בואו נדבר על עייפות. חלק בלתי נפרד מחיי הזוהר של הורות. התחושה הזאת שאתה עובד על אוטומט, מסיים מטלות כמו רובוט, ובכל יום רק מחכה להניח כבר את הראש על הכרית, ולהתפלל שהלילה תצליח לישון איזה שעתיים רצוף לפני שתצא מדעתך.
אז מה בעצם סוד הקסם? כשהיינו צעירים חגגנו עד אור הבוקר, להיות ער עד מאוחר נחשב מדליק, היינו יכולים לחגוג עוד ועוד על אדי שינה ולא הרגשנו עייפים לרגע. ממסיבה למסיבה, מבית חברים לבית של חברה, כמו ארנבים של אנרג'ייזר, המשכנו לחגוג ולחגוג ולחגוג ולחגוג.
ואז בתקופת ההיריון, כל ההורים הוותיקים מתריאים: "תישנו עכשיו, כי אחר כך לא תוכלו יותר לישון", וזה מצחיק. כי קודם כל, קטן עלינו! אנחנו חיות הלילה והמסיבות, לעייפות אין מה להציע לנו. שינה זה לחלשים. ובנוסף, אם נהיה כנים, מחודש שביעי בערך, אי אפשר באמת לישון. זה לא נוח, זה כואב, זה מסורבל, והמחשבות לקראת הבאות לא מניחות לנו באמת לישון.
אבל כמו שאמרנו, שינה היא לחלשים! מסכימים? אז מה הלחץ בכלל לישון…?
(צילום: אילוסטרציה א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE)
אז אני רוצה להגיד לכם, שמאז שהפכתי אמא, תודה לאל, גם המוטו השתנה. אם שינה היא לחלשים, אז אני חלשה! תנו לי לישון איזו רבע שעה! בחיי, כל הסיפורים, האזהרות, וההתראות, לא באמת מכינים אותך לעייפות שכזאת. זה לא קצת שינה, זה לא הרעה בתנאים, זאת פשוט גזירה שלוקחת את כל השינה במכה, וזהו. כל זמן שינה שהכרנו, נעלם ומתאדה גם מהזיכרון.
עיגולים שחורים מתחת לעיניים הופכים להיות האיפור החדש, ספל קפה הוא האקססורי החם, וכדורי אקמול הן סוכריות המנטול לשליפה מהירה שלנו.
כי להיות הורים שווה במשוואה ללהיות עייפים. וזה חברים, ממש לא כיף חיים. אבל תודה לאל שזכינו לגדל ילדים, ולכן מקבלים את העייפות בהשלמה, ולומדים לתפקד ולתפעל הכל.
אמא ירושלמית – הטור של מיכל | פתאום בין החסה לגמבה פגשתי את סופרת ילדותי גלילה רון פדר-עמית
אז להורים שהצליחו לקרוא עד פה מבלי לנקר, אני רוצה לשלוח חיזוקים בדמות מילים שחשוב שתזכרו: שינה, שנ"צ, מנוחה טובה.
כל אלה עוד ישובו יום אחד, והתקווה והציפיה אליהם יטעינו אותכם במהלך היממה הבאה. שנזכה כולנו ללילות שקטים עם שינה רצופה.
אמן!
מיכל
מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)
אמא ירושלמית – הטור של מיכל | מזל טוב על התינוק החדש, אל תשכחו לפנק את היולדת
