אף אחד לא מצפה מהפועל ירושלים לנצח את מכבי חיפה. לא בסמי עופר, לא בטדי, לא בכלל. פערי הרמות – המקצועיים והכלכליים – ברורים היטב לכולם. זה רק מאדיר את ההישג של האדומים, שהפכו בשנים האחרונות לכבשה השחורה של מועדון המיליונים של יענקל'ה שחר, וליקטו ממנו לא מעט נקודות יקרות – כולל ה-0:3 הבלתי נשכח מבית היוצר של אופק ביטון ו-וויליאם טוגי.
מצד שני, הפועל קיבלה אמש (ראשון) יריבה במצב אופטימלי מבחינתה. הפער ממכבי תל אביב נראה בלתי מחיק – מה שגורם אוטומטית לסיר הלחץ הירוק לעלות על גדותיו; צ'ארון שרי טרוד במצב משפחתו בהולנד, וכשהוא רחוק מיקיריו הוא גם רחוק מביצועיו המקוריים; הגרזן דמוי הטנק הידוע גם כעבדולאיי סק עושה בימים אלה עם סנגל באליפות אפריקה, ואפילו ברומטר כל יכול מסוגו של עלי מוחמד נקלע ליום חלש והעניק ליריבה פנדל ממצב שבשגרה הוא מנקה בעיניים עצומות.
אלא שהפועל לא השכילה לקחת את שלל המתנות שקיבלה. הצפייה בכדור המקפץ ברחבה משולה לזו של אוהד ביציע ומאפשרת אפילו לשחקן מסוגו של שון גולדברג לכבוש, וכמובן שער החובה התורן בדקה קריטית רגע לפני ההפסקה.
בצד המעודד, עומר אגבדיש ממשיך במגמת השיפור ואפילו ניפק כדור למסגרת; מתן חוזז חוזר לעצמו וצובר ביטחון; ילה דוין לא היה רחוק משער אדיר (חבל שהוא מאיים מעט מדי על השער) ומעל כולם ליאור קאסה ביכולת פנומנלית גם כשהוא מתופקד הרחק מאזור הנוחות שלו כקיצוני שמאלי.
רוצים להישאר מעודכנים?
כפועל יוצא, שם גם מתחילות הבעיות המוכרות בניהול המשחק של זיו אריה, שבא מהבית בידיעה שהשחקן הטוב ביותר כיום בהפועל מנוע מלשחק יותר ממחצית אחת. למה? כנראה שלעולם לא נדע. ויש עוד לא מעט שאלות שלא זוכות למענה, כמו למה כל הספסל עושה דרכו אל כר הדשא לפני כארם זועבי, היחיד שסיכן את השער במחצית השנייה? סביר להניח שאם המצב הנהדר של קאפיטה היה מתגלגל לרגליו, הוא היה מסתיים אחרת במקום טיל מסוכן לפרצופו של דוין.
לאוהדים הנאמנים ביציע, שהבינו מבעוד מועד שהסיכוי לקאמבק לא ריאלי, לא נותר אלא לקנא בלהטוטים של ענאן חלאילי ובחוכמת המשחק הבלתי נגמרת של ליאור רפאלוב. כמי שנולדו לסבול – הם אפילו יכלו למצוא מעט נחמה בעובדה שקבוצתם היתה בתמונת המשחק עד שריקת הסיום.
העיקר שמאמנם המתחכם הודיע שאם המחצית הראשונה היתה מסתיימת בשוויון, הפועל היתה זוכה בניצחון. מצד שני, העיסוק הקבוע בשטויות הנפלטות מפיו של זיו, גורמות לכך שבמקום לכעוס עדיף פשוט לחייך. או לגחך. זה האיש, זו דיברתו, ואם נרצה או לא – הוא הפנים של הפועל.
