"דרך עולי הרגל", הדרך הראשית שהובילה לבית המקדש בתקופה בית שני (לפני כ-2,000 שנים), שחלק ניכר ממנה נחנך לקהל הרחב ביוני 2019, צפויה להפוך לאחת מהאטרקציות הבולטות שיש לירושלים להציע. בשלב זה נמצא עדיין בעבודות, כאשר מדובר למעשה על פרויקט הדגל של הגן הלאומי עיר דוד, שבשיפוצו ושדרוגו מושקעים מיליוני שקלים.
הרחוב המדורג, שהוביל מבריכת השילוח לאורך הגיא המרכזי (טירופויון) ועד לבית המקדש, היה מכוסה בשכבות רבות של הריסות, עפר ומפולת אבני גזית שנערמו עליו משנת 70 לספירה, עת נחרבה העיר ירושלים בידי הרומאים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
לאחר שש שנות חפירות המבוצעות על ידי עמותת אלע"ד ורשות העתיקות, נחשף לראשונה מקטע של 350 מטרים, שהתחבר למקטע של 34 מטרים שנחפר סמוך לבריכת השילוח בשנת 2006. אורכו הכולל של הרחוב הוא כ-600 מטרים ורוחבו כ-7.5 מטרים. היה זה אחד מהרחובות הראשיים של ירושלים הקדומה והוא רוצף בלוחות אבן גדולים ואבני שפה מרשימות. לאורכו היו מבנים ציבוריים ונחשפה כיכר רחבת ידיים (כ-15 מטרים רוחב וכ-30 מטרים אורך), שממנה הסתעפו דרכים נוספות. רחוב זה כונה "הרחוב ההרודיאני" על ידי חוקרים אירופאים ואמריקאים בעבר, שגילו חלקים קטנים ממנו. החל בחשיפתו הקצין הבריטי צ'ארלס וורן ב-1876, המשיכו ז'ונס בליס וארצ'יבלד דיקי בשנים 1894-7 וחפרה בו הארכאולוגית קתלין קניון בין השנים 1961-7 (באזור שהיה נתון אז תחת השלטון הירדני). ברם, הממצאים הנוכחיים קבעו שהוא נבנה סביב שנת 30-31 לספירה, בימי שלטונו של הנציב הרומי פונטוס פילטוס, הזכור מפרשת צליבתו של ישו, בעוד שהורדוס נפטר בשנת 4 לפנה"ס.
דרך עולי הרגל בעיר העתיקה (צילום: רשות העתיקות, ד"ר אדם אקרמן)
לאור הממצאים החדשים הוסב שם הרחוב ל"דרך עולי הרגל". הרחוב היה רק כ-40 שנה בשימוש והוא נמצא במצב טוב. הוא נבנה מאבנים גדולות ואיכותיות. לשם ריצוף רחוב של 600 מטרים היה צורך לכרות אבנים במשקל כולל של כ-10 אלפים טון. במעלה הרחוב נתגלו חפצי יוקרה רבים, ביניהם שברי שולחנות אבן מעוטרים ומטבעות כסף, ביניהם מטבע שקל שהוטבע בשנת 33 ושימש לתרומת מחצית השקל לבית המקדש. בין יתר הממצאים טבעת משובצת באבן יקרה, כלי חרס ובקבוקונים ששימשו ולאגירת בשמים או שמנים וקנקנים שהכילו גרגרי חיטה. ממצאים אלו ונוספים, שינו את התפיסה המקובלת כי תושבי גבעת דוד, שכונתה על ידי ההיסטוריון, יוסף בן מתתיהו ה"עיר התחתונה" היו דלי אמצעים. מסתבר כי בתקופת שלהי בית שני התגוררה בה אוכלוסיה אמידה.
דרך עולי הרגל בעיר העתיקה (צילום: רשות העתיקות, ד"ר אדם אקרמן)
הממצאים מוכיחים כי לאורך הרחוב היו גם חנויות, שוק, אכסניה להולכי רגל, מתקני מים – וזאת בנוסף לבריכת השילוח המקורית והגדולה שנחשפה בשנת 2004 – ושמידותיה היו 50 מטרים אורך ו-70 מטרים רוחב, ועולי הרגל טבלו בה. בכיכר המרכזית היתה מזרקת מים וכן נתגלה ברחוב, פודיום (מעמד מדורג) מפואר, מאבן גזית ששימש במה לנואמים. אבני הבליסטראות וראשי החיצים שנמצאו בחשיפת הרחוב, מעידים על המאבק העז שניטש בו בשנת 70 לספירה.
