משה חוגג, אוהדי בית"ר ירושלים (צילומים: שרון בוקוב)
משה חוגג, אוהדי בית"ר ירושלים (צילומים: שרון בוקוב)

על חבל דק: חוגג מציב גבולות ברורים ללה פמיליה – האם זה עלול להתפוצץ לו בפרצוף?

בעל הבית של בית”ר ירושלים נלחם בגזענות וגם על מעמדו כמקבל ההחלטות הבלעדי בבית וגן. המלחמה הזו מוצדקת, אך היא גם עלולה לרסק את בית”ר | טורי דעה

פורסם בתאריך: 25.7.19 10:08

מוגזם ומוחצן / מעוז צור

חודש לפתיחת העונה והסגל של בית”ר ירושלים עדיין לא הושלם. בבית וגן מחפשים, ולבטח צריכים לחפש, בקדחתנות אחר מגן שמאלי, בלם וחלוץ. אבל אם נשים רגע את הנושא המקצועי בצד, הבעיה האמיתית שמאיימת על העונה של בית”ר ירושלים אינה קשורה בעמדה כזו או אחרת על המגרש, אלא נעוצה במערכת היחסים בין הבעלים משה חוגג לבין ארגון האוהדים לה פמיליה.

כידוע, הבעלים מאוד לא אהב את המראות והקולות מאימון הפתיחה, הקללות לעבר עלי מוחמד, ובכלל, התאכזב מכל הסאגה סביב רכישת השחקן, והשיח סביב שמו ומוצאו, ששם בצל את היכולת והתרומה המקצועית שהוא מעניק לבית”ר.



  •  תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

כבר שבועיים שמחכים בבית”ר להודעה דרמטית של חוגג, אבל במקום הודעה רשמית או מסיבת עיתונאים, אנחנו ניזונים מצילומי מסך של הודעות וואטסאפ בין חוגג לאוהדים, נושא מביך כשלעצמו שכבר כתבתי עליו בעבר וככל הנראה ימשיך להביך ולאפיין את תקופת חוגג בבית”ר. הקשר הישיר והבלתי אמצעי עם הקהל, יש בו לעיתים קסם ואותנטיות, והוא גם מספק יצר מציצני עתיק יומין שמאפשר לנו להבין ולראות איך הדברים עובדים מקרוב. ועדיין – זה מרגיש קצת מוגזם. כמו גם הראיון שנתן הבעלים ל-CNN.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון

 


מתחם האימונים בבית וגן לעולם לא נודע בשלווה ובפסטורליות שלו, אבל עכשיו יותר מתמיד אפשר להרגיש את המתח באוויר. מזל שבית”ר שהתה בשבוע החולף במחנה האימונים בפולין, כי אולי זה מה שייתן לקבוצה קצת שקט לקראת פתיחת העונה. ואולי גם לא, כי משחקי הכוח והכבוד בין הבעלים לבין הלה פמיליה, שכוללים חילופי האשמות, פוגעים בהכנות של הקבוצה, מבזבזים זמן ואנרגיה יקרים, מזיקים לתדמית המועדון, ומנציחים את בית”ר כקבוצה אתנית ופוליטית, זהות שמעכבת את ההתפתחות של המועדון.


מעוז צור (צילום: פרטי)

מעוז צור (צילום: פרטי)


השבוע, הציקה לי במיוחד הקריאה של חוגג לאחד האוהדים ששוחח עמו בוואטסאפ, לפתוח ארגון אוהדים חדש ולקבל את תמיכתו. אני יכול להבין את הזעם וחוסר היכולת להכיל את ההתנהגות וההתנהלות של הקהל הסורר, אבל מצפה מבעל הבית של בית”ר לאמות מידה שהולמים אדם במעמדו, להתנהל ביותר רשמיות, ממלכתיות, ורצינות. בעידן שבו כל שיחה אישית עם אוהד הופכת לכותרת באחד מאתרי הספורט, ראוי שמסרים יצאו מבית”ר החוצה בצורה מסודרת ובעיקר אחידה.

אנחנו אמנם רחוקים מאוד מפסח, אבל מישהו חייב לעשות כאן סדר.

