גם הליגה הלאומית חוזרת לשחק כדורגל אחרי תקופת יובש ארוכה ומשחק החזרה מזמן יריבה היסטורית משהו, הפועל רעננה. זו הזדמנות מצוינת לפתוח (שוב) את הפצע מלפני 17 שנה ולהבטיח לעצמנו שמכאן יוצאים לדרך חדשה.
כבר כתבתי פה בעבר מספר פעמים על הטראומה של רעננה. הפצע הזה שממשיך ללוות אותי דואג להיפתח מדי פעם ולהחזיר אותי לנקודת השבר, בה התחילה להיסדק אהבתי לקבוצה בפעם הראשונה.
באחת מקבוצות האוהדים בפייסבוק העלו קישור לתקציר של אותו משחק ארור. פעם ראשונה שישבתי לראות את המשחק מאז, תוהה אם אולי לא הגזמתי קצת בתגובה. הרי מדובר במשחק מלפני 17 שנה, כל כך מזמן שחלק מהאוהדים של הפועל לא נולדו עדיין. כבר היו לנו מפחי נפש בעבר, כולל פספוס של עליה ואינספור ירידות ואולי, חשבתי לעצמי, ההחטאה של רונן שוויג לא כזו נוראית, כבר ראינו החמצות בעבר: היו לנו את עופר דגמי, נצח מסובי, אסי טובי ויאיר אסייג. ואז הגיעה הדקה 94 ושוויג בעט לשמיים וראיתי שחור, שוב, כמו אז ברעננה.
רצה הגורל ואנחנו שוב פוגשים את אותה רעננה, אמנם כבר הספקנו לשחק נגדם מאז, אבל משהו בתחושה שלי היה כבר של 'מאוחר מדי', כאילו כבר לא היה שום רצון לתחושת נקמה או לנסות לתקן את הרושם מאז, של קבוצה אנמית שפשוט לא מסוגלת לקחת את מה שמגיע לה ולעלות ליגה. ולמרות מה שאמרתי, אני מרגיש שהמשחק הזה יכול להיות עבורנו נקודת המפנה. אמנם אנחנו לא נוכל להיות שם במגרש, אבל השחקנים שלנו יהיו, אני מקווה שהם קוראים את השורות האלו ומבינים את האחריות שרובצת על הכתפיים שלהם. אנחנו רוצים ניצחון, כזה שיבהיר לכולנו שהפועל החדשה והמאוחדת כאן בשביל לעלות ליגה, בשביל להיות הקבוצה שמסוגלת להבקיע בדקה-94.
ואם בעליית ליגה עסקינן, מסתבר שמקבלי ההחלטות לא ישבו בשקט בתקופת סגר ב' וחיזקו את החלק הקדמי שאומנם הראה סימני חיים בחמשת המחזורים הראשונים, אך בהחלט היה זקוק גם לרענון כדי לתגבר את החלק שאחראי על כיבוש שערים. החותם הטרי הוא הקשר ההתקפי גיא בדש, שמגיע אחרי עונה פחות מוצלחת בנס ציונה, עימה ירד ללאומית מליגת העל, אך לזכותו יאמר כי עונה קודם לכן, הרשים במדי בית"ר תל אביב בת ים, כך שנותר לקוות שהוא ישתלב היטב במדים האדומים וישחזר את עונתו המוצלחת מעונת 18-19.
הליגה הלאומית היא ריצת מרתון ארוכה מאוד, זאת בהנחה שאכן הליגה תתקיים במתכונתה הרגילה, ללא שינוי הפורמט בגלל נגיף הקורונה. הליגה הלאומית מאז ומעולם הייתה צמודה, מותחת ופערים קטנים עד לא קיימים בין הקבוצות וכפועל יוצא – כל משחק הוא פתוח לגמרי ובעידן הקורונה שבו הקהל לא נוכח כלל, גם לביתיות אין למעשה משמעות, אבל אם בכל זאת אנחנו חפצים בעליית ליגה (ואנחנו חפצים), איצטדיון טדי אמור להוות יתרון כלשהו בגלל גודלו, נוכחותו הפיזית המרשימה ואוויר ההרים הצלול כיין. אז תעשו טובה ותנצחו את רעננה. כן, גם בשביל הנקמה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת16"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
