זיו אריה (צילום: אורן בן חקון)
זיו אריה (צילום: אורן בן חקון)

תנו לו בכפיים: זיו אריה הצליח להפתיע את ברק בכר, את מכבי חיפה ואת אוהדי הפועל

שבוע אחרי שהעליב את השחקנים שלו ואת המועדון שבו הוא נמצא, זיו אריה הוכיח שאפשר גם אחרת – שאפשר להעז, שאפשר לשחק כדורגל ושאפשר לרצות לנצח. ועוד בסמי עופר מול האלופה שבדרך. עכשיו רק תמשיך כך | טור דעה

פורסם בתאריך: 23.1.22 09:08

1. אפשר ורצוי להתחיל מהשורה התחתונה: הפועל ירושלים, זו שמשחקת לאחור כאידיאולוגיה, מעזה לעתים לפתוח ללא חלוץ טבעי ואוהדיה הנאמנים זוכרים כמה פעמים בעטה לעבר המסגרת במהלך כל העונה – יצאה מאוכזבת מנקודה בסמי עופר מול קבוצת מיליונים, שההרכב השני שלה אמור להבטיח אליפות בפער דו ספרתי.

חובה להחמיא, למחוא כפיים ואף להצדיע לקואץ' זיו אריה על שהיה פסע משלוש נקודות שבהחלט הגיעו לקבוצה שלו. הפועל שיחקה פתוח, הניעה כדור לעומק, ניסתה מקרוב ומרחוק, הטרידה ללא הרף את מנוחתו של ג'וש כהן, גילתה לשמחתה שהשד הירוק לא נורא כל כך והחשוב מכל – החזירה לעצמה את הנקודה האבודה מהדרבי ובדרך עצרה רצף ירוק של עשרה ניצחונות ליגה רצופים, במשחק בו איש לא נתן לה סיכוי.


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]


בייחוד אמורים הדברים לגבי טראסט המוחות המבריקים מהכרמל, חבורה מגוחכת שחבריה קוראים לעצמם עיתונאים בחסות תרבות הליקוק שמשום מה השתרשה כאן, שפרסמה ברשתות החברתיות תחזיות למשחק שרובן ככולן דמו יותר לטניס. מעניין לברר הבוקר איזה טעם יש לכובעים בחיפה?

2. ואלה שמות החברים שעשו לנו שמח וחתומים על משחק שחלקים רבים ממנו ישולבו בגאון בדיסק שיועבר אחר כבוד למועדונים גדולים קצת יותר בבוא העת. אדבאיו אדליי ממשיך להוכיח שהוא שוער ענק בעל משחק רגל משובח, יציאות אמיצות וזינוקים של חתול שמזכירים את ברנאר לאמה הצרפתי, שכיכב בשער נבחרתו באמצע שנות ה-90. כיף שיש על מי לסמוך, גם כשצריך לבזבז זמן ולהוציא מדעתם שחצנים דוגמת עומר אצילי;

סולומון דניאל הוא רכש נפלא, קשר אחורי אחראי שלא מפחד להיכנס לתאקלים, מסכל התקפות על בסיס קבוע ומוציא אחרות לצד הנכון. כל האמצעים כשרים כדי לתקוף את הכדור ולהלחיץ את היריב, וכמובן הבונוס בדקה ה-84, כשלא סתם העיף כדור לשום מקום, אלא שלח את וילי אגאדה למרוץ שהסתיים בשאגות שמחה וקריאות התרגשות שספק מתי נראו ביציע K באצטדיון החיפאי.


אוהדי הפועל ירושלים במשחק מול מכבי חיפה בסמי עופר (צילום: אור בוקר)

אוהדי הפועל ירושלים במשחק מול מכבי חיפה בסמי עופר (צילום: אור בוקר)


אילוז' יאהו מתגלה משבוע לשבוע כשחקן יצירתי שיכול לעשות דברים יפים גם בחלק הקדמי, גיא בדש רוקד עם הכדור ומפטם את החברים, ואחמד סלמן הצעיר זקוק לליטוש במהלך האחרון, אבל עדיין תמיד חד ומסוכן. רוסלן ברסקי הזכיר לפרקים ימים בהם בלט בקבוצות אחרות, וכמובן מיסטר אגאדה החל בשעה טובה לפרוע שטרות במאני טיים עם צמד מנצח. כמה חבל שבפועל ישנם שופטים פחדנים דוגמת ניב שטייף, שגם טכנולוגיית ה-VAR תתקשה ללמד אותם את החוקה, שקובעת שהכתף היא איבר לגיטימי בכדורגל. הרבה יותר קל לרצות את האלפים בירוק ולשקשק רק מההד בסמי עופר. אגב, מעניין למה אותו שופט לא טרח להשתמש באותה מערכת כדי לצפות בהצגה המביכה של סאן מנחם.

