שוק מחנה יהודה אינו סתם שוק, אלא חוויה ירושלמית אמיתית, לב ליבה של העיר ומקום מפגש לכל הזרמים והמעמדות. הצבעוניות האתנית, תמונות הווי ססגוניות, דמויות ציוריות, צעקות המוכרים, ריחות הירקות והפירות, דברי המאפה, הדגים והעופות – מתערבבים זה בזה ויוצרים חגיגה לכל החושים. זהו מקום הומה אדם, המחליף צבעיו ללא הרף, הפקוק רוב היום וכמעט כל שעות היממה עם בתי קפה, מסבאות ודוכני מזון מהיר – ולמסעדות עממיות ויוקרתיות. למרות פתיחתם של קניונים ומרכזי קניה מודרניים – הודות למגוון העצום הקיים בו של מזון וסחורה חקלאית טרייה וזולה – וגם אטליזים ומאפיות, דברי מכולת, תבלינים וממתקים, ביגוד וכלי עבודה וצעצועים – לא נפגעה הנהירה אליו של קונים ומטיילים ירושלמים וגם של תיירים ובליינים.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה בנחלאות? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
הפיגועים הקשים עם עשרות קורבנות שאירעו בשוק בראשית שנות ה-2000 כאשר זוג מחבלים מחופשים לחרדים פוצצו את עצמם, או מחבלת שהתאבדה, כשהיא חגורה במטעני נפץ, או חומר נפץ שהוסתר בתוך אבטיח ונתגלה בטרם הפעלתו – כל אלו לא הרתיעו את אוהבי השוק מלהגיע אליו והוא היה לאהוב שבשווקי הארץ. השוק הפך לאחד מסמלי ירושלים האוטנטיים ביותר. המקום היה גם לאתר ביקור לפוליטיקאים, הרוצים להתחבב על שכבות העם, ולחוש את הדופק ולאן נושבת הרוח.
שוק מחנה יהודה (צילום: אדם אקרמן)
שטחו של השוק כ-130 דונם (אחד משני השווקים הגדולים בארץ). ישנם בו למעלה מ-650 בתי עסק (מהם כמאה מסעדות). הוא מפרנס כ-3,500 משפחות ועוד כ-2,000 נפש גרים בתחומיו. מדי יום עוברת דרכו כרבבת קונים. בולט בו המרקם העדתי המגוון. בין בעלי הדוכנים יש רוב מוחץ לכורדים, פרסים, חלבים, טורקים וסורים (האשכנזים במיעוט) – וישנם שני שווקי משנה בתוכו הקרויים 'השוק העירקי' ו'השוק הגרוזיני'.
המנון השוק (צילום: אדם אקרמן)
שמות הרחובות עסיסיים: האגס, האפרסק, התפוח, השזיף, השקד והתות. שמו המקורי של השוק היה 'בית יעקב' (כשם השכונה שנוסדה בסמוך ב-1877). הוא החל על מגרש ענק ריק בבעלות משפחת ולירו. במגרש היתה גם תחנה לאיסוף נוסעים בקו העגלות בין ירושלים ליפו. ב-1887 קמה לידו שכונת מחנה יהודה ויחד עם שכונת אבן ישראל, שקמה עוד ב-1875, היו אלו שלוש שכונות מרוחקות מהשווקים בעיר העתיקה. לכן כבר בשלהי המאה ה-19, החלו פלחים ערבים, בעיקר מהכפר ליפתא, להביא את תוצרתם וגידוליהם למגרש הפנוי ולמוכרם לתושבי שכונות אלו. מראשית המאה ה-20 החלו גם יהודים להקים דוכני קבע בשוק – ובעיקר מורי ותלמידי ישיבת 'עץ חיים', שמצאו במקום מקור כלכלי ופרנסה. באותם ימים קיבל השוק את כינויו – על שם שכונת 'מחנה יהודה' הסמוכה.
רוצים להישאר מעודכנים?
סככות ארעיות, היו בהדרגה למבני פח ועץ קבועים. אך ה"באסטות" המאולתרות, הוקמו ללא סדר וללא תכנון. השלטונות הטורקיים לא דאגו לתשתית של תברואה והיגיינה. המראה המלוכלך והמזוהם של המקום הדאיג את הבריטים, שעם התבססותם בעיר לאחר 1917, החלו להפעיל לחץ על הסוחרים והרוכלים. המושל הבריטי רונלד סטורס, איים על הסוחרים, שאם לא יתארגנו ויקימו שוק מסודר עם תשתיות של ביוב ומים, ייסגר המקום. בשל איום זה בקיץ 1922, החלו הסוחרים להתארגן וחתמו חוזים עם משפחת ולירו – על מנת להסדיר הקמת דוכנים קבועים – ולהבטיח תנאים הגיוונים נאותים – שייבנו על פי התקנות העירוניות. בתאריך זה, רואים את ראשית פתיחתו של השוק ביוזמת בעלי הדוכנים – והפיכתו למקום קבע בשליטתם (כך שלמעשה מלאו השנה 101 שנים לפתיחתו). העתק החוזה בין הסוחרים לוולירו נמצא בארכיון הציוני המרכזי.