דרך עולי הרגל בעיר העתיקה (צילום: רשות העתיקות, ד"ר אדם אקרמן)
אלפי עולי הרגל מכל חלקי הארץ ומקהילות מחוץ לארץ ישראל שזרמו לירושלים בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות, הגיעו לשערי העיר שהיו במבואות הדרומיים מאחורי בריכת השילוח, ועלו ברחוב המדורג עד שערי בית המקדש. הקטע האחרון של צעידתם, 600 המטרים על מתקניו הציבוריים, היה המרגש ביותר עבורם וסיומו של מסע רוחני בלתי-נשכח. חוקרים מעריכים כי בירושלים חיו כ-80 אלף נפש ועוד כ-25 אלף עלו לעיר בזמן החגים ברחוב המדורג. חשיפת הרחוב וההליכה על אותם אבני ריצוף, צפויה להיות אבן משיכה למיליוני מבקרים עתידיים בירושלים ואי לכך ניתן להבין את המאמץ הרב וההשקעה הכספית הגדולה בחשיפת רחוב זה. קיימת תוכנית של אלע"ד להוספת אלמנטים עיצוביים דרמטיים, לרחוב התת-קרקעי של עמודים בסגנון קארדו רומי, שיחזור ממצאים ארכיאולוגים, תאורה משוכללת ומופעי אור קולי. כך יהיה זה פרויקט שיחזור ושימור ארכיאולוגי, החשוב ביותר שנעשה בירושלים מאז פתיחת מנהרות הכותל ב-1987.
- מזעזע: אב ביצע עבירות מין בבתו – בעלת צרכים מיוחדים
- מכת החולדות בשכונת מוסררה
- הביקורת החריפה על הפארסה בחקירת רצח הזוג כדורי ז"ל
- האסון המחריד על פסי הרכבת הקלה: "הנהג היה בהלם; החברות שלה צרחו"
- פרידה עצובה מאתי בן יעקב ז"ל האחות הראשית המיתולוגית
דרך עולי הרגל בעיר העתיקה (צילום: רשות העתיקות, ד"ר אדם אקרמן)
כיום מצוי הרחוב ברובו מתחת לשכונה ואדי ח'לואה בסילואן, כאשר מעליו נמצאת שכבת עפר בעובי שנע בין 2 מטרים ל-9 מטרים. אי לכך התבצעה החפירה "מהצד", וזאת בניגוד למקובל בעידן המודרני, שהיא מתבצעת מלמעלה למטה, אך במקרה זה נאלצה להתחשב במציאות האורבנית של חשיפה ארכיאולוגית בשטח בנוי. הרחוב נחפר בתוך מנהרה מחוזקת בתומכות ובקשתות פלדה, המקובעים בהברגות מסיביות לאורך הקירות והתקרה, ויציקות בטון באזורים רגישים לתזוזה. לאור האתגר ההנדסי והבטיחותי, פותחו שיטות חפירה הנדסיות חדשניות ונעשתה הקפדה מירבית בנושא בטיחות העובדים. חפירת הרחוב החלה ב-2013 והוא נוקה ממאות כל חרס ואבן וזכוכית מנופצים. נתגלו עליו אבני בליסטראות וראשי חיצים, זכר לקרבות העזים בשנת החורבן. מתחת לרחוב, בקצהו הדרומי, חשפו הארכיאולוגים רוני רייך ואלי שוקרון, שתי תעלות ניקוז. תעלה מזרחית קצרה – והמערבית שהיתה תעלת הניקוז המרכזית של ירושלים בימי בית שני. לאחר נפילת בית המקדש, פליטי ירושלים מצאו מקלט זמני בעיקר בתעלה המזרחית– אך הרומאים לא הרפו מהם: הם שברו את אבני הריצוף של הרחוב המדורג ופגעו בהם. שרידי הסירים עם האוכל, מטבעות רבים מארבע שנות המרד ונרות שמן, מבליטים את הטרגדיה של כישלון הלוחמה, כנגד הצבא החזק ביותר אז בעולם. תעלת הניקוז המרכזית שאורכה כ-550 מטרים, חצובה בין שתי דפנות הבנויות מאבני גזית גדולות והקירות מושתתים על הסלע הטבעי, שמעליה נבנה קמרון אבני גזית במאורך. התעלה השתמרה היטב על לוחות הקרוי שלה, וניתן לעבור בתוכה מבריכת השילוח ועד למרגלות הר הבית. עד לפתיחת הרחוב המדורג לכל אורכו, מהווה התעלה תחליף להתנסות בחוויה התת-קרקעית של ירושלים הקדומה. ברחוב המדורג התגלו פתחי "תאי ביקורת" (Manhole), שאפשרו ירידה ממפלס הרחוב אל תעלת הניקוז לצרכי ניקוי סחף ושיפוץ.
דרך עולי הרגל בעיר העתיקה (צילום: רשות העתיקות, ד"ר אדם אקרמן)
הארכיאולוג הממונה על צוות חפירת הרחוב המדורג, נחשון זנטון, מסכם כך את משמעות הפרויקט כולו: "בלונדון גילו מתחת לעיר את הלונדוניום (ישוב שהקימו הרומאים בשנת 50 לספירה), ברומא ישנו הפורום הרומאי אשר נבנה לאורך "הדרך הקדושה", שעברו בה תהלוכות פולחניות ומצעדי ניצחון (באחד מהם נישאו כלי בית המקדש) – ובירושלים הרחוב המדורג מחזיר אותנו 2000 שנה אחורה, כאשר כל יהודי שמעתה צועד עליו, נזכר בלב גדוש רגשות, כי אבות אבותיו הלכו עליו ובפיהם מזמורים, ניגונים ותפילות הודייה, ושמחתם היתה רבה בהתקרבם למימוש משאת נפשם; ביקור בבית המקדש שבלב ירושלים".
ד"ר אדם אקרמן הוא מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים וסביבתה" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