את אנשי הלה פמיליה אני שואל – עד מתי תשימו את העקרונות והערכים שלכם לפני המועדון? האם לא הגיע הזמן שתתמקדו במה שאתם צריכים ואמורים לעשות – לאהוד ולדחוף את הקבוצה, ותחדלו מהניסיונות להשפיע ולנתב את הקבוצה על פי מה שנראה לכם לנכון?

משה חוגג יצא בדרישה (שוב, לא רשמית) לאוהדים, לקבל כל שחקן שיגיע, בלי קשר למוצאו או שמו. כבעל הבית של הקבוצה, זאת זכותו של חוגג להציב את התנאי הזה. כאוהדי הקבוצה, חובתם של האוהדים ליישר איתו קו. גם אם אידיאולוגית, הם חושבים אחרת. ותעשו לי טובה, בבקשה – תפסיקו עם הדוגמא הזו של ‘’מה יקרה אם הבת שלך תרצה להתחתן עם ערבי’’. כן, אני בהחלט אבין את מי שלא ירצה שבתו תאבד את זהותה היהודית ותתחתן עם אדם ערבי. גם במקרה הפוך, אבין את הערבי שלא ירצה להתחתן עם היהודייה. לשמר את דתך זה מובן ומקובל, בכל חברה, ובכל זמן.

לעומת זאת, שחקן ערבי שמשחק בבית”ר לא הופך אותה לקבוצה ערבית, ולא יפגע לה בזהות, אלא ישדרג אותה לקבוצה מודרנית ושוויונית, שני ערכים כמעט הכרחיים בכדורגל ובכלל בעולם, נכון לשנת 2019.

תן לזמן ללכת / גיא אדרי

מחנה האימונים של בית”ר בפולין היה מוצלח, כשגם בארץ רשם הבעלים משה חוגג הצלחה לא מבוטלת עם הגדלת מספר המנויים עד לכ-7,600. אולם על שני הדברים הללו, העיבו היחסים המתוחים שבין חוגג לבין ארגון האוהדים לה פמיליה, יחסים שאולי הופשרו בפגישה שהתקיימה אמש ואולי גם לא.

חוגג, כך על פי הפרסומים השונים, זועם על ההתנהלות של לה פמיליה ובבית”ר יש מי שטענו כי הוא מתכוון להילחם בחורמה כנגד הגזענות וכנגד האוהדים שלא יישרו איתו קו.

מצד אחד, אני בהחלט מסכים עם חוגג. את הגזענות ביציעים ובמתחם האימונים צריך למגר. התדמית הגזענית, זו שבא יש מי שמתגאה, פוגעת אנושות במועדון ובעיקר בתדמית שלו וביכולת של בית”ר לגייס  כספים מספונסרים.

מצד שני, יש את ארגון האוהדים שלזכותו ייאמר שהוא זה שמחזיק את היציעים והוא זה שאחראי לתמיכה הנדירה שהקבוצה מקבלת. בלה פמיליה הוכיחו בשנה שעברה שהם יכולים לעודד בלי גזענות, הוכיחו שהם מיישרים עם הקו של הבעלים נגד הגזענות ויעידו על כך האירועים הבודדים שנזקפו לחובת הקהל הצהוב.

ולמרות ששני הצדדים בטוחים בצדקתם, אני משוכנע ששניהם טועים ובגדול. בלה פמיליה חייבים להפנים שאם חוגג יעזוב בגללם, הסיכוי שיגיע בעל בית איכותי כמותו למועדון שואף לאפס עד לא קיים, הם חייבים להבין שזו ההזדמנות האחרונה שיש למועדון להתנקות מנגע הגזענות, הם חייבים לראות של-90 אחוזים (אם לא למעלה מכך) מהאוהדים נמאס מהם והם חייבים לקבל את העובדה שטובת בית”ר עומדת מעל הכל. כן, גם מעל הארגון. וכן, גם אם זה אומר לקבל בעתיד שחקן ערבי.


