למעלה מ-500 ספורטאים וספורטאיות ועוד כ-1,000 אנשי משלחות מכ-80 מדינות ברחבי הגלובוס מתארחים השבוע בירושלים, שבה מתקיים טורניר המאסטרס היוקרתי בג'ודו, הטורניר השלישי בחשיבותו בלוח סדר השנה (אחרי אליפות העולם ואליפות אירופה) של הענף.
הטורניר, שמתקיים בארנה במלחה, יחל היום, שלישי, 20.12.22, ויגיע לסיומו ביום חמישי (22.12.22), כשעל ההפקה והאירוח של מאות הספורטאים אחראים עיריית ירושלים ואיגוד הג'ודו הישראלי.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
אחת הספורטאיות הבכירות שמשתתפות במאסטרס היוקרתי, ואף מועמדת רצינית לזכייה במדליה, היא תמנע נלסון-לוי, הנציגה הירושלמית בנבחרת הג'ודו הישראלית. נלסון-לוי, חשוב לציין, היא לא רק מבכירות הג'ודאיות הישראלית אלא אחת הבכירות בעולם, כשהיא מחזיקה בתואר אלופת אירופה לשנת 2022, וברזומה שלה גם מדליית ארד מאולימפיאדת טוקיו בתחרות הקבוצתית. אה, כן, והיא גם המדורגת ראשונה בעולם במשקל שלה – עד 57 ק"ג.
בשיחה עם "כל העיר" מביעה נלסון-לוי התרגשות עצומה לקראת הטורניר הביתי שלה. "העובדה שהטורניר נערך בארץ ויותר מכך בירושלים מכפילה את ההתרגשות", היא אומרת. "אני כבר מחכה לעלות למזרן, אין כמו להתחרות בארץ. זה משהו אחר מאשר תחרויות בחו"ל בוודאי בטורניר יוקרתי שכזה. הקהל הישראלי הוא הכי מרים ודוחף, לא נתקלתי בדבר כזה".
נלסון-לוי נולדה וגדלה בירושלים, ברחוב שטרן בשכונת קרית היובל, להורים אמריקאים יהודים ציוניים שעשו עליה מארצות הברית ב-1985. כיום היא מתגוררת בנתניה, קרוב למכון וינגייט, שם מתקיימים כל אימוניה, כשבמקביל היא לומדת לתואר ראשון בחינוך וחברה עם התמחות בספורט בקריה האקדמית אונו.
לירושלים יש לה מקום של כבוד בלב, כשאת העיר היא פוקדת כמעט בכל סוף שבוע שהיא בישראל. "הלב שלי בירושלים", היא אומרת בנחרצות. "זו העיר שבה נולדתי ובה העברתי חלק גדול מהחיים שלי. לכן הטורניר בירושלים הוא לא עוד טורניר עבורי, כבר ביקשתי מבני משפחתי, מכל מי שיכול, להגיע ולתמוך כפי שהם עושים תמיד. אני חושבת שכל מי שרוצה לראות אירוע בסדר גודל שכזה חייב להיות בו. להיכנס לארנה ולשמוע את הקהל הישראלי קורא בשמי ודוחף – מוסיף לי עוד כמה אחוזים לביטחון ולאפשרות לניצחון, וזה יכול לעשות את ההבדל. זה יכול להיות בילוי משפחתי נהדר כי הוא מתקיים בחופשת החנוכה, כך שגם הרבה בני נוער יכולים להגיע ולהנות מטורניר ברמה גבוהה עם ספורטאיות וספורטאים מהטובים בעולם בג'ודו. כולם צריכים להבין – זה טורניר נחשב מאוד, כשהטופ של הספורטאים משתתפים בו. מבחינתי לעלות על המזרן לעיני הקהל הירושלמי בעיר שבה גדלתי יהיה עוד יותר מרגש".
את אלופת אירופה ומדליסטית אולימפית, הציפיות ממך גבוהות לקראת המאסטרס. זה מלחיץ?
"הציפיות שלי מעצמי תמיד הכי גבוהות, וכמו בכל תחרות אני מצפה לסיים את הטורניר עם מדליה, בתקווה שאעמוד על הפודיום עם מדליית הזהב. יש לחץ, אבל הלחץ הזה מביא איתו דברים טובים, גורם לדריכות. אם לא היה לחץ הכל היה אחרת ואני שמחה שיש ציפיות ממני. הצוות מסביבי מכין אותו בצורה הטובה ביותר ואני מקווה שזה יבוא לידי ביטוי בטורניר".
תמנע נלסון-לוי (צילום: איגוד הג'ודו הישראלי)
***
כבר בגיל 13, בהיותה נערה מתבגרת בקרית היובל, סימנה נלסון-לוי את הג'ודו כמטרה של חייה וידעה שתרצה לעסוק בכך באופן מקצועי. "השקעתי את כל כולי", היא מספרת. "כבר בגיל צעיר הייתי עצמאית ונסעתי באוטובוסים למכון וינגייט שלוש פעמים בשבוע והייתי חוזרת בלילה לבית. העצמאות מבגרת ומכניסה עוד נדבך לאופי שלי שמתבטא היום בתחרויות".
