בדיחה ירושלמית עתיקה גורסת שמוזיאון הסובלנות הוקם דווקא בירושלים, כי את הסובלנות בעיר אפשר למצוא רק במוזיאון. צר לי לאכזב – אחרי ביקור במקום אני יכול לומר בהחלטיות שגם שם לא תמצאו אותה.
ביום ירושלמי חם חיכינו קבוצה של כ-20 מבקרים מחוץ למבנה המתקרא מוזיאון הסובלנות. רכב האבטחה שחסם את הדלת הבהיר שלא כולם מוזמנים. האפשרות היחידה לבקר במקום היא במסגרת סיור מודרך בן שעה, שכרוך בהרשמה מוקדמת ומוביל את המבקרים בתערוכת צילומים המוצגת במקום.
בזמן שחיכינו, קיבלנו טעימה ראשונה מהניכור של המקום מסביבתו. בחצר החיצונית של המבנה מוצבים לוחות המנציחים זוכי פרס נובל יהודים ושורה של רבנים חשובים לאורך ההיסטוריה. הטקסט שעל הלוחות הוא באנגלית בלבד. לשאלה מדוע אין הלוחות כתובות גם בשפות הרשמיות בישראל – עברית וערבית – ענה מדריך הסיור כי הן "תופסות מקום", המקום של הלוחות מוגבל וייתכן שיהיה צורך בעתיד בלוחות נוספים. ניכר היה שגם הוא היה נבוך מתשובתו.
לוחות בחצר מוזיאון הסובלנות עם כיתוב באנגלית בלבד (צילום: אורי ארליך)
זה אולי המקום לספר שמוזיאון הסובלנות אינו מוכר כלל על ידי משרד התרבות כמוזיאון, ולכן לכאורה גם אינו זכאי להתקרא כך, בינתיים הוא משמש כמרכז כנסים ותערוכות מזדמנות. ואכן, בזמן שהירושלמים נדרשים לחכות בחוץ לפתיחת הדלתות לסיור, הימין השמרני האמריקאי מרגיש שם בבית. בשנים האחרונות ביקרו בו שני שרים מממשל טראמפ, איוונקה ובעלה ג'ראד קושנר. ממש לאחרונה התארח במקום גם מושל פלורידה השמרני דסנטיס. דסנטיס מקדם מדיניות אנטי להט"ב והפלות, מתמודד על נשיאות ארה"ב והגיע למקום במסגרת כנס הג'רוזלם פוסט.
כאשר הגיעה שעה עגולה, גם עבורנו נפתחו הדלתות. הקבוצה נשפכה פנימה לעבר המזגן המצוין של המבנה והמדריך הוביל אותנו לאולם מרווח ומרשים. הקבוצה צפתה בסרט שהתחיל באברהם אבינו "שישב באוהלו וקיבל אורחים ללא קשר לאמונתם". לפי הסרט, "היום, 3,500 שנה אחרי, בני ובנות אברהם עמלים על בניית מוזיאון הסובלנות בירושלים, מקום אשר ילמד אחדות, הכללה וכבוד של בן אדם לחברו".
בית הקברות המוסלמי הנשקף מהמוזיאון (צילום: אורי ארליך)
הטקסט מדבר סובלנות, אבל העובדה שיותר מ-1,000 מבניו של אברהם הוצאו מקברם בבית הקברות המוסלמי ממילא לטובת הקמת המבנה לא מוזכרת לאורך 3:30 הדקות של הסרטון, או בכל מקום אחר במוזיאון. עובדה המעוררת תחושה חזקה של זיוף. גם העובדה שהסרט, כמו הלוחות, גם הוא באנגלית והכתוביות הן בעברית בלבד מחזקים את אותה התחושה.
רוצים להישאר מעודכנים?
משם יצא הסיור לתערוכת הצילום '75 שנות חזון' המתעדת את מדינת ישראל בתמונות. התערוכה משאירה רושם גדול, אך גם שם תחושת ההסתרה אינה פוסחת על מי שנחשף לעובדה שבתערוכה המקורית הופיע צילום של מיכה בר-עם ובו חייל צה"ל מאלתר מקלחת במלחמת יום כיפור. העירום הגברי הוסר מתוך רצון שלא לפגוע ברגשות הדתיים והציף שוב את השאלה איזה דיאלוג מוכן לקדם מרכז הכנסים המתהדר בתואר סובלנות.
כאשר עלינו לקומה העליונה, נחשף בפנינו חלון גדול המשקיף על בית הקברות ממילא. המדריך ביושרתו אמר שלולא שאלה אחת המשתתפות על הנושא, לא היה עוצר לדבר עליו, ובכל זאת הסביר בקצרה כי המקום נבנה על בית קברות מוסלמי. "לפי ההלכה המוסלמית", הוא אמר, "לאחר 40 שנה ניתן להוציא גופה מקברה". תשובה המעידה בעיקר על צורת החשיבה שמנחה את המקום – הלכות דת. אבל האם ההיסטוריה המוסלמית של ירושלים אינה עומדת כשלעצמה, במנותק מההלכה?
מבט על מוזיאון הסובלנות מבית הקברות המוסלמי הסמוך (צילום: אורי ארליך)
בית הקברות ממילא היה בית קברות פעיל החל מהמאה ה-11. אצולת ירושלים המוסלמית, אך לא רק היא, נקברה במקום במשך מאות שנים. מתוך מאתיים הדונם עליהם התפרש בית הקברות, נותרו כיום 20 דונם בלבד. סגנונות הקבורה והמצבות שנתגלו במקום העידו על רבגוניותה של האוכלוסייה המוסלמית הירושלמית באלף השנים האחרונות. גם אם בסופו של דבר מרכז הכנסים הוקם על בית הקברות, האם מקום המתימר להוביל תרבות של דיאלוג לא היה צריך לתת לחלק הזה בסיפור ביטוי כלשהו?
