק בכלום ובשום דבר – ובמחיר מופקע.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מדובר, כאמור, בקהל שבוי – כזה שאין לו הרבה ברירה. ואולי בעצם יש לו ברירה? בחודשיים האחרונים מנסים האוהדים לעשות מעשה, והתפתחה לו אחת המחאות היותר מוצדקות שקרו בישראל בשנים האחרונות – מחאת המזנונים של אוהדי הספורט בישראל.
אחד ממובילי המחאה הוא מעוז צור, אוהד בית"ר ירושלים, משפיען רשת (גילוי נאות: כתב ועבד במערכת "כל העיר"). בשיחה עם "כל העיר" אומר צור: "הגיע הזמן שאוהדי הכדורגל והכורסל בישראל יפסיקו להיות פראיירים. כמו שהציבור ידע להתאגד סביב עניין הקולנוע, וראינו את חוק הפופקורן משנה את המציאות, כדאי לעשות שינוי מבורך גם במגרשי הכדורגל".
קהל היעד שאליו אתם פונים הוא אוהדי הספורט, ספר קצת על המצב כיום באצטדיון למי שלא מבקר בהם?
"כיום אנחנו נאלצים לשלם כ-25 שקלים עבור נקניקיה בלחמנייה, ומקבלים נקניקייה באיכות ירודה בלחמנייה יבשה. יש פה בעיה גם במחיר וגם באיכות. אם אתה צמא, אתה מקבל כוס קולה ב-10 או ב-12 שקלים, והקולה נמזגת ברוב הפעמים מראש – כך שאתה מקבל קולה לא קרה וגם נטולת גזים".
מעוז צור (צילום: ירון ברנר)
ממה שאתה מתאר, אולי עדיף לשתות מים. אפשר להביא מהבית – לא?
"בהחלט עדיף לשתות מים, אבל לא – אי אפשר להביא מהבית וגם מים באצטדיונים עולים כסף – וזו בעיה בפני עצמה. הרי בכל מסעדה יגישו לנו מים ללא תשלום אם רק נדרוש. מה אם בחור צעיר נתקע ללא מזומנים במגרש, האם הוא צריך לשתות מהברז של השירותים? מה שבטוח – לא נמלא את פינו מים".
אבל למה שמחירי המזון באצטדיון כדורגל או אולם כדורסל יהיו שונים מהמחירים בהופעות למשל?
"הסיבה פשוטה מאוד – כמה פעמים בשנה אנחנו הולכים להופעה? פעם, פעמיים אולי קצת יותר. וגם אם אני אפריז ואמצא מי שהולך בכל חודש – זה עדיין לא משתווה לאוהד ספורט שמגיע בכל שבוע למשחק, ולפעמים גם פעמיים בשבוע. כדורגל או כדורסל זה הרגל, ריטואל קבוע. עבור חלקנו זו בעצם דת. כמו שבן אדם הולך לבית כנסת כל יום שישי, כל שבוע, אז גם אוהדי כדורגל עולים לאצטדיון הכדורגל, למקדש שלהם, עם הילד הקטן צמוד אליהם לרגליים, הולכים לראות את הקבוצה שלהם משחקת. למה שלא ייהנו מיחס ראוי וממזנון שנותן קצת יותר?".
עבור מי אתה נלחם?
"אני אוהד בית"ר, וכמובן שנלחם עבור אוהדי בית"ר, אבל אני חושב שהמחאה הזו מדברת ומכוונת לכלל אוהדי הספורט בישראל ולא רק בענף הכדורגל, כי גם הכדורסל יכולים ליהנות מכך על הדרך וגם אוהדים אחרים כמו בכדוריד או כדורעף. מקרית שמונה בצפון ועד באר שבע בדרום. הלוואי ויכולתי להשיג שינוי דרך חקיקה – אבל אני לא בטוח שזה אפשרי במצב הפוליטי הסבוך במדינה, ועם סדר העדיפויות ששם את אוהדי הכדורגל בתחתית. אם צריך, נגיע לכל מי שצריך, עיריות, זכיינים, כל מי שקשור. אגב, בתל אביב כבר רואים שינוי. 'אחים לסמל' (ארגון אוהדי מכבי תל אביב) הצליחו להגיע שם להסכם עם הזכיין".
רוצים להישאר מעודכנים?
ניסית לצרף את ארגוני האוהדים של בית"ר והפועל ירושלים למחאה?
"כן, נעשתה פנייה. לצערי 'לה פמיליה' לא מעוניינים לשתף פעולה עם המחאה, בגלל סיבות ששמורות עמם. אבל בינתיים יצרתי קשר עם ארגון האוהדים של הפועל ירושלים, מתוך הבנה שכל התקדמות שתהיה וכל צעד שנעשה מול עיריית ירושלים או בעלי המזנון בטדי, ישמש עבור כל אוהדי הספורט – הן הירושלמים והן אלה שמגיעים עם הקבוצות שלהן למשחקי חוץ".