שלט משנת 1931 של הבנק שסייע לסוחרי השוק (צילום: אדם אקרמןI)
המקורות ההיסטוריים אינם מפרטים את היחס שהיה עד אז בין הבעלים לבין בעלי הדוכנים בשוק, וגם לא ברור האם שולמו דמי שכירות כל שהם למשפחת ולירו. החל משנת 1924 החלו הסוחרים לפנות לוועד הקהילה בבקשה לסיוע במשא ומתן עם ולירו, על רכישת הקרקע ובעזרה לקבלת הלוואות – כך שיוכלו להיענות לדרישתו של סטורס לפתח שוק מודרני. כוונתם היתה שהשוק החדש יחליף את השוק הלא מתוכנן שהתפתח במשך השנים.
החל מפרעות 1929, יהודים שהיו קונים בשווקי הערביים בעיר העתיקה, בחרו לעשות את קניותיהם בשוק היהודי. פדיון בעלי הדוכנים גדל ובעזרת ועד העיר, הם השיגו הלוואה מבנק הלוואה וחיסכון, לפיתוח השוק. בתחילת 1931 הוקמו 81 חנויות קבע עם שירותים ציבוריים (הראשונים בעיר). הסוחרים גם רכשו חלקת אדמה מדרום לשוק הקבוע, לבניית שוק מאורגן. תוך כחצי שנה, התארגנה עוד קבוצה של 22 סוחרים ורכשה חלקה נוספת גדולה ממשפחת ולירו. השוק הלך והתרחב כל תקופת המנדט והשטח בבעלות משפחת ולירו הלך והצטמצם. בשנת 1942 עיריית ירושלים הפקיעה שטח נכבד נוסף באזור מחנה יהודה – לשם הגדלת השוק.
שוק מחנה יהודה (צילום: אדם אקרמן)
אחת מחנויות הירקות החדשות היתה של משפחת בנאי ברחוב האגס 1. המשפחה התגוררה בדירה בת שני חדרים מעליה. ילדיהם התגלו כברוכי כישרונות, ובשנת 2000 הוסב שם הרחוב ל"אליהו יעקב בנאי", לכבוד הסבא שנודע בכישרון הסיפור והנגינה שלו, ממנו האציל לשמונת נכדיו (ארבעה מהם היו לכוכבי תרבות ובידור).
גוש חנויות הקבע היה לגרעין לשוק כולו. המאבק בין הסוחרים הקבועים לרוכלים המקימים דוכנים מאולתרים נמשך עד היום. משנת 1988 עובר השוק שיפוצים לעיתים תכופות וחלקו הגדול קורה בגג. כמו כן שוקמו גם חלק מבתי המגורים. ב-1986 נבחר לראשונה ועד לשוק וכיום מנוהל המקום על ידי מנהלת שוק מחנה יהודה. המנהלת נבחרת מידי ארבע שנים ומטפלת בבעיות חברתיות בנוסף לטיפול השוטף בתחזוקה, ניקוז, תאורה וריצוף. המנהלה יזמה אפילו חיבורו של 'המנון השוק' (שבוצע לראשונה בשנת 2000).
הסורג בפתח החנות של משפחת בנאי (צילום: אדם אקרמן)
השוק ממשיך להיות מקור פרנסה למאות משפחות. הדימוי העצמי של הסוחרים עלה בעשורים האחרונים, ובעזרת המנהלת הצליחו ליצור אווירה נעימה יותר עבור באי השוק. השוק ממשיך לפעול סביב השעון, הוא "נשמת העיר", אזור מגורים רב עדתי. כאן נפגשים חילונים, חרדים, אמידים, קשי יום, עקרות בית – מבקרים בכל הגילאים. בכל שנה לפני חג הסוכות, נפתחים דוכנים המוכרים את ארבעת המינים. ירושלמים ומבקרים מחוץ לעיר, נהנים לסעוד במסעדות תימניות, טוניסאיות, כורדיות ואחרות במחירים עממיים. בתוככי השוק ניתן לפגוש קבוצות ידידים מבוגרות בחמארות (בערבית פרושו משקה תוסס ומעלה קצף – בית יין), המשחקות שש-בש – תוך שיחות על פוליטיקה ועל מצבה של בית"ר ירושלים. עם התקרב כניסת השבת, עובר חרדי הלבוש בבגדי שבת – התוקע בשופר על מנת לזרז את בעלי הדוכנים לסגור את עסקיהם – וכבמטה קסם השוק עובר לאווירת שבת.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
