מתוך החיזיון האור-קולי במערת צדקיהו (למעלה משמאל עם כיוון השעון), שלט הכניסה לתערוכה במערת צדקיהו, הכנות לטקס השבעה במערת צדקיהו, טקס השבעה של הבונים החופשיים במערת צדקיהו (צילומים: באדיבות פמ"י)
מתוך החיזיון האור-קולי במערת צדקיהו (למעלה משמאל עם כיוון השעון), שלט הכניסה לתערוכה במערת צדקיהו, הכנות לטקס השבעה במערת צדקיהו, טקס השבעה של הבונים החופשיים במערת צדקיהו (צילומים: באדיבות פמ"י)

הפינה ההיסטורית: סודות מתחת לחומות – הפתיחה המחודשת של מערת המסתורין

בתחילת השבוע הבא תיפתח לציבור הרחב מערת צדקיהו המחודשת, שמציעה למבקרים חוויה מרתקת וחיזיון אור-קולי מרהיב

פורסם בתאריך: 29.7.23 14:21

הביקור במערת צדקיהו המסתורית, הנמצאת מעט מזרחה משער שכם, היא תמיד חוויה מרתקת. כעת עם פתיחת המערה לאחר שלוש וחצי שנים, שהיתה סגורה לציבור ויצירת חיזיון אור-קולי חדש ומושקע – המקום הופך לאטרקציה לכל המשפחה.

בשלוש השנים האחרונות עברה המערה שיפוץ משמעותי ושדרוג תשתיות בהשקעה של 30 מיליון שקל. המימון הגיע ממשרד ירושלים ומסורת ישראל, כשעל העבודות היתה אמונה החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י), זרוע הביצוע של המשרד בכל הקשור לעיר העתיקה ומזרח העיר.

במסגרת העבודות חוזקה התקרה של המערה, שנטתה לקרוס, ברשת ברזל ושופרו מערכות התאורה, האחזקה והביטחון. חברת 'בריז', המתמחה בתחום הקמת מרכזי מבקרים, יצרה חיזיון שאינו סיפור של היסטוריה או ארכיאולוגיה אלא בנוי מאגדות הרבות שרווחות על המקום. זהו מופע מולטימדיה רב חושים ומשחקי תאורה ותפאורה, המאיר סמלים שונים הקשורים במערה. החיזיון מתנהל כסיור המוקרן בתחנות, על קירותיה החשוכים של המערה. החיזיון מאיר את העולם הקדום המסופוטמי של תקופת בית ראשון, ומתבסס על אגדות ופריטים שנתגלו במקום. ביניהם אבן עליה חרוט הכרוב המיתולוגי מארון הברית עם כנפיים (שהועברה בימי המנדט ללונדון), או "אבן ראשה" לבניית מבנה בהר הבית, שישמשה השראה למסדר הבונים החופשיים לכינוסים במקום. פריט נוסף מיתולוגי היא "תולעת השמיר" של שלמה המלך – בעל חיים אגדי ששימש להבקעת הסלעים מהם נבנה בית המקדש, ומכבד את האיסור המקראי שלא לגעת באבנים אלו בברזל. בירכתי המערה נמצא מעיין פנימי קטן, הנובע טיפין טיפין – והטיפות קרויות "דמעות צדקיהו המלך".


מתוך החיזיון האור-קולי במערת צדקיהו (צילום: באדיבות פמ"י)

מתוך החיזיון האור-קולי במערת צדקיהו (צילום: באדיבות פמ"י)


המערה הקסומה והענקית, ששטחה כ-900 מ"ר, היא החלל התת-קרקעי הגדול ביותר בירושלים. הפינות הנסתרות הרבות שבה, נוצלו על ידי יוצר החיזיון לעורר את הדמיון של המבקר ולהשכיח לו את העולם החיצוני. החיזיון הוא אימרסיבי (אופף) מרגש ומהפנט.

שמה של המערה לקוח מן האגדה המספרת על צדקיהו, המלך האחרון ביהודה. שעם נפילת העיר בידי הבבלים וחורבן בית המקדש וירושלים נמלט דרכה אל ערבות יריחו (מלכים ב' כ"ה, ד-ה). האגדה מספרת כי המערה נמשכה עד מזרחה ליריחו, וכאשר יצא מתוכה נתפס המלך צדקיהו בידי האויב, נלקח בשבי והוגלה לבבל.


טקס השבעה של הבונים החופשיים במערת צדקיהו (צילום: באדיבות פמ"י)

טקס השבעה של הבונים החופשיים במערת צדקיהו (צילום: באדיבות פמ"י)


אורכה של המערה הוא כ 200 מטר, ובשלוחות מסוימות מגיע עד 300 מטר – ורוחבה כ-150 מטר. האולם הגדול מנוצל מאז גילוייה לקיום טקסים ואף לאירועים חברתיים. בקצה המערה מטפטפים מים מהתקרה ומניחים כי מקורם בבורות האגירה בחצרות שמעליהם, כי היא משתרעת מתחת לרובע המוסלמי בעיר העתיקה, מתחת לקטע החומה הצפונית הבנויה על מצוק סלעים. גובה התקרה נע בין 5 ל-16 מטר, ומשקלה כחצי מיליון טון. התקרה נתמכת נתמכת בעמודים עצומים, שנחצבו בסלע בעל גוון לבן (הנקרא 'מלכה'). בדפנות המערה ורצפתה, ישנם סימני חציבה ועקירת אבנים גדולות. קיימות עדויות ארכיאולוגיות, לפיהן החציבה במקום, החלה כבר בימי בית ראשון – ושוכללה בימי בית שני, תוך שימוש בכלי ברזל מוצקים והכנסת גזרי עץ יבשים לתוך שקעים (הנראים עד היום) והרטבתם – עד שהבקיעו את האבן.