קרית היובל של תחילת שנות ה-90 היה מקום קשוח. איך היה לך?
"ההורים שלי מדהימים ולא החסירו ממני ומהאחים שלי שום דבר ונתנו לנו הכל. הם לא גידלו אותי בכפית של זהב, אבל תמיד עטפו ותמכו בי כשבחרתי בג'ודו. כילדה יצא לי לחיות באזור לא פשוט וראיתי ושמעתי דברים לא אידיאליים, וכנראה שזה גרם לי להיות יותר מחוספסת וקשוחה על מזרן הג'ודו. באופי שלי אני מאוד תחרותית ורוצה להצליח, אין ספק שהמקום שבו גדלתי נתן לי עוד קצת שאולי לאחרים לא היה. זה מה שהיה לי ועם זה אנצח".
את ההטלות הראשונות על מזרן הג'ודו עשית במועדון מיטב ירושלים – עד כמה המאמן יואל ליבסטר השפיע עלייך?
"יואל מדהים ומיוחד, נותן לכל הספורטאים במועדון את כל מה שהם צריכים, מעטפת מלאה. יש לו גישה נהדרת, שהספורטאי עומד בראשה ומקבל ממנו עזרה בכל דבר קטן כגדול. טיסות, טיפולים, שיחות, ציוד, טיפים. פשוט הכל. זה משהו שמחמם את הלב לדעת שהוא מתייחס לכולם ודוחף את כל הספורטאים ולא רק אותי שאני היום הג'ודאית הבכירה אצלו. זה מצליח לו ומביא לו תוצאות".
מה את חושבת על רמת המודעות לענף בירושלים?
"אפשר ליצר יותר מודעות לג'ודו בעיר, כך שיותר ילדים יחשפו מגיל צעיר. טורניר המאסטרס שיתקיים הוא בהחלט גורם שיכול לדחוף עוד ילדים לענף ולחשוף אותו ולדעת שירושלים היא לא רק עיר של כדורגל וכדורסל. על כך צריך להגיד תודה לעיריית ירושלים ולאיגוד הג'ודו, שהביאו טורניר כזה לירושלים. עידו בר שהוא מאמן בנבחרת הנשים, שגם הוא ירושלמי אגב ושני הרשקו, המאמן הראשי של הנבחרת תמכו גם כן להביא את הטורניר לארץ ומגיעה להם מילה טובה. זה אחד ההישגים הכי מרשימים לדעתי של העיר ושל העירייה".
רוצים להישאר מעודכנים?
כדי להיות מצליח בענף אישי כמו ג'ודו, על הספורטאי לקבל תמיכה כלכלית מגורמים שונים, זאת בהנחה ואין לכל אחד ואחת הורים היכולים לממן את ההוצאות הכבדות ואת המחייה. לנלסון-לוי יש רשימת תומכים שעוזרים לה להגשים את החלום וחשוב לה להוקיר להם תודה, וכך היא גם מבקשת לעשות הפעם רגע לפני סיום הראיון. "למזלי אני לא מתמודדת לבד והמון ספונסרים עוזרים לי ואני מרגישה צורך להגיד להם תודה שהם נמצאים שם עבורי לאורך הקריירה", היא מציינת ומדגישה, "תודה לחברת פנטרה, למומי דהאן וחברת אלדן, שופרסל, הכשרת הישוב, צביקה בן צבי, בלגיה-ישראל על כל התמיכה והעזרת הכלכלית, כי בלעדיהם זה היה הרבה יותר קשה".
אבל ממש לפני הפרידה, אבל אי אפשר להיפרד מנלסון-לוי בלי להיזכר ביחד איתה בהישג המרשים והגדול שלה בקריירה עד כה – הזכייה במדליה האולימפית בטוקיו, פסגת השאיפות של כל ספורטאי אולימפי. נלסון-לוי, למי שאיכשהו פספס את הקרב ההרואי, היתה זו שניצחה את הקרב האחרון מול הנבחרת הרוסית. "זה משהו שיהיה צרוב אצלי כל החיים, ולא אשכח אותו", היא אומרת באופן חד משמעי. "לדעת שהכרעתי את הקרב זה מדהים, כי תמיד אהיה חלק מההיסטוריה ועוד באולימפיאדה שהיא הבמה הגדולה ביותר בעולם. זו היתה חוויה מתקנת כי כמה ימים קודם הפסדתי בתחרות האישית ולא הצלחתי להשיג את מדליית הארד. היה שם חשמל באוויר. אנחנו הישראלים יודעים להתחבר ולהרים אחד את השני, וזה מה שעשה את הזכייה למיוחדת".
מה נאחל לך להמשך?
"קודם כל – זכייה בטורניר המאסטרס בירושלים שזה לטווח הקרוב. ברחוק יותר – אני נורא רוצה להגשים חלום בתחרות האישית ולהביא מדליה באולימפיאדת פריז 2024".