גיא אדרי (צילום: פרטי)

גיא אדרי (צילום: פרטי)


מנגד, חוגג צריך להבין שדברים לוקחים זמן. שאי אפשר לשנות ולגרום למהפך בתוך יום אחד (וגם לא בתוך שנה). צריך לתת לאוהדים את הזמן להפנים את הדרך החדשה, אי אפשר לדרוש מהם לשנות את דרכם ואמונתם (גם אם היא מוטעית מהיסוד) בן לילה.

חוגג השקיע השנה המון בבית”ר, העבודה שנעשית במועדון מבורכת ומצוינת וחבל יהיה לאבד את כל זה בגלל חוסר סבלנות. אני אומר שוב – המאבק שלו בגזענות מוצדק, אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו. לתת לו לרכך את האוהדים. לגרום להם להבין שכולם בעד בית”ר. לכן, כדאי להוריד קצת פרופיל. כדאי להפסיק עם הכותרות. להפסיק עם הגורמים שמסבירים שמלחמת חורמה בפתח. להפסיק ללבות את האש, ובטח לא למהר להגיב כי אז הוא נראה כמו אחד ששולף מהבטן במקום אחד שחושב מהראש.

תרדו מהעץ / יעקב ליפשיץ

מחנה האימונים בפולין מאחורינו, ונדמה שנותרה הרבה עבודה, יש הרבה ציפיות ובעיקר דרושים הרבה חיוכים. אחד הגורמים הבעייתיים בבית”ר בשנה שעברה היתה האווירה. או יותר נכון – חוסר האווירה בחדר ההלבשה, ולכן כיף לדעת שלפחות בבחינה הזאת כבר השתפרנו משנה שעברה. כולם כבר חסרי סבלנות להתייצב בטדי ולחגוג ביחד, השחקנים חולמים לשמח אלפים ואנו האוהדים חולמים לדחוף אותם לניצחון.

לצערי, מאז אימון הפתיחה הרשמי, שבו כמה עשרות נערים פוחזים שרו בגנותו של הקשר המצוין עלי  מוחמד, נוצר מתח בין בעל הבית משה חוגג לבין ארגון האוהדים לה פמיליה. בטור הזה אני רוצה לפנות לשני הצדדים, אנא מכם, תרדו מהעץ עליו טיפסתם ותגיעו לעמק השווה.

אין לי שמץ של מושג מי יצא מנצח במלחמה כזאת אם תגיע, אבל ברור לי מי תפסיד – בית”ר ירושלים.


יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)

יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)


חוגג הכריז שהוא נגד גזענות וחברי הלה פמיליה יישרו קו, קיבלו באהבה את עלי מוחמד ופרסמו פוסט שתומך בו ברשתות החברתיות. יותר מזה, שנה שעברה לא התרחש אירוע אחד של אלימות או גזענות ביציע, הקהל תמך גם שהשחקנים על הדשא ביישו את המנורה, כי הוא ידע שזה חלק מתהליך.

ואם בתהליך עסקינן, ברור לכל שמיגור הגזענות הוא לא תהליך שיקרה בין לילה, גם את רומא לא בנו ביום אחד. לכן אני חושב שמשה חוגג צריך לתת ללה פמיליה את הקרדיט ולהמשיך איתם יד ביד לעבר המטרה: יציע שיהיה המקום הכי כיף בעולם להביא איתך את הילד מצד אחד, ומן הצד השני היציע הכי מרתיע כלפי היריבות.

“Football without fans is nothing” – זה משפט שמלווה את סצנת האוהדים מסביב לעולם, ובבית״ר הוא מקבל משנה תוקף, הקהל של בית״ר הוא לא השחקן ה-12, הוא השחקן הראשון, הקפטן של הקבוצה וספק האנרגיה. ארגון לה פמיליה עושה המון טוב שנעלם מעיני התקשורת: משלוחי מנות לילדים חולים, ביקור חיילים בבסיסים והרמת המורל לתושבי הדרום בעת מבצעיים צבאיים, תרומות לחברים מעוטי יכולת ועוד.

עם זאת, על הארגון לזכור ש״בעל המאה הוא גם בעל הדעה״ וללכת עם בעל הבית יד ביד.

