ביום שלישי שעבר,עם קיימו של ערב הגמר של מאמאנט ירושלים, הסתיימה למעשה העונה הרביעית של הפעילות בעיר, אך אין זה אומר שהאימהות שמשחקות בקבוצות השונות בעיר עוזבות את מאמאנט. אמנם יש פגרה, אך הגיבוש החברתי והפעילות נמשכת, גם אם במתכונת מצומצמת בשל חופשת הקיץ.
אחת מהקבוצות הללו היא אפרתה-בקעה, אשר מקיימת את אימוניה במתנ"ס בקעה ברחוב יששכר. את הקבוצה מאמנת נעמי סולומון והקפטנית היא ליאת רוזנברג, בת 43, אם לשלוש בנות שלומדות בבית הספר אפרתה. הקבוצה מונה 14 אימהות, כולן משכונת בקעה.
"רוב השחקניות שלנו הן אימהות לילדים בבית הספר היסודי אפרתה, פרט לשלוש שחקניות, שהילדים שלהן כבר גדלו, ועברו לחטיבת ביניים", משתפת רוזנברג. "גילאי השחקניות נע בין 34 ל־50, אך חשוב מאוד להדגיש שזה ממש לא מדד לכישרון או ליכולת שהן מפגינות על המגרש. דווקא השחקנית הכי מבוגרת אצלנו, איילת ששר אנג'ל, היא אחת הטובות שלנו. ביום שהיא חגגה את יום הולדתה ה־50 היה לנו משחק נגד קבוצת קשת תלפ"ז 2 וניצחנו כשאיילת היתה המצטיינת במשחק".
קבוצת אפרתה-בקעה של מאמאנט ירושלים (צילום: נעמי קרוגר)
מה זה מאמאנט עבורך?
"מהצבא לא עשיתי כושר, וניסיתי הכל: חדר כושר, זומבה, ספינינג, אבל כלום לא תפס אותי. עשיתי כל פעילות שלושה חודשים במקרה הטוב ועזבתי. כשהגעתי למאמאנט זו היתה אהבה ממבט ראשון. מהרגע שתפסתי את הכדור והבנתי מה הולך במשחק התאהבתי. לא רק שלא קשה להתמיד, אלא אני מחכה לזה כל השבוע בכיליון עיניים. התמכרתי בטירוף. מאמאנט זה קודם כל כושר וספורט תחרותי שאני מאוד מתחברת אליו. בנוסף יש את החברה. אנחנו קבוצה מאוד כייפית ומאוד כיף לנו ביחד. יש לנו בקבוצה אימהות מקסימות ואנחנו נפגשות גם מחוץ למשחקים ולאימונים. יש לנו גם מפגש שנתי שאנחנו עושות אצל אחת האימהות וחוגגות את סיום העונה. אנחנו גם תומכות מאוד אחת בשנייה. היתה אצלנו מישהי שנפצעה מאוד קשה והיתה זקוקה לניתוח, כולנו נרתמנו ודאגנו לה ולבני משפחת – הכנו ארוחות לשבת ותמכו בה ממש. זו חברות אמיתית".
מה המסר שלך לאימהות ששוקלות להצטרף למאמאנט?
"אל תדחו את ההצטרפות שלכם. אל תפחדו שאתן חסרות בבית, כי האנרגיות ומה שתביאו הביתה אחר כך רק יוסיפו. זה נורא חשוב שיהיה משהו לכל אישה וזה רק תורם לבית. כמו כן, אני אומרות לאימהות אל תפחדו שאתם בלי ניסיון. פשוט תצטרפו ולא תתחרטו. זה משהו שכל אחת יכולה לעשות".
