להיות ירושלמי זה הרבה מעבר למילים כמו: מאתיים, חתולה, אבויויו. להיות ירושלמי זה אופי, זאת דרך חיים. להיות ירושלמי, זה להתפלל מהיום הראשון של החורף שירד שלג. ובכל פעם שהמעלות יורדות, להצהיר מייד בקול "זה קור של שלג".
אין מה לעשות. זה חלק מאיתנו, זה חזק מאיתנו, וזה חלק בלתי נפרד מהיותנו ירושלמים.
"הכיף" האמיתי מתחיל כשהחזאים מודיעים שיש סיכוי לשלג. אוהו, אז מתחילה הבהלה הגדולה. פתאום זמני התחזית הם בעלי הרייטינג הגבוה ביותר. כל שעה עגולה מקפידים לשמוע דיווחי מזג אוויר, מרפרשים אפליקציות, ובעיקר מחזיקים אצבעות. כי בהתרגשות שלנו מהרגע שנאמרו צמד המילים "סיכוי לשלג" השלג כבר כאן. שיחות חולין הופכות להימורים: "נו, מה אומרת? יירד או לא יירד?", המהמרים הכבדים גם יוסיפו: "ייתפס או לא ייתפס?". ימים כאלה שלצמד המילים הפשוט "מה נשמע" כבר אין מה להציע לנו.
שלג הוא ללא ספק הנושא החם.
כשאנחנו מבוגרים – השלג טומן בחובו אחריות. היערכות. הקמת חמ"ל. מתוך התחזיות ממהרים להוציא את השכבות הכבדות. כפפות סקי, כובעי פליז וצעיפי צמר. מצטנפים היטב ורצים לסופר. שמא חלילה נתפס לא מוכנים. שהרי אם ירד שלג, ואם הוא יערם, ואם יהיה מצור, לפחות שלא יהיה רעב. ואם יישאר משהו בסופר, הרי זה ממש בזבוז. (כל ה"אם" האלה, ממש מילות תפילה).
שלג בירושלים (צילום: מיכל פישמן-רואה)
אנשים מגיעים אל הסופר ומעמיסים כאילו לא מדובר בשלג חביב, אלא בהכרזת מלחמה, ואנו נקראים לשבת במקלטים בחודשים הקרובים. המדפים מתרוקנים במהירות, העגלות מתמלאות לגובה, תורים אינסופיים בקופות וכולם בלחץ שלא יהיו מוכנים לשלג.
לעומת זאת, כשאנחנו ילדים – השלג טומן בחובו הרפתקאות. התלהבות. הקמת ארגז ציוד. בארגז אסור לפספס דבר. משהו להתגלץ' עליו או מזחלת שלג. כפתורים, פקקי בקבוקים, גזר, מטאטא, צעיף ובננה לקראת הקמת איש השלג המושלם. ובעיקר התעלמות גורפת משיעורי הבית, מתוך אמונה שנקום לעיר לבנה ובכלל לא נלך לבית הספר.
הציור השבועי לילד – איפה רקסי? (צילום: מיכל פישמן-רואה)
בשורה התחתונה ההכנות והשמחה גדולים נורא, כמו התארגנות לחג שכולו אושר וצהלה.
אז התארגנו לכם ביעילות, אך בעיקר זכרו את אלא שאין להם. אלא שאין להם שמיכה חמה, אין להם ביגוד חם, אין להם אוכל חם או חימום.
אם יש סביבכם כאלה, בשכונה, ברחוב, בבניין, הוסיפו אותם לרשימות ההערכות שלכם. עזרו להם בקניות, ספקו להם שמיכה, הזמינו אותם לשהות בביתכם החם. דירשו בשלומם שידעו שיש מי שדואג להם.
כדי ששלג יהיה חג אמיתי, כולם צריכים להרגיש מוקפים באהבה נעימה, משפחה.
בתקווה לחג שלג שמח, שיצבע את הטור של שבוע הבא לבן, בנתיים מאחלת לכם להשאר יבשים ומחוממים.
מיכל
מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)
הדואג
מה עם הגז ….