כפיים ועידוד של האוהדים לאחר הפסד. מתעוררת השאלה הפילוסופית – נאיביות? התייפייפות? אולי אפילו קצת יהירות? האלטרנטיבה השנייה העומדת בפני האוהד הממוצע היא שריקות בוז צורמות. כמובן שלגבי קללות בעיניי אין מה לדבר (במגרשי הכדורגל, כמו בחיים, אסור לדעתי להשתמש באלימות, לא מילולית ובטח לא פיזית). על עצמי אני יכול להעיד שאני מאותם האוהדים שמוחאים […]
הנעת כדור חסרת תכלית, שלושה בלמים וחוליית קישור הגנתית שעומדת כחומה בצורה, חוסר האמון של אריה בעידן שמש – חלק מהסיבות לחוסר המחץ בהתקפת הפועל. הגיע הזמן שהמאמן יתחיל להמר
הצוות המקצועי נתון כעת לביקורת מבית שנראית הגיונית לנוכח התוצאות. אך אל לנו לשכוח שאותו הצוות הוביל אותנו להצלחות, צלח משברים, ולפחות במגרש עלינו האוהדים לעודד ולהרים אותו ואת השחקנים
אילן ז"ל, בן 36 במותו, היה מהדמויות הבולטות ביציעי הפועל בארנה ובטדי. חבריו נפרדים בכאב ואומרים: "הוא תמיד סחף את כולם, בשקט, בלי צעקות או קללות"
ספק גדול אם הצבא האדום המרשים בן 500 אוהדי הפועל ירושלים, שהתייצב בשער 5 האדום ממילא בבלומפילד, האמין שאפשר להוציא משהו – שער/נקודה/מחק את המיותר – מהמשחק מול מכבי תל אביב. גם כשהרבה יותר ממחצית ההרכב היה בעל אוריינטציה הגנתית, גם כשהקבוצה החזיקה מעמד בשארית כוחותיה ונגעה בנקודה בטרם קרסה חמש דקות לסיום. כי בדיוק […]
האוהדים ביציעים שרים (וגם רבים), אבל שערים הם לא רואים
הקבוצה של זיו אריה היא היחידה בליגה ללא שער זכות. אגאדה שוב אכזב, שמש נראה חלוד והקטטה שהתפתחה ביציעים היא יותר מתמרור אזהרה
הקבוצה של זיו אריה היא היחידה בליגה ללא שער זכות. אגאדה שוב אכזב, שמש נראה חלוד והקטטה שהתפתחה ביציעים היא יותר מתמרור אזהרה
200 אדומים התייצבו למפגש החוץ מול הפועל חדרה וראו שוב קבוצה אנמית שכמעט ולא מסכנת את שער היריבה ולמרות זאת לא משתפת את השחקן המצטיין שלה בשנה שעברה. זיו אריה תתעורר
המאמן החדש בנה בנה קבוצה חדשה לגמרי, רעבה ומוכשרת. מבין כל הזרים החדשים שון קילפטריק אמור לסחוב את החבורה. אם הפועל לא תראה טוב, עמיאל יגלה שהארנה זה לא מקום מכיל כמו נימברוק
כשעתיים וחצי לפתיחת הדרבי הירושלמי הראשון בליגת העל מזה למעלה משני עשורים, קניון מלחה הסמוך לטדי כבר נצבע צהוב מפה לפה. בהיעדר מושאי הערצה עכשוויים בגזרה המקומית, איתרנו כמה מהם עם המספר 10 על הגב ומעליו הכיתוב Messi – נו טוב, תמיד אפשר לחלום. הרציונליים יותר עדיין מרגישים בנוח להסתובב עם חולצות מספר 11 דהויות […]
ההיסטוריה בין המועדונים רוויה ביריבות עמוקה, שאחרי שנים רבות שוב מתחדשת. אחרי ההפסד בגביע הטוטו זה הזמן להראות שירושלים היא תמיד של בית”ר
זה לא רק הקרב בין צהוב לאדום, זה הרבה מעבר לעוד שלוש נקודות. הזהות הבית”רית ההיסטורית מימי קום המדינה נמצאת פה על הכף בקרב פנים מול פנים עם המורשת האדומה של ימי ההסתדרות
תשימו בצד את התוצאה במשחק, זה חשוב וכל צד רוצה לנצח, אבל מבחינתי קודם כל זה שיש דרבי – אדום מול צהוב ולא בין שתי קבוצות אדומות זה הנצחון האמיתי, ממש כמו בימי ילדותי שבו חזיתי בגיבורים שלי במגרש בימק”א
הדרבי ההיסטורי שחוזר אחרי 21 שנה הוא לא עוד משחק. אנחנו, האדומים, רוצים לחזור ולשלוט בעיר, לנצח את הצהובים שלגלגו עלינו במשך שנים ולהראות להם שהפועל חזרה ובגדול
היכולת מול נוף הגליל לא תספיק לדרבי ולמשחקי ההמשך. חבל שהאדומים לא יצאו עם מלוא הנקודות מול יריבה פוטנציאלית לתחתית. זיו אריה צריך להרוויח את עידן שמש להמשך ולתת לו יותר דקות משחק ופחות ספסל
האדומים סיימו אתמול ב-0:0 מאכזב עם יפה נוף. אבל מהערב אפשר לקחת גם לא מעט דברים טובים – נקודה ראשונה אחרי למעלה מ-20 שנה, נקודה אחת מעל בית"ר והרבה אנרגיות ביציעים. אור בוקר חזר מאצטדיון גרין עם טעם של עוד
אחרי הכנה טובה, זיו אריה מגיע מוכן טקטית לעונה הקרובה, ושאף אחד לא יתבלבל – הקו המנחה של הפועל העונה יהיה משחק הגנה ללא פשרות, כשמעל כולם אמור להתבלט השוער הנהדר אדליי אדביו