 

 

המערה התגלתה בדרך מקרית בשנת 1854, על ידי החוקר האמריקאי ג'ימס טרנר ברקלי, ששהה בירושלים בין השנים 1854-1851 והיה אדם רב גווני (רופא, מטיף מסיונרי וארכיאולוג). הוא גילה קודם לכן, בשנת 1852, את "שער ברקלי" (המזוהה עם שער קיפונוס), ששימש כמעבר להר הבית בימי בית שני, הנמצא כיום חסום ברחבת הנשים בכותל המערבי. מערת צדקיהו התגלתה באופן מקרי על ידי ברקלי, בעת שיצא ביום חורפי לטיול עם כלבו באזור שער שכם. לפתע נעלם הכלב, ולאחר חיפושים התברר שהחליק לתוך פתח מערה ענקית, שהיה מוסתר בערמת אשפה גדולה. מי הגשמים העזים שירדו אז סחבו את האשפה לחלל המערה עם הכלב. ברקלי שעניינו היה רב בחקר חללים תת קרקעיים מתחת להר הבית, היה נרגש מהתגלית. למחרת בלילה חזר למקום עם שני בניו, מחופשים כערבים, כדי לא לבלוט לעיני עוברים ושבים. הם נכנסו פנימה למערה מצוידים בפנסים כבויים, שהודלקו רק בתוך המערה. ברקלי זיהה את המקום כמחצבה, וקבע שממנה נחצבו אבנים להקמת בית המקדש.


שלט הכניסה לתערוכה במערת צדקיהו (צילום: באדיבות פמ"י)

שלט הכניסה לתערוכה במערת צדקיהו (צילום: באדיבות פמ"י)


העובדה שאבני המחצבה שימשו לבניית בית המקדש, הדליקה את דמיונם של חברי הבונים החופשיים, שאמצו את המערה כמקום מפגש לטקסיהם. החוקר הבריטי, הקצין סר צ'ארלס וורן, מראשוני החוקרים של ירושלים וחבר בארגון הבונים החופשיים, ייסד את המסדר הירושלמי בשנת 1868. וורן שעל שמו נקראת מערכת המים העתיקה בעיר דוד ("פיר וורן") ו"שער וורן" שחשף מחדש (אחד מהשערים בכותל המערבי ההרודיאני), הניח גם את היסוד לטקסים במערת צדקיהו. מאז ועד היום טקסי ההשבעה נערכים ברצף במערה, כשלעיתים רחוקות ישנה דחיה מטעמי בטיחות. מסדר הבונים החופשיים – במתכונתו נוסד ב-1717, וזהו הגדול בארגוני אחווה חברתיים בעולם. לפי מסורת חבריו המסדר קיים מימי שלמה המלך, ובוני בית המקדש שהקים, היו הבונים החופשיים הראשונים. הם לקחו את האבנים מהמחצבה שהיתה במערת צדקיהו והפכו אותן מאבני גוויל (אבן טבעית לא מסותת) לאבני גזית (אבן מנוסרת ומסותת). לפי עדויות הקיימות בפועל, הבונים החופשיים הראשונים היו סתתים, שהקימו קתדרלות באירופה בימי הביניים. סתתים אלו עטו על גופם סינרים מעור כבש, ונוהג זה היה למקור לתלבושות הבונים עד היום. הטקס במערת צדקיהו מרשים מאוד. התלבושות הטקסיות הן בצבע תכלת: סינרים כחולים מעוטרים בזהב ורצועות תלויות על החזה, מהן משתלשלים סימלי המסדר – האנך מסמל את היושר, המחוגה ומד-הזווית היוצרים צורה הדומה לחותם שלמה הקדום – ממנו התפתח המגן דוד של ימינו. החציבה האחרונה הידועה במערה, התקיימה בראשית המאה ה-20, כשהאבנים שנחצבו ממנה שמשו ב 1907, להקמת מגדל שעון על גג שער יפו לכבוד הסולטן עבדול חמיד השני (מושל ירושלים הבריטי, רונלד סטורס, החליט בשנת 1922 לפרק אותו).


הכנות לטקס השבעה במערת צדקיהו (צילום: באדיבות פמ"י)

הכנות לטקס השבעה במערת צדקיהו (צילום: באדיבות פמ"י)


מערת צדקיהו משמשת כיום גם למופעי תרבות ומוזיקה של מיטב האמנים. לאורם של מאות נרות דולקים, צועד קהל המאזינים בשביל המואר אל מקום ההופעה. מיד בהיכנסם למערה, נוצרת אווירה ייחודית ומכשפת. החיזיון החדש "סודות מתחת לחומות", מוסיף ממד חדש למערה, והופך אותה לעוד אטרקציה של ביקור חובה בירושלים.

  • הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. סלע

    כתוב בתורה שהאבנים לא נחצבו בברזל. הבונים היו סתתים – מכאן שכופרים בתורה וקוראים לה אגדה.
    לקראת גילוי האמת של מה שהיה, מי שתומך בעובדי העבודה הזרה האלה ימשיך איתם והשאר בישראל יזכו להיכנס לקדושת ארץ ישראל.

    סוף סוף יהיה פה צדק, בזכות הצדיק צדקיהו שעכשיו מעיד עלינו בשמיים. והבונים החופשיים שמעצבנים אותו מספיק כדי לדרוש את המשפט צדק.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר