עמית: בטלפון האדום של המדור, הלא הוא הטלפון האישי של יהונתן, התקבלה לפני זמן לא רב ידיעה מעניינת.
יהונתן: ידיעות מעניינות מתקבלות בו על בסיס יומי, תצטרך לכוון אותי לאחת הספציפית שעליה אתה מדבר.
עמית: משהו על חומוס חדש במרכז העיר.
יהונתן: נכון. היה משהו כזה. ברחוב שמאי, פחות או יותר מול חומוס אליהו. מקום שכרגע את שמו אינני זוכר, אבל שהיה נשמע מסקרן מאוד.
עמית: כמה מסקרן כבר יכול להיות חומוס?
יהונתן: לכאורה מדובר במקום שנפתח בשותפות של יהודים וערבים, משהו שאולי נשמע אלמנטרי ומתבקש בעיר מורכבת כמו ירושלים, אלא שבשנים האחרונות הוא בגדר כמעט פנטזיה.
עמית: אז ברוח הימים הפוליטיים המתוחים שכולנו חווים רגע לפני ההליכה לקלפי, שנאכל חומוס בשבחי הסובלנות והדו-קיום?
יהונתן: עד היום שמרנו את המדור הזה חף לחלוטין מפוליטיקה, ואין לי כוונה לשנות זאת כעת. מצד שני, באמת שהמון זמן לא אכלנו חומוס יחד. אז קדימה.
"חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
כפי שהם נוהגים לעשות כמעט בכל ביקור במרכז העיר, מנצלים יהונתן ועמית את הדרך ליעד הביקורת כדי לנסות ולאתר מטרות פוטנציאליות נוספות. ברחוב שמאי גרסת 2019 מתברר, כך מדובר, במשימה לא פשוטה.
יהונתן: איזה דיכאון. בכל פעם מחדש במרכז העיר זה מכה בנו. איפה היה האזור הזה פעם ומה נהיה ממנו היום. עצוב.
עמית: וזה בלי קשר לעצבות הכללית שפשתה ברחוב בשבועיים האחרונים מאז מותו של ג'קי מג'ר מ"טעמי".
יהונתן: פעם רחוב שמאי היה, בהיעדר מילה מתאימה יותר, שוקק. זה היה הלב של העיר, לא רק בענייני אוכל. היום הכל מסביב נראה מוזנח, המון חנויות סגורות, תחושה של אתר עבודות בנייה שלא נגמרות לעולם, והמון המון אבק, פקקים, אין חניה, מבאס.
"חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
עמית: הפינה של מדרחוב לונץ ושמאי, איפה שפעם פעלו מקומות מיתולוגיים כמו קולנוע "אימפריה", או בית הקפה "טריו" היא אולי העצובה מכולן. פשוט בלוק שלם של העיר שנראה נטוש.
יהונתן: יותר מ-3,000 שנות היסטוריה יש לעיר שלנו, ואני לא חושב שיהיה מופרך לקבוע שלפחות עבור מרכז העיר מדובר באחת התקופות הגרועות אי פעם. מניח שיש מי שיגידו שכל הבנייה והעבודות מסביב יביאו בסוף תנופה והתחדשות, איכשהו אני פחות קונה את זה.
עמית: מי שכבר ישים נפשו בכפו מבחינת תחבורה ויגיע לכאן ברכב פרטי יגלה שחניה היא סיפור מורכב מאוד – מעט חניונים, מחירים גבוהים. ואיך, איך זה שבעיר אין עדיין חניונים מסובסדים לתושבים כמו שיש בתל אביב?
יהונתן: בלתי נתפס. ולאור איך שנראה מסביב, די מדהים אותי שיש עדיין יזמים או בעלי חזון שמוכנים להמר ולפתוח כאן עסקים חדשים בתחום האוכל, אפילו אם מדובר על מקומות קטנים וצנועים.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן, "חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
חומוס "איזק" נראה מבחוץ כמו מקום שההגדרה "קטן וצנוע" עשויה אפילו להיות גדולה עליו. במקום פחות מחמישה שולחנות קטנים אשר צופים לפס הכנות מינימליסטי ולמטבח לא גדול.
עמית: טוב, ככה נראית חומוסיה. הרבה זמן לא היה לנו מקום כזה. תפריט שהוא בעיקר חומוס, פס סלטים של חמוצים, סלט ירקות, פלפלי שיפקה ולא הרבה מעבר.
יהונתן: החלל מרגיש מודרני למדי אבל רחוק מלהיות מתאמץ מבחינת מיתוג או נראות. למעשה, יש מצב שמבחינת חתימה או נוכחות תקשורתית ברשת זה אולי המקום הכי מסתורי שאי פעם הגענו אליו. אין לו אפילו אזכור בשום מקום – לא פייסבוק, לא אינסטגרם.
עמית: חיפוש בגוגל של המחרוזת "חומוס איזק" לא מסייע, בלשון המעטה, ומגלה בעיקר שבעיר מודיעין פעלה בעבר חומוסייה בעלת שם דומה.
"חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
יהונתן: הניסיון ללקט מידע מהעובדים במקום לא פשוט אף הוא. אם אני מבין נכון אז מדובר בשותפות בין משפחה יהודית לבין בעלים של חומוסייה מוואדי ג'וז שעודנה פועלת.
עמית: שותפויות כאלה היו פעם חלק בלתי נפרד מנוף האוכל העירוני. "דולפין ים" בימיה הראשונים היא אולי הדוגמה הכי מפורסמת, אבל יש עוד הרבה. אלא שבשנים האחרונות הגזענות הגיעה אפילו לתחום החומוס, ושנינו לא נשכח, יהונתן, את החומוסייה באזור התעשייה תלפיות שהתגאתה בכך שאינה מעסיקה ערבים.
יהונתן: ערבים ויהודים ששותפים במקום כשר מטר מכיכר ציון – זו ירושלים. או לפחות זו ירושלים כמו שהיינו רוצים שתהיה.
"חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
המבקרים מזמינים מנת חומוס לכל אחד – עמית עם פול ויהונתן עם גרגירים. המנות מוגשות בזריזות בקעריות חרסינה ארמניות למראה אשר נושאות את שם המקום. לצד החומוס צלחת ירקות, סלט ירקות קצוץ בטחינה, סלסלה של פיתות חמימות וצלוחית של כדורי פלאפל לוהטים.
עמית: לפני הכל אני חייב לשבח את המקום על אחד הפסקולים האקלקטיים והמרנינים ביותר שבהם נתקלנו. יהורם גאון בלאדינו, "אותך" של הראל סקעת, "אליעזר בן יהודה" של חווה אלברשטיין ו-"Ebony and Ivory" לבית פול מקרטני וסטיבי וונדר.
יהונתן: אז אני לפני הכל חייב לשבח את המקום על צלחת הירק שלו. ליד חומוס הרי חייבים להגיש משהו טרי – ברוב המקומות מסתפקים בבצל, הירק הזול מכולם שגם מהווה פרטנר אידאלי לחומוס מבחינת טעם. במזרח העיר מקובל לשים ליד החומוס גם עגבנייה חתוכה וזיתים, ויש מקומות של מלפפון חמוץ. פה יש הכל מהכל ועוד.
"חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
עמית: פעם ראשונה אי פעם לדעתי שאני נתקל במלפפון ירוק חתוך לצד חומוס. בצלחת יש גם מלפפון בחומץ, עגבנייה ובצל. יחד עם הפיתות החמות בסגנון מזרח העיר – כלומר פיתות דקות יחסית ופשוטות, לא התימניות הבשרניות – מדובר בסימנים טובים לבאות.
יהונתן: את החומוס טעמנו פעם ראשונה במזלג, אחר כך עם פיתה ולבסוף עם בצל. מדובר בחומוס מוצק יחסית, סמיך מאוד, טרי מאוד. יש בו חמיצות גבוהה יחסית, אולם פחותה מזו שמקובלת במזרח העיר.
עמית: זה מרקם שלא דומה לשום חומוס שיש בסביבה – לא סגנון פינתי/טעמי, לא מזכיר את "אליהו" השכן, לא בדיוק מזרח העיר. מין חומוס היברידי שכזה. כאילו לקחו חומוס של העיר העתיקה וקצת מיתנו אותו לטובת החך היהודי-ישראלי. חומוס טעים, סך הכל, גם אם לא מאוד מאופיין או יוצא דופן. הגרגירים רכים כמו שצריך, הפול מעט אנמי.
יהונתן: השוס הכי גדול הוא הפלאפל. קציצות מאורכות שקצת דומות לקובה או ערגלית בצורתן, דומות לאלה שמקבלים לפעמים במסעדות בצפון. הפלאפל עשוי ביד אומן – פריך מאוד מבחוץ, עסיסי אך מבושל היטב בפנים. מידת עשייה מושלמת וטעם מפתיע הודות לתוספת קינמון.
עמית: אני, יודעים קוראינו הוותיקים, לא אוהב פלאפל, וזה פלאפל פשוט מעולה שהולך נפלא עם הטחינה החמצמצה של המקום. המרקם של הפלאפל יחד עם טעם הקינמון מייצרים בביס חוויה שכמעט מזכירה קציצת בשר, והנה עוד תזכורת לבני עדת הטבעונות – בשביל אוכל טבעוני טוב ממש לא חייבים להתאמץ. פלאפל, טחינה, פיתה, ירק טרי, והנה מנה טבעונית מעולה.