את התשובה לשאלה הזו ניתן למצוא כנראה באמפיתיאטרון הפתוח מחוץ למבנה. סמוך לבמה, מתחת לזכוכיות, ניתן לראות את אמת המים המתוארכת לבית שני שנחשפה גם היא בחפירה במקום – את ההיסטוריה הזו, ורק אותה, היה חשוב ליזמים או למדינת ישראל לשמר.
ולסיום עוד נקודה אחרונה למחשבה – איך ייתכן שעיר המשוועת למבני ציבור, בחרה להקים במרכזה דווקא מבנה ציבור שאמור לכאורה לשרת את כולם אבל נראה שהוא נועד לשרת דווקא בעלי עניין מהימין המתנחלי והאמריקאי?
- אורי ארליך הוא דובר ארגון הארכיאולוגים 'עמק שווה' הפועל למען זכויות תרבות ומורשת ושמירה על אתרי העתיקות כנכס ציבורי
אנטי סובלני בעליל
בושה וחרפה ,כל המוזאון המיותר הזה ! עלבון לאיטליגנציה להקים "פיל לבן " שכזה בבירת ישראל .
זה בדיוק הדבר האחרון שניזקקים לו עם כל התקציב
הענק להקמתו. פשוט בושה ולעג לערכים ,לסובלנות ,
לדו קיום . מיבנה מיותר ,בזבזני ,אנדרטה לשחיתות
ולדורסנות שלטונית . בקיצור ,החלטה אומללה !!!
מייק
איזה טרחן אתה בחיי. אין בכל הגיבוב מילים באקראי הזה שורה אחת של קוהרנטית והגיון.
איך לכל הרוחות קישרת את המוזיאון הזה למתנחלים, כמה אובססיה יש לך עם בית הקברות המוסלמי.
היחיד שלא סובלני פה זה אתה.
בזבוז זמן הכתבה הזאת.
אפילו כבר לא צביעות
אתה בעצמך,
יודע מה אתה רוצה?
יקרה לכל הכיוונים, מצד אחד למה לא מכבדים את המוסלמים, מצד שני למה ת"א פוגעים קצת ברגשותיהם עם סנסציית עירום.
לא חשוב, העיקר לתקוף את מי שלא ממיליון שלך
דישראלי
חבל שלא מוזכר שחלק מהקברים הם מזוייפים ונתגלו בלילה בזמן בניית המוזיאון (ראה העתונות מאז). כשבנו בשנת השלושים מלון שעכשיו וולדורף אסטוריה נתגלו קברים ושרידי גופות. המופטי שהיה, עם משפחתו חוסייני, שוטף בבניה בקש לא לספר ולהמשיך לבנות על בית הקברות כדי שלא יפסידו כסף. גם אס לא היתה כבר סובלנות.
זירבל
הכותב עלק ארכיאולוג שהמרירות נוזלת מפיו ואוזניו מציג תמיד את הנרטיב הערבי וזה לא חדש, הייתי במקום ואהבתי את המוזיאון יש לך בעייה עם הזזת הקברים אפילו הבג"צ אישר את זה, יש לך בעייה עם הימין אז תבלע צפרדעים ותרגע.
ירושלמי מתוסכל
הבדיחה העתיקה מיושנת. לדאבוני הרב את הסובלנות בעיר אי אפשר למצוא אפילו במוזיאון: מוזיאון הסובלנות בירושלים הוא למעשה אנדרטה לערך הסובלנות. חש בושה ל"יהדות" החדשה הנרקמת בעיר.
יוני
תודה על הכתבה. אקרא לכל חברי, ידידיי ומשפחתי ללכת למוזיאון המדהים הזה ולחזק אותו. מה היינו עושים בלעדיך?
יוסי
כתבה של שמאלן ממורמר ובזוי
אורן
נמאס משמלאנים טיפשים שמעקמים כל דבר. ודונאים כל דבר ןבעיקר את עצמם.
בקיצור שכנית אותי לרוץ ולראות תודה יה טמבל
משקפופר
כל כך מרחם עליך, כל כך הרבה כאבי גרון. בטח כל היום אתה עסוק במירמורלי ובאכלולי, משקף שרואה כל היום רק רע חייב דחוף להחליף זגוגיות ולא מספיק לנקות העדשה.
הייתי מודאג אם היה כותב חיובי, האומרים לאור שהוא חושך. לכן הכתבה מחמיאה מאוד
נכנסתי רק לבדוק שכתבתם שלילי על המוזיאון (כנראה בקרוב יםתח כמוזיאון) רק בשביל להיות רגוע שכנראה הוא בסדר גמור
רעיל
סמול קיצוני. הכותב הוא איש עמותת עמק שווה הקיצונית, ממומן בידי האירופים
זה די פשוט סה"כ
לפעמים נזרקת שאלה לאוויר "איך ייתכן שארץ הקודש והעיר לשלוש הדתות אינה מעצמת תיירות? הדעת לא תופסת את זה". בקצרה: זה לא המצב הבטחוני. זה המיתוג.
מוזיאון הסובלנות בבית הקברות ממילא, עמותת אלע"ד באגן הקדוש, תכנית הרכבל על רקע חומות העיר – כולם סימפטום לשושרי המיתוג הזה. חלק מדפוס ברור של הנכחת מורשת קבוצה אחת בלבד במרחב הציבורי.
ביום שבו יציגו המדינה ועיריית ירושלים מרחב סובלני, מכבד ומשמר ערכי מסורת לכל דת באשר היא, ירושלים תהיה בראש רשימת הערים המתוירות בעולם.