3. ודווקא בגלל ש-150 אוהדים משולהבים נהנו כל כך מהיכולת של קבוצתם, אולי בפעם הראשונה העונה, בכללם כותב שורות אלה ובתו הבכורה, חשוב להדגיש גם את מידת האכזבה הבלתי נסבלת מכך שיתרון בדקה ה-84 הספיק רק לנקודה ולא לשלוש.

 

 

למשחקי הכבוד מול עידן שמש שאוטוטו ייפרד מהפועל כבר התרגלנו, אבל למה אחרי מחצית ראשונה בשליטה אדומה, עם שפע מצבים, צריך להתחיל את השנייה עם חילוף הגנתי? מה בדיוק לא עבד ולפי איזה היגיון המטרה היא לשחק על נקודה במצב הנזיל בתחתית? לאיש על הקווים הפתרונים.

קצת אחרי התבטאה הטעות בשדה המשחק, כשעומר אגבדיש שנכנס החמיץ מצב שגם ההגדרה קורץ מעליבה אותו. שמש ו/או סלמן, כלים התקפיים שבקלות היו יכולים וצריכים להיות שם במקומו, עושים מזה שער בעיניים עצומות.


הפועל ירושלים מול מכבי חיפה בסמי עופר (צילום: אור בוקר)

הפועל ירושלים מול מכבי חיפה בסמי עופר (צילום: אור בוקר)


4. שריקת הסיום היתה המבוא למבול רגשות שכולם כללו לב אדום שהתפוצץ מרוב גאווה. שירת ההמנון האדום הקולקטיבי עם הצעיפים המונפים למראה השחקנים שבאו לומר תודה היה מחזה שייצרב אצל כל אוהד אדום. "תראה כמה ילדים, אבא, הפועל זו קבוצה של משפחה", אבחנה שי בת ה-8 וחצי ברגישות מדהימה, ועברה למשימה מאתגרת הרבה יותר – להרגיע את אביה החמום שלעתים קרובות מדי יוצא מהכלים בזמן הצפייה בקבוצתו – במיוחד כשאשטה אווקה מתגרה ביריבה במהלך כדור חוץ כמו בשכונה וחוטף צהוב שמוציא עשן מהאוזניים. "אבא, תעודד ואל תכעס, הכל בסדר – 1 לנו ו-1 להם", חתמה בחיוך. אימצתי אותה אל חיקי, וחשבתי כמה טוב שממרומי גילי וסבלי עם הפועל, יש לי המון מה ללמוד מאוהדת דור העתיד הפרטית שלי. לב אדום של אבא.


שי ואור בוקר (צילום: פרטי)


בדרך לרכבים, גל של אוהדים ירוקים החמיאו לשני האדומים על היכולת (כמו גם על האומץ לעשות את הדרך הארוכה בשעת לילה מאוחרת כשיש בית ספר למחרת), הודו שקבוצתם היא זו שגנבה נקודה ואיחלו לנו להישאר בליגה ולהוריד את בית"ר. כנראה לא שמעו על המגמה לפיה בכל פעם שההיא עם המנורה בסכנה, מחליטים לפתע בהתאחדות על הקפאת הירידות. ובכל זאת, תמיד נעים לשמוע פרגון מקיר לקיר.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. אפרים עבוש

    הכל נכון מלבד האמירה על עידן שמש. ראשית לטענתו פצוע ולכן לא התחמם אפילו במחצית אבל בוא נהייה כנים האם הוא יכול היה ללחוץ על כל המגרש יותר מעשר דקות . פרדוקס ששמש מתאים למצבים בהם צריך לגנוב נקודות במתפרצות ולנצל הזדמנויות שזו השיטה של זיו אריה שמבקרים אותה.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר