מימי השלטון העות'מני ועד סיום תקופת המנדט הבריטי – ארגונים יהודים עמלו על איסוף נשק והחבאתו בתנאים מחתרתיים. למעשה, מראשית ההתיישבות היהודית והקמת המושבות בארץ ישראל – נאלצו המתיישבים להתמודד עם מפירי חוק, שודדים ומתנכלים ערבים. בשל החשש מהפורעים וגם מהשלטונות, הוטמן הנשק בסליקים – מקומות מחבוא ומסתור – אשר שימשו גם לאחסון מסמכים סודיים. בשלהי התקופה הטורקית, פעלו בארץ ישראל ארגונים כמו "בר גיורא", "השומר" וניל"י – ובתקופת המנדט הבריטי ה"הגנה", ה"אצ"ל" וה"לח"י".
הצורך באגירת הנשק בימי הטורקים נבע מהיעדר שלטון מרכזי חזק שייתן הגנה לאזרחיו – ובתקופה הבריטית בשל העוינות הגוברת של ערבים מוסתים. אחרי כניסת הבריטים לירושלים בדצמבר 1917, מנהיגי הערבים נוכחו לדעת כי מרבית העומדים בראש השלטון החדש וקציניו נוטים להם חסד ומוכנים לעזור בשאיפותיהם הלאומיות. הממשל הבריטי לא מנע מתועמלנים ערבים קיצוניים להתחיל בהפגנות אנטי ציוניות. בראש המפגינים במרץ 1920 היה ראש עיריית ירושלים כאזם פחה אל חוסייני. ב-4 באפריל פרצו מאורעות תר"פ (1920), כאשר לירושלים נכנסו מאות חוגגי נביא מוסא עם חרבותיהם, וביחד עם חברי המועדונים הלאומיים בעיר – החלו לתקוף יהודים. הם תקפו אותם במקלות, באלות, באבנים ובפגיונות – ופרצו גם לרובע היהודי. ועד ההגנה היהודי שהתגבש בעיר, שברשותו היו רק 50 רובים וקומץ אקדחים – ניסה לסייע לנפגעים – אך נעצר בידי שוטרים ערבים וגם בידי יחידות צבא בריטיות. רק רכבים של "הדסה" הורשו להיכנס בין החומות – ובהם הוברחו כמה אקדחים ורימונים. בעזרת נשק זה, החלה התארגנות שמנעה טבח אכזרי. בסיומם של שלושה ימי השתוללות – 6 יהודים נהרגו ו-216 נפצעו. מספר ההרוגים היה נמוך יחסית כי באותם ימים עדיין נמצאו ערבים לא מעטים, שהסתירו בבתיהם שכנים וידידים יהודים. רכוש יהודי רב נשדד ונחרב.
פתח הסליק הגדול ברמת רחל (צילום: יוסף אבי יאיר אנגל – ג'וחה)
אלו היו הפרעות הראשונות בעיר – שאומנם בעקבותיהן הודח ראש העיר. אולם קרוב משפחתו, חג' אמין אל חוסייני, מונה ב-1921 למופתי של ירושלים על ידי הנציב העליון היהודי, סר הרברט סמואל, שנקט מדיניות פייסנית כלפי הערבים. מינוי זה נתן אפשרות לחוסייני, שהיה אויב קיצוני ביותר של הציונות והיישוב בארץ, את האפשרות להחריף את הסכסוך היהודי-ערבי. המופתי הוסיף למאבק הלאומי את המימד הדתי. הוא טיפח את "המזימה" כביכול של היהודים השואפים להריסת אל אקצה, התנכל למתפללים בכותל, פעל לרכישת נשק רב ואגירתו במסגדים ובעיקר החבאתו בהר הבית. חוסייני היה האחראי הראשי לסדרת מאורעות הדמים בשנים 1921, 1929, 1939-1936. בשנת 1937 ברח המופתי מהארץ, ובמלחמת העולם השנייה שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית.
מאורעות 1920 התרחשו רק בירושלים – אך מאורעות תרפ"א (1921), הקיפו כבר את אזור השפלה כולו – ובלט רצח יהודים בגבול יפו-ת"א. הפרעות התרחשו משך חמישה ימים והסתיימו ב-47 חללי היישוב היהודי ובמאות פצועים. אסון כבד יותר נמנע הודות ליוצאי הגדודים העבריים, שללא קבלת רשות מהשלטונות התפזרו בין היישובים העבריים והגנו עליהם. תוצאות מאורעות אלו היו זרז בהבנה כי היהודים יכולים להבטיח עתידם בארץ רק בהתבססות על כוחם ונשקם העצמי.
חיילים בריטים בחצר המוסדות הלאומיים בעת חיפושי סליק בשבת השחורה של 1946 (צילום: באדיבות הארכיון הציוני)
ברם, במאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נרצחו 133 יהודים – ובלט הטבח הנוראי בחברון שבו נרצחו 67 יהודים – הסתבר שהלקחים לא יושמו במידה מספקת. בהמשך, בשנות "המרד הערבי" (1939-1936) הזעם כוון בעיקר נגד הבריטים – אך נהרגו בשנים אלו 520 יהודים – והתברר שרק הפעלת כוח בריטי גדול שפגע באלפי פורעים, הצילה את היישוב מאבדות מכאיבות עוד יותר בנפש וברכוש. הנשק שהיהודים החביאו לא הספיק, מצב תחזוקתו היה ירוד – וסליקים רבים בערים נמצאו לא תקינים.
רוצים להישאר מעודכנים?
ההתארגנות המאסיבית לייצור נשק, לרכישתו בחו"ל ולהעברתו ארצה, אימונים בירי ויצירת סליקים ארציים מוחזקים היטב – בעשור שקדם להקמת המדינה (1948-1938) תרמו רבות ללוחמה בשלבים הראשונים הקשים של מלחמת העצמאות. מגוון הסליקים שנחפרו היו רב ביותר: חלקם היו "שטחיים" לנגישות מהירה, וחלקם "עמוקים" לשימוש בשעת חרום לטווח ארוך.
היו סליקים פרטיים, יישובים וארציים. היצירתיות היתה רבה – היו סליקים במכלים שהוטמנו באדמה או מתחת לרצפות, בחביות, בצינורות אטומים או בכדי חלב. חלקם יועד להסתרת מסמכים ואף להחבאת מכשירי קשר. עם קום המדינה עמדו לרשות ה"הגנה", האצ"ל והלח"י כ-40 מחסנים מרכזיים ומעל ל-1,500 סליקים יישוביים.
במאי 1939 פורסם "הספר הלבן" שהגביל את העולים לארץ, אסר על מכירת קרקעות ליהודים – והחל מאמץ בריטי לפרק את ארגוני המחתרות מנשקם. למרות שיתוף פעולה זמני עם ה"הגנה" בתקופת מלחמת העולם – נערכו חיפושי נשק על ידי הבריטים בשנים 1940 ו-1943. משנת 1945 החלו הבריטים בחיפושים תכופים. החרמת נשק היתה עבורם למטרה ראשונה במעלה, במטרה לדכא את תנועת המרי – ובעיקר לפגוע באצ"ל ובלח"י. העונשים הוחמרו עד כדי מאסר עולם למחזיק נשק ברשותו ועונש מוות למשתמש בו, אך הדבר לא מנע הצטיידות בנשק ואחזקתו בסליקים. תופעה קשה היוו המלשינים לשלטונות – ומפקדי המחתרות לחמו בהם בחומרה רבה והענישו אותם קשות.
חילים בריטים מחפשים כלי נשק בבתי יהודים (צילום: באדיבות הארכיון הציוני)
אירוע "השבת השחורה" (29 ביוני 1946), היו השיא בפעילות הבריטית לחשיפת סליקים ופגיעה בכושר העמידה של היישוב. הוטל עוצר על ערים מרכזיות ומושבים, נתפסו בנייני הסוכנות היהודית ונעצרו מנהיגים בולטים. בקיבוץ יגור נתגלה אחד הסליקים החשובים של ההגנה. אולם הפעילויות הקיצוניות הבריטיות נכשלו בשבירת רוח היישוב. הם גרמו לשידוד מערכות בכל הנוגע לסליקים – אלו הועברו למכלי פח גדולים והוטמנו מחוץ לגדרות היישובים בשטחים פתוחים, שדות ומטעים עד יעבור זעם. בירושלים היו שני סליקים מרכזיים להגנה – האחד בבנייני המוסדות הלאומיים והשני באוניברסיטה העברית בהר הצופים.
בבניין הקק"ל למרות חיפוש קפדני, שלווה בשימוש במגלי מוקשים – הסליק הענק לא נחשף. הסליק היה ממוקם בקומה השנייה – והחיילים הבריטים היו קרובים לאיתורו, אך עובד קק"ל שהיה מודע לסכנת חשיפתו – ירד למרתף והפעיל משאבה חשמלית שבעזרתה היו ממלאים בור מים. רעש המשאבה משך את הקצין הבריטי וחייליו, והם אצו למרתף והחלו שם בחיפושים אחרי פתח הסליק, ולא חזרו יותר לקומה השנייה. הסליק המרכזי השני בבנייני האוניברסיטה העברית בהר הצופים, שייצרו בו גם אמצעי לחימה להעברה למגינים בירושלים, לא היה ליעד לחיפושים הבריטיים. המדען שעבד במעבדות האוניברסיטה בפיתוח כלי נשק היה פרופ' אהרון קציר (קצ'לסקי) – שאחיו אפרים, היה לנשיא הרביעי של מדינת ישראל. בקמפוס האוניברסיטה היו מחסני נשק מוחבאים בבנייני הכימיה, הפיזיקה והמתמטיקה – אך שני הסליקים המוגנים ביותר היו עמוק בבטן האדמה ב"הדסה" ובבית רוזנבלום (בעבר בניין מדעי היהדות והיום הפקולטה למשפטים).
בתקופת המנדט נבנה סליק מאסיבי תת קרקעי בקיבוץ רמת רחל, מתחת לבניין המרכזי במקום ונטמנו בו כלי נשק רבים. ב"שבת השחורה" – חיפשו הבריטים משך 18 שעות נשק במקום ולא גילו את הסליק. הפתח אליו הוסתר על ידי מיטת תינוק שעמדה מעליו. במלחמת השחרור חרב כמעט כליל הבניין המרכזי (כיום מלון), והוא נותר מחורר בכדורים ופגזי הכוחות הערבים. בשנת 1986 כאשר שופץ הבניין נתגלה הסליק ומעליו נקבע לוח עם סיפורו. בשנת 2006, כאשר נעשה שיפוץ בבית החלוצות ברח' אבן גבירול 14 (כיום משמש את יד בן צבי) התגלה סליק ששימש לאכסון נשק להגנת היהודים בפרעות 1929.
סיפור מרתק בפני עצמו היו בתי הכנסת הרבים, בעיקר של האצ"ל והלח"י, שבהם הוחבאו סליקים. בבית הכנסת "החורבה" ברובע היהודי, בעת שיקומו ב-2008, נתגלו שני סליקים. בבית הכנסת יוחנן בן זכאי ברובע, היה סליק גדול ובו נשק רב, ששימש את מגיני הרובע היהודי. סליק היה גם בבית כנסת עולי הגרדום (אחדות ישראל), בחצר בית היתומים הספרדי (רח' יפו, פינת סמטת משיח בורוכוף). בבית כנסת "אוהל רבקה" בשכונת קריית שמואל רח' חרל"פ 15) – היו שני סליקים קטנים עם כלי נשק – אחד של ארגון ה"הגנה" והשני של אצ"ל. בשנת 2004 התגלה במקרה סליק בבית כנסת "אוהל יצחק" בשכונת קריית משה.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