יהונתן: מסתבר שמציעים כאן את הפלאפלים האלה בפיתה, ואפילו מבלי לטעום את הפלאפלים האחרים שעוד קיימים במרכז העיר אני יכול לומר שהעובדה הזו לבד היא סיבה להגיע לכאן.
"חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
בתפריט המצומצם של "איזק" אין יותר מדי אפשרויות פרט לחומוס. המבקרים, נחושים לאג'נדה הקבועה של "לטעום כמה שיותר", ממשיכים את הארוחה במנה של שקשוקה ומנת צ'יפס. לצד המנות הפעם מוגשת צלוחית של סלט ירקות קצוץ בטחינה וכן צלוחית של חצילים מטוגנים ועליהם מעט רוטב שום לימון.
עמית: צ'יפס ביתי, שקשוקה טרייה וסלט ירקות בטחינה – אני חושב שמצאנו מבלי להתכוון את אחת מארוחות הבוקר היותר כיפיות בסביבה.
יהונתן: זה צ'יפס חומוסיות או מסעדות מזרחיות קלאסי. מטוגן פעם אחת, קצת שמנוני אבל פריך לפרקים. ממש כמו הפלאפל הוא משתדך מצוין לטחינה המקומית החמוצה, ומזכיר את אחד ממאכלי הפאבים האהובים של שנות השמונים – צ'יפס עם טחינה.
"חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
עמית: החצילים המטוגנים טריים ומעולים. השקשוקה טרייה מאוד אף היא, אולי אפילו טרייה מדי. היא נעשתה ברגע ההזמנה, לדעתי תוך התבססות על עגבניות מקופסה. באופן עקרוני כמו שאין בעיה בשימוש בעגבניות משומרות, אלא שברוב השימורים הפשוטים יש סידן שנועד לשמור על מרקם העגבנייה ועל כן התוצאה הסופית נוקשה יחסית.
יהונתן: גם התיבול מאוד מאוד עדין. בלי חריף, בלי קימל טחון. יש בעיקר טעם של עגבניות שלא בושלו מספיק, ואין ספק שאני מעדיף שקשוקה בסגנון היותר צפון אפריקאי, כלומר עם רוטב "מבושל יותר". מנגד, נקודות זכות מגיעות על הגשת חלמונים רכים בתוך חלבון מבושל.
עמית: נורא כיף לזרוק צ'יפסים לרוטב שנוצר מהשילוב שבין החלמון הנוזלי לבין מיצי העגבניות.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן, "חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
כפי שמקובל בעדות החומוס, הארוחה מסתיימת מהר מאוד, וכחצי שעה לאחר שנכנסו למקום מוצאים עצמם שוב יהונתן ועמית ברחוב שמאי המדכא קמעה. את הסיכום הם מבצעים בעודם צועדים לכיוון החניון שבמעלה הרחוב.
עמית: איזה ניגוד בין המקום הקטן והנעים לבין מה שקורה בחוץ. למה יש פה כל כך הרבה משאיות כל הזמן? ולאן לעזאזל הן נוסעות? לתוך כיכר ציון?
יהונתן: היה נחמד לשבת שם. האם מדובר בפריצת דרך קולינרית או בשורה בתחום החומוס למרכז העיר? לא ממש. אבל – וזה אבל שאי אפשר להתעלם ממנו – יש ב"איזק" משהו שהוא אנטיתזה להרבה דברים שאנחנו חווים לאחרונה, ורק על כך מגיעות לו נקודות זכות רבות.
"חומוס איזק" (צילום: אסף קרלה)
עמית: הפסקול, שילוב הירקות בצלחות, אפילו כלי החרס המקומיים – בכולם אפשר למצוא משמעויות ורבדים עמוקים יותר. ואפשר גם פשוט להגיד שמדובר באחלה חומוס. פשוט, טרי, שונה מאוד מהמקובל בסביבה.
יהונתן: ואל תשכח את הפלאפל.
עמית: ולמרות שהבטחנו בלי פוליטיקה נגיד שלא נרמוז לכם למי בכוונתנו להצביע בעוד פחות משבועיים, אבל כן נרמוז שהיינו מעדיפים שכמה שיותר אנשים יצביעו עבור מועמדים שיעריכו מקומות מהסוג של "חומוס איזק". יהודים וערבים יחד. במטבח זה עובד לא רע, עכשיו נשאר לפתור את כל השאר.
חומוס איזק, שמאי 23, כשר.
חשבון:
חומוס גרגירים – 28 שקלים
חומוס פול – 28 שקלים
צ'יפס – 10 שקלים
שקשוקה – 18 שקלים
קולה – 7 שקלים
מים מינרליים – 8 שקלים
סך הכל – 99 שקלים