אין ספק שלהגיע לעמק השווה כרוך בוויתור על האגו משני הצדדים, אך על כולם לזכור שהאינטרסים משותפים ורק דבר אחד צריך להיות לנגד עיננו – טובת בית״ר ירושלים.

מצב לא בריא / רונן שוויג

הקללות הגזעניות כנגד עלי מוחמד כבר נשכחו, אבל הריקושטים מהפרשה העגומה הזו ממשיכים להסעיר את בית”ר ירושלים. אין יום שעובר בלי כותרת כזו או אחרת על משה חוגג, הלה פמיליה ושחקן ערבי. בעל הבית מציב דרישה (לא באופן ישיר וחבל), האוהדים מגיבים והבלגן ממשיך לחגוג. הנפגעת העיקרית, כולם כבר יודעים, היא כמובן בית”ר – וחבל.

חוגג, מבחינתו, נחוש להילחם בכל דרך בגילוי הגזענות ביציעים של בית”ר ובוודאי שבמתחם האימונים של המועדון. בכל הזדמנות ומעל כל במה (טלוויזיה, אינטרנט, עיתונות ורשתות חברתיות) הוא מצהיר שהוא ילך עם האמונה שלו עד הסוף, הוא מאיים בנקיטת צעדים דרסטיים כנגד האוהדים ועוד.

בצד השני של המתרס, של האוהדים, הרי בארגון האוהדים לה פמיליה התנצלו והצהירו שהם בעד המועדון ולא יעשו דבר שיפגע בו. האוהדים אף אמרו שאין להם בעיה עם עלי מוחמד וביקשו לשים את הפרשייה מאחור.

אבל בינתיים לבית”ר ולחוגג זה לא מספיק. נדמה שנפתח בין הצדדים קרב של ממש, חלקו פסיכולוגי כדי לראות מי ממצמץ ראשון. עוד ועוד כותרות על רצונו ודרישתיו של חוגג מפורסמות בימים האחרונים. הבעיה היא שהדברים עדיין לא נאמרו מפיו אלא דרך גורמים בבית”ר, שידעו גם לספר על הכרזה דרמטית בנושא. הכרזה עדיין לא הגיעה, אבל משפטים מפי אנשי המועדון שהיא עוד תגיע, יוצרים הרבה מאוד נזק ומחממים את הגזרה בלי סיבה. המצב, כמעט מיותר לציין, לא בריא בכלל.


רונן שוויג (צילום: מגד גוזני)

רונן שוויג (צילום: מגד גוזני)


גם התגובות של לה פמיליה מרגיזות. בשביל מה בית”ר צריכה את ההתנצחויות הללו. יש למועדון בעל בית, ובעל בית שעושה עד עכשיו רושם מצוין. קוראים לו משה חוגג והוא מלא בכוונות טובות, גם אם אתם מסכימים עם כל דבר שהוא עושה, הפנייה לתקשורת מיותרת ומזיקה.

כדי שדברים לא ידרדרו ובשביל לפתוח את העונה בצורה טובה וחלקה, כדאי מאוד שמשה חוגג ואלי אוחנה יישבו בחדר אחד עם נציגי ארגון הלה פמיליה וינהלו שם את העניין. חילופי המילים והכותרות בתקשורת הספורט מביכה וגורמת נזק תדמיתי רב למועדון. המצב העכשווי לא בריא והוא עלול לפגוע בקבוצה בתחילת העונה. בטח אם בית”ר תפתח פתאום עם 2 הפסדים, אז הקרב הזה עלול להפוך למלחמת עולם של ממש.

חוגג השקיע בקיץ האחרון לא מעט משאבים, יוסי בניון, אלי אוחנה ורוני לוי השקיעו הרבה מאמצים בבניית סגל, וחבל שהעונה הזו תלך לאיבוד רק בגלל שכל צד מתבצר בעמדתו ולא מוכן להגיע להסכמות. למען בית”ר האוהדים צריכים ליישר קו עם הבעלים, והבעלים צריך ללכת במעט לקראת האוהדים ורצוי שהם יעשו זאת בלי כותרות מפוצצות, אלא בפגישה סגורה שבה ניתן להגיע להבנות.

 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר